"20 שנה לא היו פה מתנחלים, עכשיו גם אנחנו נסבול כל יום מאלימות?", התלונן מוחמד בדאד מהכפר ג'בע בכתבה "צפון השומרון, חזרנו אליך שנית", מאת עודד שלום, שהתפרסמה לפני שבועיים במוסף זה. אז כן, מר בדאד, 20 שנה לא היו בגזרה מתנחלים - והאלימות נגד היהודים היא זו שחגגה, למשל נגד קבוצה שהגיעה ב-2022 להדליק נר חנוכה ביישוב ההרוס שא-נור, והותקפה ביריות ליד הכפר שלך בדרכה חזרה. אני יודע, כי אני, בני ונכדיי ישבנו באוטובוס שנפגע, ולולא היה מוגן ירי, היה האירוע מסתיים עם הלוויות. אגב, מי האוכלוסייה שנאלצת להשתמש באוטובוסים מוגני ירי? "המתנחלים האלימים" או "הקורבנות" הערבים? אין ספק שהכי נוח לרצוח את השכן תוך שימוש בעלילה שהשכן הוא האלים.
20 השנה הללו יצרו חור התיישבותי גדול בצפון השומרון. גם בדרום יו"ש ישנו חור דומה אבל מדובר במדבר יהודה דל האוכלוסייה, שבו אין כמעט טרור, אך הוא הפך לאוטוסטרדה בלתי נשלטת של הברחות נשק, סחורות, סמים ושב"חים אל הנגב. החור בצפון השומרון נוצר כי לא הקימו שם מספיק יישובים עד להסכמי אוסלו שעצרו את ההתיישבות, ובנוסף, במקביל לחבל עזה, נעקרו שם בהתנתקות היישובים חומש, שא-נור, גנים וכדים. בניגוד לעזה, ישראל לא ויתרה בצפון השומרון על שטח כלשהו. כל שטחי היישובים והדרכים אליהם מוגדרים עד היום כשטח "C" באחריות ישראלית מלאה, כלומר רק זרקו את היהודים והרסו את הבתים. למה?
1 צפייה בגלריה
עבודות ההקמה מחדש של שא־נור. כל יישוב הוא גם נקודת היערכות אפשרית לצה"ל | צילום: שאול גולן
(שאול גולן)
אולי התשובה נמצאת בדבריו של גדי איזנקוט בראיון מתחילת 2022: "בזירה הפלסטינית יש שלושה מרחבים גיאוגרפיים שבהם אנחנו יכולים להיות גמישים: הראשון הוא עזה, משם יצאנו... המרחב השני הוא מקו שבי שומרון עד אזור עפולה... זה בערך שליש מיו"ש שאפשר להקים בו אוטונומיה עם רצף טריטוריאלי". זו אמירה הנוגעת בלב הוויכוח, שהוא מה קורה כשאנחנו עוזבים שטח ומשאירים את אוכלוסיית האויב לבד. האם כשהם מפסיקים לראות יהודים מול העיניים הם נרגעים, או להיפך?
הנה גרסת ראש השב"כ ערב ההתנתקות, אבי דיכטר, שהזהיר: "עזה תהפוך ללבנון וצפון השומרון יהפוך לעזה". אוי כמה שהוא צדק. מה שקרה בעזה מוכר עד כאב, וצפון השומרון הפך להיות מרכז הטרור של יו"ש.
אז הנה גרסת ראש השב"כ ערב ההתנתקות, אבי דיכטר, שהזהיר: "עזה תהפוך ללבנון וצפון השומרון יהפוך לעזה". אוי כמה שהוא צדק. מה שקרה בעזה מוכר עד כאב, וצפון השומרון הפך להיות מרכז הטרור של יו"ש. במחוזות ההתנתקות, בכפרים, בערים ובמחנות הפליטים שבמשולש שכם-ג'נין-טול-כרם נוסדה מערכת טרור, הוקמו "גדודים" והחלו צבירת נשק וניסיונות ייצור רקטות. ראש השב"כ יובל דיסקין הגדיר את האזור "ארץ הג'יהאד", וצה"ל כינה אותו "פת"ח לנד". חודשיים אחרי הראיון עם איזנקוט התפרץ גל טרור שרובו הגיע מהאזור. הזינוק החל בעקבות הפסקה חסרת אחריות של מעצרים כדי "לתת צ'אנס לפרטנרים" של הרש"פ, והתבטא בפיגועים טראומטיים בבני-ברק, רחוב דיזנגוף ואלעד, ועוד ניסיונות שנכשלו.
