החטיבה הצפונית החדשה של חמאס חולשת על ג'באליה, בית לאהיה ואל-עטאטרה מצפון לעיר עזה. 200 מטרים משם ניצבת בטונדה מרובעת בצבע צהוב. זה הגבול המתהווה. רחוב מפורק מהריסות, שמסוללת האדמה שלו אנו מתצפתים, מתנשא מעל חורבות השכונה הריקה והמרכזית של ג'באליה. מחבלים נחשפים לזמן קצר, והלוחמים מזהים אותם. טנק ממהר להקיף את המוצב ולהזדט"ר, כלומר להיסגר על היעד שלו בעגה הצבאית, לפני שיפגיז.
מי שמכווין את צוות הטנק הם קבוצת קציני מילואים מהגדוד שבדיוק מתחלף כאן וחופף את חבריו. הקצינים כבר נערכו להעלות רחפן מטיל חימוש לאוויר, אבל השריונרים זריזים יותר, רוצים להיות אלו שיחממו מעט את שגרת יומם הקרה. "תן פגז לפני שגם לזה לא יהיה אישור, לחלק התחתון של שלד הבניין בן חמש הקומות", מנחה מפקד הכוח. ההכוונה קלה: בשכונה שנמצאת בשליטה של חמאס לא נותרו בניינים רבים שעדיין עומדים על תילם, ולכן כל אחד מהם קל להבחנה וזיהוי. מפקד הגזרה מוודא שקנה הטנק לא יכוון מעלה מדי, אחרת הפגז יזלוג צפונה מדי, לכיוון בית לאהיה או אפילו לצד הישראלי.
כתב ynet עם הלוחמים בקו הצהוב, עזה
(צילום: יואב זיתון, דו"צ , עריכה: קורל קוט מרקוביץ')
בניגוד לקצבי האש המטורפים במלחמה, הפעם ללוחמים יש זמן לכסות את אוזניהם, כשהטנק מפגיז 20 מטרים מאיתנו. הפגיעה בסמוך לבניין חמש הקומות. הד פיצוץ בודד וחד פעמי מפר את הדממה. הדמויות החשודות נעלמות כלא היו. הן לא היו חמושות, לא חצו את הבטונדה הצהובה שנראית בקושי מהמוצב. אבל זה הספיק להזכיר לצד השני שצה"ל כאן, ובעוצמה, וחצייה היא סכנת מוות מיידית. המחבלים עדיין שם, במרחק כדור צליפה מדרגונוב. רק לפני חודשיים הלוחמים כאן הצליחו לסגור מעגל על מפקד מחלקה בחמאס באמצע הפסקת האש. הצלף חוסל, אבל כמוהו יש עוד לארגון הטרור. בינתיים לבטונדות הצהובות צה"ל נותן מספרי סימון במפות, ואות קריאה, "דבש", משל מדובר בקווי דיווח על גדר מערכת בגבול. דבש 4, דבש 9 וכן הלאה. אולי סימן לבאות.
מסוללת האדמה שבהקמה ניתן להבין מדוע הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, שהיה כאן לפני כחודש, קבע שהקו הצהוב הוא קו הגבול החדש עם רצועת עזה. אנחנו שישה קילומטרים מהגבול, חצינו את בית-חאנון השטוחה שבשליטת צה"ל ומכאן מבינים למה הקו הצהוב הוא אסטרטגי. סיבוב של הראש ב-200 מעלות מספיק כדי לראות היטב את ארובות אשקלון, את דגל ישראל הגדול של נתיב העשרה, את הבניינים החדשים של שדרות ואפילו את בתי נתיבות. האמצע של "הברך" המפורסמת, הצורה שנראית ממפת צפון רצועת עזה, או בשפה הצה"לית "התוחמת הצפונית". ניתן רק לדמיין כיצד המח"ט הנוכחי של חמאס מרחב זה, עמד כאן ב-6 באוקטובר עם מפקדי פלוגות הנוחבה ששלח, והאמין ש"חומת יריחו" אפשרית, שישראל היא במרחק נגיעה.
