"אנחנו עדיין חיים, הולכים לעבודה, אוכלים, אבל עצובים ומיואשים יותר מאי פעם", כך תיארה צעירה איראנית את מצבה בימים אלה, שבהם בארצה ממשיכים לספור את ההרוגים בהפגנות המחאה, שמספרם כבר חצה את רף ה-10,000. גם חסימת האינטרנט הנמשכת אינה מונעת את המשך הצטברות העדויות לדיכוי הברוטלי מצד המשטר, אף בהשוואה לגלי מחאה קודמים. המבקשים להשוות את ממדי הזוועה שהתגלו בשבועות האחרונים נאלצים לשוב לקיץ 1988, אז הוצאו להורג בתוך מספר חודשים אלפי אסירים פוליטיים בעשרות בתי כלא ברחבי איראן בהנחיית מנהיג איראן דאז, אייתוללה ח'ומייני. הדיכוי האכזרי מספק עדות לא רק לאכזריותו של המשטר האיראני אלא גם לנחישותו להילחם על חייו עד טיפת הדם האחרונה של המפגינים.
קשה להעריך את מספר המפגינים שיצאו לרחובות בליל חמישי של 8 בינואר. מה שברור הוא שהדיכוי של כוחות ביטחון הפנים, מיליציית הבסיג' ומשמרות המהפכה השיב את מאות האלפים לבתיהם - לפחות לעת עתה. אין משמעות הדבר שאיראן חזרה לשגרה וספק רב אם ניתן בכלל לשוב לשגרה לנוכח האירועים האחרונים. לא זו בלבד שבעיות היסוד שבפניהן ניצבת הרפובליקה האיסלאמית לא נפתרו, אלא שבמידה רבה הן אף החריפו. אל משבר הלגיטימציה שממנו סבל המשטר עוד בטרם פרצו המחאות, נוסף עתה כתם שחור של אלפי הרוגים חפים מפשע. חסימת האינטרנט והשבתתם הנמשכת של בתי עסקים רבים מחריפות עוד יותר את המשבר הכלכלי, ששימש טריגר לפרוץ ההפגנות. במציאות נפיצה שכזו, כל אירוע קטן עשוי להביא לחידוש המחאות: הלוויה של אחד המפגינים, מותה בכלא של צעירה שנעצרה בידי השלטונות או מעשה ייאוש של סוחר שאיבד את פרנסתו או של חקלאי שמתמודד עם מצוקת המים, שגם הגשמים והשלגים האחרונים לא פתרו.
העיניים נשואות לוושינגטון
עיניהם של אזרחים איראנים רבים נשואות בימים אלה אל וושינגטון ואל המשך תגבור הכוחות האמריקאיים במזרח התיכון. אלא שדווקא בכך יש כדי להעיד על עוצמת הייאוש ועל חומרת המצב. ראשית, משום שאיש אינו יודע מהן באמת כוונותיו של הנשיא טראמפ. בשלב זה נראה כי תגבור הכוחות נועד בעיקר כדי לספק לנשיא גמישות בקבלת ההחלטות. ספק רב אם הוא עצמו כבר החליט אם להשתמש בעוצמה הצבאית כדי לנסות להפיל את המשטר, להסתפק בסילוקו של חמינאי מן ההנהגה או לכפות על איראן ויתורים בנוגע לתוכנית הגרעין והטילים. השבוע איים למחוק את איראן מעל פני האדמה, אך גם הביע נכונות לנהל משא ומתן עם טהרן ותקווה שלא תידרש פעולה צבאית נוספת – וכל זאת בתוך פחות מ-24 שעות. מכל מקום, ספק אם יהיה די בתקיפה אמריקאית, רחבה ומוצלחת ככל שתהיה, כדי לשכנע מיליוני אזרחים איראנים לשוב ולסכן את חייהם ולצאת לרחובות גם כאשר טילים אמריקאיים יפגעו במפקדות משמרות המהפכה או אף בבונקר של המנהיג האיראני.
