חילוץ גופתו של אורון שאול ז"ל מרצועת עזה בינואר 2025, כמו מבצעים רבים אחרים במהלך המלחמה, יכול בקלות להפוך לסרט מתח מורט עצבים. אולם הפרטים שהגיעו לידי ynet ו-"ידיעות אחרונות" מגלים שבמקרה הזה, המציאות עולה על כל דמיון. גופתו של שאול הושבה לישראל בעקבות מבצע מודיעיני מזהיר, שבו השתתפו נציגי שב"כ, אמ"ן, פיקוד דרום ויחידות מובחרות, ומשתף פעולה פלסטיני שבסופו של דבר הציל את המבצע.
שאול ז"ל, לוחם גולני, נפל בקרב בין 19 ל-20 ביולי 2014, במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה. הנגמ"ש שעליו היה, עשה דרכו לשכונת שג'עייה אך נתקע בשכונת דרג' תופאח ושם גם נפגע מאש חמאס. מאז כונה אורון שאול בפי חמאס "החייל מדרג'", כשם קוד.
עידן עמדי בהלווייתו של אורון שאול
(צילום: גיל נחושתן )
האותות המודיעניים הראשונים
האותות הראשונים שחשפו משהו על מקום הימצאה של גופתו של אורון, החלו לבצבץ ביום השני של ראש השנה ב-2024. במהלך פשיטה של כוחות צה"ל, נתפס מחשב שלל, שנשא עליו תכתובות בין פעיל חמאס לבין ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, עז א-דין חדאד. באותה תכתובת מזהיר פעיל החמאס את חדאד: "שים לב שבין העצורים שבידי הישראלים בשיפא (בית החולים שיפא בעזה), יש מישהו משלנו שיודע היכן נמצא 'החייל מדרג'".
במהלך ימי "צוק איתן" ב-2014, חדאד לא היה בתפקיד רשמי ובעצם היה במעין תקופת צינון, בשל מאבק כוחות בין מוחמד דף לבין האחים סינוואר שבו חדאד שילם את המחיר.
כאשר התכתובת הזו הגיעה לידי אנשי המודיעין, הם הבינו שבידי ישראל עצור שיודע פרטים על המקום שבו מוחזקת הגופה של אורון. לאחר בדיקה של כל העצורים משיפא, הגורמים ננעלו על חשוד מסוים. הוא הובא לחקירה מחודשת, בה הכחיש כל קשר לאירוע. אולם לאחר חקירה אינטנסיבית המכונה "צורך", הוא סיפר על שני פלסטינים אחרים שאותם פגש בשכונת חאמד בחאן-יונס. לדבריו, השניים סיפרו לו בבהלה וחשש שלאחרונה ישראל עצרה פלסטיני שהביא את הגופה של אורון שאול לעזתי בשם איברהים חילו שהחזיק בו עד לאותו יום.
מבדיקה מודיעינית, התברר כי איברהים חילו היה מפקד מחלקה בחמאס ב-2014, אך עשור לאחר מכן הוא עבד כסוחר והתגורר בשכונת שייח' רדוואן. לטענת אותו נחקר, שהגורמים הישראלים כלל לא ידעו האם הוא מהימן, חילו החזיק את הגופה במקרר, באחת משלוש החנויות שהיו מתחת לביתו. מבדיקה של צה"ל התברר שכוחות ישראליים כבר היו בבית הזה - אך לא בדקו את המקרר.
הבעיה שהתבררה מהר מאוד היא שבצה"ל הבינו שלא ניתן לפשוט על הבית בפעולה צבאית רועשת, מאחר שקיימת אפשרות סבירה שחטופים חיים מוחזקים בקרבת מקום ואם יתקרב אליהם כוח צבאי הם עלולים להיפגע. וכאמור, כלל לא היה בטוח שהמידע שאותו נחקר הציג בחקירתו, היה בכלל מהימן. המסקנה שהתקבלה הייתה שאם רוצים לחקור את איברהים חילו, צריך לחטוף אותו בדרכי תחבולה, מבלי שסביבתו תדע שנחטף, כי אז תועבר הגופה של שאול למקום אחר.
ההכנות שקדמו למבצע
וכאן בעצם מתחיל שלב התחבולה והפיתוי. גורמי המודיעין גילו שחילו עבר להתגורר במחנה עקורים בדיר אל-בלאח. כוחות הביטחון הישראליים יצרו עמו קשר בהונאה, וגרמו לו להתעניין במעורבות בה. חילו, למעשה, הפך למופעל של הצד הישראלי מבלי שהבין זאת. הוא שכר מחסן סמוך לציר סלאח א-דין, בעוד שהצד הישראלי מרגיל אותו שעליו להגיע לאותו מחסן בגין הגעת סחורות בשעות רגילות ושעות לא מקובלות. ועדיין האתגר הוא כיצד לעצור את אותו חילו מבלי שאנשיו וסביבתו יבינו זאת או להגיע למקרר הקפואים שמתחת לביתו מבלי לסכן חטופים חיים.
בשלב הזה נכנסה לתמונה עסקת הפסקת האש של חודש ינואר. ב-15 בינואר 2025, יום רביעי בערב, הכריז ראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן ג'אסם אל-ת'אני, על הפסקת אש קרבה בין ישראל לחמאס. באותם ימים שהתה בדוחא משלחת של בכירים ישראלים, בהם ראש המוסד דדי ברנע, ראש שב"כ רונן בר והאלוף במיל' ניצן אלון, כדי לנסח עם שליח טראמפ סטיב וויטקוף את הפרטים הסופיים של העסקה שאמורה להכנס לתוקפה ביום ראשון 19 בינואר, בשעה 9 בבוקר.