9 צפייה בגלריה
ההרס במידה תנ"כית, אך רוח הקרב של חמאס לא נשברה במאומה. הכוחות בקו הצהוב
(צילום: יואב זיתון)
הדיבורים על נסיגה מהקו הזה לאזור החיץ שבמרחב הגבול, כחלק משלב ב' ארוך הטווח בהסכם עם חמאס, לא מרשימים פה אף קצין. הם גם לא מתכתבים עם המציאות בשטח: למשל, בונים תורן של 42 מטרים שעליו יותקנו טכנולוגיות מעקב שונות. צה"ל משקיע כאן עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים להגנה חזקה ואיסוף משופר על האויב בעומק הרצועה. מי שעושה זאת לא יעזוב בקרוב. בצה"ל מעריכים כי בעת האחרונה בארגון הטרור השלימו מינויים של עשרות מפקדי פלוגות, גדודים וחטיבות שהצטיינו בשנתיים האחרונות, במקום אלו שחוסלו. הגיל הממוצע שלהם, מעריכים במודיעין הישראלי, הוא סביב 30 עד 40.
"להרוס ולגרוס" זה סלוגן הפעולה בחטיבה הצפונית של צה"ל בצד הישראלי של הקו הצהוב. 71 מבנים נותרו לכוחות החטיבה לגרוס, ליטרלי להפוך לפירורים ואבק, מהעיר בית-חאנון. גודלה כשל קריית אונו, ונהרגו בה עשרות חיילים בפשיטות החוזרות על גדוד חמאס המקומי, שנחשב עד למלחמה כאחד החלשים של ארגון הטרור. מח"ט הנח"ל ברוב שלבי המלחמה, אלוף-משנה יאיר צוקרמן, איבד פה אשתקד כ-20 חיילים בתוך שבועות אחדים. הוא כתב על גבי חוברת קצרה את תפיסת "הלוחמה בהריסות" החדשה, שכעת נלמדת בבסיסי הטירונים הקרביים ברחבי צה"ל.
כלי הנדסי משטח את גרגרי הבטון
מחבלי חמאס הפכו את החורבות ליתרון עבורם: הם הסתתרו, לפעמים 15-10 פעילים חמושים, בתוך חללים נסתרים בין הקירות והתקרות שקרסו בתקיפות צה"ל. מארב שכזה יכול היה להימשך גם שבועות מבלי שהתגלו, בזמן שכוחות צה"ל נוסעים בציר סמוך, ולא מבחינים בהם, עד שהם מניחים ומפעילים זירת מטענים, ומסתערים כדי לחטוף גופות ולהיעלם דרך מנהרה קרובה. לאחר הגריסה עם הדחפורים, עובר גם כלי הנדסי לשטח את גרגרי הבטון. כשחוצים כך את בית-חאנון בזמן הפסקת אש ארוכה, בשקט מוחלט מקולות ירי של מלחמה, אפילו בלי זמזום של כטמ"ם בשמיים, המראה שנפרס הוא דיסוטופי.
מרבדים אפרפרים אינסופיים, ריקים מאדם, סטטיים מכל תנועה, של עיר מחוקה אל הקרקע, על פני גבעות מתונות. אפילו להקות של כלבים או חתולים מצולקים לא עוברים פה. הציר שעליו אנו נוסעים הוא ההמשך של כביש 4 הישראלי לתוך הרצועה, כלומר "ציר טנצ'ר", שנסלל פה מחדש על-ידי צה"ל לטובת נסיעה קבועה ונוחה יחסית עבור הלוחמים בגזרה. בנסיעה שמעל ג'באליה ניתן לראות את אחד משלדי הבניינים האחרונים שנותרו לצה"ל להרוס בבית-חאנון: זה שבצמוד לו נפל גל איזנקוט, בנו של הרמטכ"ל לשעבר, בתחילת התמרון. שלד הבניין הרזה בן שש הקומות נוטה הצידה, מט ליפול, בודד בין שברי מבנים. הבוצה מהגשם נסחפת למקומות הנמוכים, ועליה מתחיל לצמוח דשא בר, שמוריק חלק משטיח ההרס האפור.
