בתחילת השבוע קרה דבר בסכנין.
עלי זבידאת, הבעלים של רשת סופרמרקטים בעיר, כינס מסיבת עיתונאים מקומית, צנועה וספונטנית, ובה הצהיר באומץ כי הוא וילדיו נתונים לאיומים מצד ארגוני פשיעה, וכי הוא סוגר את עסקיו עד להודעה חדשה.
באופן מרגש ויוצא דופן, כמו אפקט דומינו, בעלי עסקים נוספים הודיעו ברשתות החברתיות כי הם מצטרפים למחאה וסוגרים גם הם את עסקיהם עד להודעה חדשה, כמחאה על היעדר אכיפה וטיפול בתופעת הפרוטקשן ובפשיעה המאורגנת בחברה הערבית.
גל המחאה לא נעצר שם. בתוך זמן קצר השביתו גם ועדי ההורים של בתי ספר את הלימודים, נשים ואמהות יצאו לרחובות, ורשויות ערביות נוספות החלו להצטרף לגל השביתה והמחאה. אתמול, כל העסקים בסכנין, ללא יוצא מן הכלל, היו סגורים. מעיר תוססת וחיה הפכה סכנין לעיר רפאים. היום מצטרפת לשביתה כל החברה הערבית. בעיר תתקיים הפגנה גדולה, וכולי תקווה שיבואו אליה המונים באופן חוצה מגזרים.
המקרה של סכנין הוא אירוע גדול ומשמעותי: צעד שצמח מלמטה, כפי שקרה באירועים היסטוריים אחרים – מאדם אחד שסירב להיכנע, למטרה חברתית-קהילתית קולקטיבית שכמעט ודעכה מזיכרונה של החברה הערבית בשנים האחרונות
המקרה של סכנין הוא אירוע גדול ומשמעותי: צעד שצמח מלמטה, כפי שקרה באירועים היסטוריים אחרים – מאדם אחד שסירב להיכנע, למטרה חברתית-קהילתית קולקטיבית שכמעט ודעכה מזיכרונה של החברה הערבית בשנים האחרונות.
זהו שבר בחסם ההפחדה שכל כך מוכר בחברה הערבית בצל ארגוני הפשיעה, המאיימים ללא רחמים על בעלי עסקים.
ככל שהמחאה הזו מרגשת וחשובה, היא חייבת להתרחב למעגלים נוספים, לגעת בחברה הישראלית הרחבה יותר, למצוא שותפים – כולל ארגונים אזרחיים-יהודיים – ולהיות מאורגנת מספיק כדי להחזיק מעמד לאורך זמן ולשנות מציאות. עסקים קטנים לא יוכלו לעמוד בשביתה ממושכת, וככלל, מחאה ללא גוף מארגן לא תחזיק מעמד. הגיע הזמן לפעול מתוך תכנון אסטרטגי רב-ממדי.
מנאר חיאדריצילום: יאיר מיוחסהחברה הערבית נדרשת להתבונן ולבחון את התהליכים הסוציולוגיים והפוליטיים שהיא עוברת בשנים האחרונות: מיעוט בתוך רוב, מעבר מחברה מסורתית לחברה המצויה בעיצוב זהויות מחדש – לאומית, אזרחית וגלובלית – ומציאות מתמשכת של הזנחה והפקרות מוחלטת כלפיה.
במקרה הטוב, החברה היהודית כלל אינה מודעת להיקף האלימות ולמחאה שמתרחשת ממש עכשיו. ובמקרה הרע, אין לה עניין בכך. לאף אחד מאיתנו אין פריבילגיה להיות שאנן. אנחנו במצב חירום.
יש לחברה הערבית אחריות לבנות מנהיגות נוכחת, ברורה ולא מגמגמת, ולחברה היהודית יש אחריות ערכית לשותפות, ולא לעמוד מנגד בזמן שחלק מאזרחי המדינה מצויים תחת תופת.
המחאה בסכנין אמורה להיות סיפור השראה והזדמנות לתיקון ומחויבות לבניית חברה בטוחה וצודקת עבור כולנו.
ד"ר מנאר חיאדרי היא אשת חינוך
פורסם לראשונה: 00:03, 22.01.26