במסגרת העסקה שוחררו 25 חטופים וחטופות ישראלים חיים ושמונה חללים חטופים. אולם כבר לפני החתימה על העסקה, לצוות המו"מ הלך והתבהר שאין אפשרות להשיב את הגופות של הדר גולדין ואורון שאול במסגרת העסקה. במקביל, החלה להרקם בצד הישראלי תוכנית נועזת במיוחד להשיב את הגופה של אורון שאול, עוד לפני כניסת הפסקת האש לתוקף.
ביום שישי בבוקר, יומיים לפני כניסת העסקה לתוקף, קיבלו בני משפחות שאול וגולדין שיחת טלפון מראש שב"כ דאז, רונן בר, שסיפר להם שצוות המו"מ כשל במשימתו להשיב את בניהם, זאת בזמן שהוא יודע שייתכן שבקרוב ייצאו הכוחות למבצע נועז להחזיר את הגופה של שאול.
המבצע יוצא לדרך
החלק השני - המבצע, מתחיל לאחר אותו מבצע הונאה. המפעילים הישראלים של חילו משכנעים אותו להגיע למחסן שאליו נהג להגיע כדי לאסוף סחורה בשעה 23:00. במקביל, כוח ישראלי מובחר מתכונן לחטוף אותו מהמחסן. אולם חילו, דווקא באותו ערב, סירב להגיע למחסן. אולי קלט משהו בחושיו ואולי סתם הייתה זו יד המקרה, אך נדרשו לא מעט שכנועים עד שהוא התרצה ויצא למחסן עם אחיינו. בדרך לשם, בעוד הכוח הישראלי נערך לחטיפה, חילו ביצע פניית פרסה, חזר לדיר אל-בלח, וטקס השכנוע חזר על עצמו.
חילו הסכים ברגע האחרון ונסע לכיוון המחסן, כאשר באותו הרגע ניתן האות לאנשי הכוח המסתערב, אך כמו בסרט מתח מוצלח במיוחד - דווקא בזמן הזה המשאית שהייתה אמורה לשמש את הכוח לא התניעה. לאחר דקות מורטות עצבים, המשאית התניעה והכוח חטף את חילו.
בחקירה שמתנהלת בלחץ זמנים אדיר, חילו אינו נשבר ואינו מודה בדבר. הוא מכחיש כל קשר לאירוע. השעות עוברות ועדיין אין קצה חוט. הדילמה של הצד הישראלי רק הולכת וגדלה - האם לסכן חיילים ולשלוח אותם לביתו של חילו, רגע לפני הפסקת האש, בזמן שאין שום אישוש לידיעה שאכן שאול נמצא במקרר "הקפואים"? בשלב מאוחר יחסית של אותו יום קריטי, חילו נשבר ומודה: הגופה אצלי במקרר הגלידות מתחת לבית.
באותה נקודה, שבה על עצמה הדילמה - כיצד להגיע לבית של חילו מבלי לסכן את החטופים החיים, בזמן שכוחות צה"ל כבר החלו לסגת מחלקי העיר עזה במסגרת הפסקת האש ההולכת וקרבה. בדיונים עולה רעיון יוצא דופן ופורץ דרך: אפשרות לשלוח משתף פעולה פלסטיני לבית של חילו.
דקות ההכרעה
משתף הפעולה הפלסטיני יוצא לבדו לבית של חילו בלילה שבין מוצאי שבת לראשון, בין ה-18 ל-19 בינואר, שעות ספורות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. הוא מתקדם בשקט בחשיכה, מגיע לבית ומאתר את המקרר. אך הוא מגלה שהמקרר נעול במנעול כבד יחסית. הוא מחליט לצאת לביתו שוב כדי להביא ציוד פריצה, אך מבהיר לרכז השב"כ שהפעיל אותו שניסיון פריצה של המנעול בשעת לילה מאוחרת יכול להעיר את כל השכונה. באותו הרגע התקבלה ההחלטה שצה"ל יפגיז בארטילריה שטחים פתוחים בקרבת מקום, רק כדי לייצר מספיק רעש עבור אותו משת"פ פלסטיני שיאפשר לו לשבור את המנעול מבלי שיתגלה.
בחסות רעשי הארטילריה, הפלסטיני שבר את המנעול של המקרר וגילה שם את הגופה של אורון שאול ז"ל. הוא גלגל את הגופה בתוך שטיח ויצא לצעדה ארוכה, של כקילומטר וחצי, עם הגופה על כתפו. רק לאחר דקות ארוכות ארוכות שנדמו כנצח לכל מי שישב בחפ"קים והחמ"לים באותו לילה, חבר הפלסטיני לכוח צה"ל, שהוציא את הגופה של אורון בכלי רכב משוריינים מסוג נמ"ר השייכים לחטיבת גולני - אותה חטיבה בה שירת אורון.
וכך, אחרי מבצע דרמטי שעולה על כל דמיון, אורון שאול ז"ל הושב הביתה, עשר וחצי שנים אחרי שנחטף, והובא למנוחת עולמים.
