המקרה המוזר של גדי איזנקוט – מועמד לראשות הממשלה יליד טבריה, בן להורים שעלו ממרוקו, רמטכ"ל לשעבר ורב-אלוף במילואים, שר בקבינט הביטחוני במהלך המלחמה, אב שכול לגל ז"ל שנפל בעזה, אדם נקי כפיים ולב, גיבור מקומי שצמח מלמטה ומניח על השולחן של הגדולים הצעה לאיחוד כוחות לטובת הציבור הישראלי, אבל מגרד בקושי את עשרת המנדטים מלמטה – מספר יותר על הציבור הישראלי מאשר על איזנקוט עצמו.
כי בעולם מתוקן הוא כבר היה יוצא לדרך עם הבטחה ל-40 מנדטים לפחות: צעירות וצעירים מהפריפריה הצפונית והדרומית; תושבי טבריה; ילידי מרוקו; דור שני ושלישי לעולים מארצות המגרב; נשים מוחלשות שחיות על קצבה; גברים מותשים מתשע שעות עבודה במפעל; משרתי קבע ומילואים; הורים מודאגים לחיילים – מי שאיבד את בנו במלחמה לא ימהר לשלוח אחרים למות בה; אזרחים אחראים שראו אותו יושב בקבינט ובירכו על הרגע שנכנס לשם – בעצם אין ישראלי מעורב פוליטית שלא אמור לפחות לשקול בחיוב את האפשרות המיוחדת במינה של מועמד ראוי לראשות ממשלה.
יותר מכל דבר חושף המקרה של איזנקוט, כל יום מאז הכריז על מועמדותו, את המוסר הכפול של מצביעי הליכוד. אלה שמרצפים בסקרים את דרכו של אדונם אחרי הבחירות חזרה לכס ראש הממשלה, נותנים לו בהתנדבות רוח גבית ומספקים לו את הכוח לתפור מעכשיו הסכמים קואליציוניים עתידיים שבהם יופלו לרעה ויישאו לבדם בנטל השירות במקרה הטוב, או יהפכו שקופים וייוותרו לבדם בתביעה לחקור את האשמים ברצח ילדיהם ובדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית במקרה הרע. זוהי אתיקה מסוכנת של הצבעה שבה מעורבים שברי ערכים של מסורת אבות מדומיינת ושבבים של השבת עטרה ליושנה הבלתי רלוונטית, מיוצגים על ידי מנהיג ממוצא אשכנזי, מחלל שבת ולועס שרצים, שהכותל בשבילו זה מקום לקושש מצביעים ורבנים בשבילו הם קבלני קולות.
בשל רצון לדבוק בשברי ערכים של מסורת אבות מדומיינת, מצביעי הליכוד מיוצגים על ידי מנהיג ממוצא אשכנזי, מחלל שבת ולועס שרצים, שהכותל בשבילו זה מקום לקושש מצביעים ורבנים בשבילו הם קבלני קולות
ציבור קוהרנטי וחושב שהשיג בתיכון 65 באזרחות כבר מזמן היה מזהה את הבלוף הדמוקרטי שמוכר לנו ביבי. מנהיג שמזדקן בחוסר חן משווע ואיבד את היכולת לפנות את כיסאו לטובת אחד הברקתים או למצער אחד הכצים – מסמל יותר מכל את עידן האבן של הליכוד, שאיננו מסוגל בשום פנים ואופן לבצע ריפרש בעמודה של הביבי. קוראים לזה שלטון יחיד, ואין בו שום דבר שמאפשר צמיחה חדשה. זאת אגב הסיבה שיש בחירות כל ארבע שנים, ולכן הדם הפוליטי מרוח על הידיים של כל מי שישב בממשלות ישראל ולא דאג בתור התחלה להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות.
שכחו מזמן מה זה להיות יהודים
מצביעי הליכוד על נספחיו השבויים – מצביעי ש"ס ואגודת ישראל, כמו גם נספחיו שלא יזכו לכיסא באף קואליציה אחרת – מצביעי סמוטריץ' ובן גביר, כבר שכחו מזמן מה זה להיות יהודים: שנתיים רצופות של קיום עבירת אי-פדיון שבויים, שלוש שנים של גניבת דעת ציבורית שבה קיבלו את המנדט בבחירות דמוקרטיות רק כדי להתנקש בדמוקרטיה, וקרוב לחמש שנים של נהייה אחרי חשוד בפלילים שלא ביקר לאחרונה במדינת התרי"ג והשס"ה – היכן שלחוקים יש משמעות אמיתית.
מקהל שמאופיין לפי כל הפילוחים כמבוגר יותר, בני 50 פלוס, שמזוהה עם המגזר הדתי והמסורתי, שרובו מגיע מהפריפריה הצפונית והדרומית, עם שיעור גבוה יותר של גברים, אפשר היה לצפות לקצת יותר נאמנות לקדוש ברוך הוא וקצת פחות התמסרות למציאות חיינו תחת שלטון יהודי. הליכודניק מכיל כל יום מחדש את נציגי היהדות המתפרעים מחשש לנתיחת תינוקות של בית רבן ושורפים פחים כל הדרך לקואליציה, את החסימות הפרועות של הכבישים הראשיים, את ההתרסה האלימה המתלווה לאיום המתגבר "נמות ולא נתגייס", את סכנת הנפשות המוחשית הטמונה בהיות ילד חרדי שהוריו ורבניו לא שמרו עליו ועלול להידרס תחת רגלי המון סואן במירון בלי שאף אחד ייתן את הדין על כך.
מרב בטיטומי שכבר החליט להעדיף את נתניהו על פני איזנקוט, כנראה לא זוכר לאיזה סטנדרט של מנהיגות אפשר לשאוף, שכח שהוא באמת ראוי למשהו מעבר למופעי צרחות של חברות הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן וטלי גוטליב, שומרות הגחלת הרשמיות של משטר נתניהו. אחרי 20 שנים בצד המנצח כבר לא אכפת להם לבלוע בכיף את "חוק הגיוס" – חלקם מחכים בסבלנות למנת השקר הבאה, להיהרג במלחמה במידת הצורך, לסבול מאמנזיה פוליטית שתגרום להם לשכוח שזאת הממשלה הכי משתמטת של כל הזמנים. המקרה המוזר של גדי איזנקוט - המועמד היחיד לראשות הממשלה שמחפש כרגע מה טוב לציבור ולא מה אני צריך לעשות כדי להיבחר לתפקיד, מספר יותר מכל דבר אחר את ניצחונו של נתניהו, לא רק בקלפי, כי אם בעולם הערכים הסתור והפרוע שהוא מציע למצביעיו – מקום שבו אין מסורת יהודית או ערכים ציוניים, רק מנדטים ושליטה בוועדות הכנסת.