שמונה מ-71 הבניינים שנותר להרוס בבית-חאנון הם שלדים מפורקים כאקורדיון מכווץ משכונת "מגדלי הקצינים" המפורסמת של צפון עזה. אלו הוקמו לטובת השמנה והסלתה של הרשות הפלסטינית לפני כשלושה עשורים, עד שהוחלפו בבכירים בחמאס. בקלות היה ניתן לראות אותם מגבעת התצפית שבמערב שדרות. גם הם ישוטחו בקרוב, אך השאלה הקריטית היא מה יקום במקומם.
בפיקוד הדרום תכננו שבכל שכונה ועיר כזו שייהרסו לחלוטין תיבנה בסוף המלחמה שכונה חדשה לפלסטינים, שיחזרו מהצד של חמאס בקו הצהוב. יחכו להם בשכונה זו בניינים נמוכים שלא מאיימים בתצפית ובאש על ישראל, רחובות חדשים, בתי ספר מטופחים ומסגדים שאינם מסיתים, תחת שלטון פלסטיני מתון יותר שאינו חמאס, פיקוח בינלאומי ושליטה ביטחונית צה"לית מקרבת מקום. רק להקים מאפס את בית-חאנון למשל, כולל תשתיות החשמל, המים והביוב שנהרסו, ייקח כמה שנים.
אלא שהסכם סוף המלחמה נסגר רק בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ והפטרון הקטארי של חמאס, בלי צה"ל, אפילו בלי השב"כ והמוסד שסולקו בישורת האחרונה. מיליארדים לבית-חאנון החדשה עדיין אין, אף תוכנית מתאר לא הפכה לתחילת עבודות בשטח, והבוץ של חורף שלישי בעזה, במגפי הלוחמים, מבטיח שזה לא יהיה ינואר האחרון שלהם כאן. הכוונה היא אולי להתחיל בפיילוט רק בשכונה אחת כזו ברפיח השטוחה, וגם זה קודם עם מבנים ארעיים כקרוואנים, ואם חמאס יאפשר זאת, כניסוי. בינתיים רוב הנטל נופל פה על כתפי המילואימניקים מחטיבת אלכסנדרוני ולוחמי גדוד נצח יהודה, שהפכו את הגזרה לקבועה עבורם לאורך המלחמה - ומכינים כעת את הקרקע לתרחישים שונים בהמשך.
האוגדה שאחראית על הגזרה הזו היא 252 ומדרום לה, עד רפיח, אחראית אוגדת עזה. כמות הכוחות יותר מהוכפלה, וצה"ל מגן פה בשלוש חגורות הגנה מעובות סביב חמאס: גדודי הגנה מרחבית בעוטף עצמו, כמו לפני 7 באוקטובר ועם מחלקות הגנה מחוזקות ביישובים עצמם. החגורה השנייה ממוקמת באזור החיץ שבטווח 1,000-800 מטרים בצד העזתי של גדר הגבול. מדובר ברצועת ביטחון מרוצפת במוצבים פלוגתיים שהתמסדו על "רכס ה-70" ששולט על עזה. רצועה זו צפויה להישאר בשליטה ישראלית בכל תרחיש כלקח להגנה קדמית.