גם האופוזיציה מחוץ לאיראן נאלצת להשליך יהבה על ארצות-הברית. רזא פהלווי, שהבין כי אזרחי איראן יתקשו לשוב ולהיענות לקריאתו לצאת לרחובות מפחד אנשי הביטחון ברחובות, קרא לנשיא טראמפ לפעולה צבאית ובכך סיפק עדות נוספת לחולשתה של האופוזיציה האיראנית. רבים בישראל ובמערב הביטו בשבועות האחרונים בהערכה בהיענותם של מפגינים באיראן לקריאתו לצאת לרחובות ובדברי התמיכה בו שנשמעו בחלק מן ההפגנות. עם זאת, פחות מכך נזכר כישלונו המתמשך לאורך שנים לכונן אופוזיציה יעילה ומאורגנת. אפילו הקואליציה שהקים באוניברסיטת ג'ורג'טאון האמריקאית במהלך הפגנות מחאות 2022 קרסה כעבור מספר חודשים בשל חילוקי דעות פנימיים. גם הצהרתו הדרמטית מקיץ 2025, שלפיה הצליח לגייס עשרות אלפי עריקים מקרב הכוחות המזוינים האיראניים, נשכחה כאשר הרוב המוחלט של אנשי מנגנוני הדיכוי והביטחון שמרו על לכידות ונאמנות למשטר, גם בשעה שבני עמם נטבחים באש חיה.
צועדים לעבר שינוי
כאשר פרצו הפגנות המחאה בינואר 1978, אשר עתידות היו להוביל בתוך כשנה למהפכה האיסלאמית, לא השליכה התנועה המהפכנית האיראנית את יהבה על התערבות זרה. אגודות מהפכניות פעלו בקרב פועלים בתעשיית הנפט כדי להבטיח את פרנסתם במהלך השביתות שהכריעו את הכלכלה האיראנית; מסגדים ואגודות צדקה הפיצו את מסריו של ח'ומייני גם כאשר עדיין שהה בגלות בפרברי פריז; ומועצה מהפכנית של תומכיו פעלה לקידום המהפכה ברחבי איראן. לקחי אירועים אלה נלמדו היטב בידי המשטר האיסלאמי, שבמהלך עשרות שנים דיכא כל ניצן של פעילות ארגוני חברה אזרחית, איגודים מקצועיים, עיתונאים ואינטלקטואלים ביקורתיים. בתי הכלא האיראניים מלאים גם כיום במקבילים איראנים לנלסון מנדלה, כדוגמת זוכת פרס נובל לשלום, עורכת הדין נסרין סותודה, או הפעיל הפוליטי הבכיר מוסטפא תאג'זאדה. ואולם, בהיעדר יכולת ארגונית, נותרה תנועת המחאה ללא הנהגה, והמנהיגים הפוטנציאליים נותרו ללא תנועה.
רז צימט ואף על פי כן, ברור כי הסטטוס קוו הנוכחי אינו בר-קיימא. איראן צועדת לעבר שינוי, גם אם לא ברור אם מדובר בשינוי מהפכני מלמטה; בהעברת השליטה בפועל מחמינאי לשחקן אחר, כדוגמת מפקד בכיר במשמרות המהפכה, פוליטיקאי בכיר או הנהגה קולקטיבית; או בשינוי מבפנים באמצעות השתלטות כוחות מן האליטה הצבאית-ביטחונית על הנהגת המדינה, אם לפני מותו של חמינאי ואם לאחריו.
ספק רב אם המסדרון שבו מצויה הרפובליקה האיסלאמית מוביל להפיכתה לדמוקרטיה ליברלית. סביר יותר שהוא מוביל למודל שלטוני חלופי העשוי להתבסס על מנהיג חזק שיכונן שלטון אוטוריטרי. בינתיים, ניתן להניח כי הרפובליקה האיסלאמית תמשיך בתהליך של שקיעה הדרגתית, בדומה לשנותיה האחרונות של ברית-המועצות תחת השלטון הסובייטי. ועל כך כבר צייץ אזרח איראני בימים האחרונים בחשבון ה-X שלו: "ייתכן שאנחנו על סף נפילת המשטר, אך החירות עדיין רחוקה מאיתנו מרחק רב".
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לאיראן באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 25.01.26