הנה עוד דעה. "אלמלא בעיות ביטחוניות קשות ברצועה לא צריך היה להעלות על הדעת להקים את שני היישובים", אמר ב-1970 חיים גבתי, שר החקלאות ממפלגת העבודה, בהתכוונו להקמת היישובים הראשונים ברצועת עזה. ממשלת המערך דאז החליטה פה אחד על הקמתם, כי בעיניה התיישבות הייתה נכס ביטחוני ולא נטל. הפריסה נעשתה לפי "תוכנית חמש האצבעות", טריזים אסטרטגיים במקומות מפתח שאינם מאפשרים התפתחות מפלצת נוסח 7 באוקטובר. אי-אפשר היה להבריח לרצועה אינסוף נשק, לא להקים צבא, לא להתאמן, לא לחפור עיר מנהרות, לא תעשייה צבאית, ולא מערכת רקטית אדירה. לעומת זאת, היה מודיעין בשפע כתוצאה משליטה בשטח.
חוות צעירות במרחב ההפקרות
מה שהבינו המפא"יניקים, שממשיכיהם שכחו, הוא שהתיישבות מכתיבה ביטחון. היישובים אמנם דורשים כוחות צבא לשמירה עליהם, אבל הם מאפשרים לצבא להיות נוכח בכל השטח וליצור שליטה. הואיל והטרור אינו מבדיל בין צידי הקו הירוק, אלא מנסה לפגוע ביהודי הזמין ביותר, סיכולם בתוך השטח מהווה שכבת מגן נוספת עבור העורף.
המושג "עוטף עזה" צץ רק אחרי הנסיגה, שאיפשרה לעזתים להיערך בנחת ולהתרכז בפגיעה ביישובי הקו הירוק ללא הפרעה מעורפם. כל יישוב הוא גם נקודת היערכות אפשרית לצה"ל, נקודת תצפית וקשר. רצף יישובים פוגע בחופש הפעולה של הטרור וגורם למחבלים להיות זהירים ומהוססים. גורמי הביטחון האזרחיים חיים בשטח ומכירים אותו הכי טוב, כי יחידות צה"ל מתחלפות בין גזרות, ולכן שיתוף הפעולה עם האזרחים הינו מכפיל כוח. כדי לשלוט על מרחב רווי אוכלוסייה עוינת כמו ביו"ש חייבים מאות נקודות אחיזה בשטח, כי אפילו 30 בסיסים צבאיים אינם נותנים מענה מינימלי, בדיוק כמו שהיה בלבנון שממנה ברחנו.
ההתיישבות היא גם בשורה רעה למבריחים במדבר יהודה, מרחב ההפקרות הדרומי, שלאחרונה מרוצף בחוות צעירות. לפני כשבועיים חמקה מצה"ל שיירת מבריחים שדהרה מדרום הר חברון לנגב, אך בדרכה חזרה נחסמה על ידי המתיישבים שאפשרו לצבא לתפוס חלק מהם. כך גם הבדואים שהתחפשו לחיילים ושדדו זהב בעיירה דהרייה, נאלצו לנטוש את רכבם ואת הנשק לאחר שבמסלול מנוסתם צצה חווה חדשה, וכך הם נתפסו.
ישראל אכן חוזרת לצפון השומרון על ידי הקמה מחדש של היישובים שנעקרו בהתנתקות, שאחד מהם, חומש, כבר הוקם ומשפיע ביטחונית. כיום אפשר להגיע לשם באותה רמת ביטחון של יתר יו"ש, כי בעקבות שובם של האזרחים חזרה גם האבטחה הצבאית, הביטחון והשליטה בגזרה השתפרו, והתברר שהחור השחור הטרוריסטי יכול גם להתכווץ - וזה בניגוד ליתר שטח ההתנתקות שעדיין מסוכן.
בועז העצני צילום: פורסטרייןלקראת חזרת יתר היישובים לצפון השומרון מנהל צה"ל מסע גדול של פגיעה בתשתיות הטרור בכל הגזרה. מחנות הפליטים, שהיו מוקדי הטרור הממאירים ביותר, נכבשו, נפתחו בהם דרכים רחבות במקום מבוך הסמטאות, צה"ל נכנס כרצונו לכל מקום, עוצר מחבלים וחוקר את מקורביהם, כדי שהאזרחים העתידים לחזור לא ייטבחו. כלומר, עצם הכוונה להחזרת היישובים כבר גורמת לצה"ל לרסק את מערכת הטרור שאיימה על כל הארץ, וכבר נרשמה ירידה של 80% בטרור בכל יו"ש ב-2025. לא רק יישובי יו"ש זוכים להסרת איומים אלא גם קו התפר, עמק יזרעאל, עמק בית שאן והשרון הסמוכים. עפולה ובית שאן, לדוגמה, מרוחקות מהקו הירוק כ-8 ק"מ, בסיס חיל האוויר רמת דוד 12 ק"מ, חריש קילומטר וחצי ונתניה מרוחקת 12 ק"מ מטול-כרם. לא הגדר המגוחכת שומרת על המרחב אלא שילוב ההתיישבות וצה"ל הפרוסים מאחוריה בכל השטח.
המוטיבציה של אזרחים לגור במקומות מסוכנים נובעת מאידיאולוגיה של חזרה לארץ ישראל. התוצאה היא מעולה גם מבחינה ביטחונית.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.01.26