חגורת ההגנה השלישית שמעמיד כאן פיקוד הדרום היא העמוקה יותר, על הקו הצהוב. יש חיפוי הדדי ורציפות בראייה שמתרוממים בימים האלה כפטריות אחר הגשם. תחת חלקם עדיין מתגלות מנהרות. במוצבי רצועת החיץ ובחגורת הקו הצהוב יש כוחות רבים ומשולבים: טנקים וחי"ר, איסוף והנדסה, יחידות מיוחדות, ארטילריה, כטמ"מים קבועים חמושים באוויר, ומטרות מוכנות להפצצה של מטוסי ומסוקי קרב בהינתן תקרית קרובה או רחוקה.
משימת התקפה לכל דבר
בחטיבה הצפונית מעריכים שבצד הצה"לי של הקו הצהוב, בכיסי ההריסות האחרונים, נותרו כנראה גם מעט מחבלים שעדיין מתבצרים בשקט, בפירים שטרם התגלו. לכן, לכל פעולה כאן של הרס מבנים וחשיפת תשתיות טרור כמאגרי אמל"ח או משגרי רקטות שעוד מתגלים, הכוחות יוצאים למשימת התקפה לכל דבר: עם אש מקדימה, נכנסים בעוצמה, מחפים מכל הכיוונים, מעוררים את השטח, שלא תהיה הפתעה.
מאחר שמדובר בשטח צה"לי גדול יותר מעבר לגבול שלא ניתן לסרוק בו כל קמ"ר מתחת לאדמה, השיטה בה בחרו כאן לנטרול המנהרות היא ברצועות: קדיחות עומק בחלוקה מסודרת לאזורים מוגדרים, פוליגונים, במקטעים שיאפשרו כיסוי יחסית טוב ומענה ברמה גבוהה לזיהוי ונטרול מנהרות, בטח אלו שחוצות בקו הצהוב. כל קידוח כזה לא רק מזהה חללים מתחת לאדמה אלא גם שותל, עד למרחב של מי התהום, בעומקים של 70-60 מטרים, סנסורים שיתריעו על חפירה מחודשת, אם וכאשר. שיטה זו טרם עמדה למבחן משמעותי. כמה מנהרות נותרו לחמאס בצד הישראלי של הקו הצהוב? ניתן ללמוד את התשובה ממבצע מיוחד שעשו בחטיבה הצפונית לאחרונה: הלוחמים הזרימו בטון מיוחד לפירים בצד הישראלי של הקו הצהוב, ליד ג'באליה. הכמות הייתה כה גדולה והגיעה ל-18 אלף קוב, שחלקם צצו כבריכות שצפו בעומק השטח העזתי.
לכוחות של החטיבה הצפונית יש יחסית חופש פעולה לתקוף איומים סמוכים עליהם, אם הם מתגלים. הבעיה היא בעומק, בטווח של 5-3-2 קילומטרים, שם צה"ל כפוף ל"מציאות ההסדרית", מתעסק בהגדרות מגבילות כמו איום מתהווה, או התעצמות מסוכנת. בחודש האחרון, תחת הסטות קשב לתבהלה האיראנית, חשפנו כאן כיצד חמאס מתעצם מחדש: חוזר לייצר רקטות, מתכונן ל-7 באוקטובר קטן יותר, וזומם כיצד לעקוף את שלוש חגורות ההגנה של צה"ל.
אבל הרוחות שנושבות מהשטח, שלושה חודשים מסוף המלחמה, הן לא רק של הגנה משולשת ומרוץ לניקוי הקו הצהוב מקיני טרור. הכוחות כאן של החטיבה הצפונית מכינים את השטח גם לחידוש הלחימה בחמאס, לקריסת הפסקת האש, להכנסת אוגדות פנימה, להסתערות מהירה על עמדות שולטות של חמאס שלנגד עינינו כעת. מול הכישלון בהכרעת חמאס, התעצמותו מחדש וההתנגדויות בצה"ל למעורבות קטארית בבניית מדינה חדשה לשני מיליון העזתים, נראה שהאופציה הצבאית - שוב רק האופציה הצבאית - היא רק עניין של זמן.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.01.26
