המעבר לשלב ב' בעזה, עליו הכריז הממשל האמריקאי, מהווה נקודת מבחן ליכולתה של ישראל להתעקש על נושאים קריטיים לביטחוננו, גם במחיר עימות עם הממשל. זאת, בזמן שהנשיא טראמפ מפעיל גישה רדיקלית השואפת לייצר סדר עולמי חדש. בדרכו לעצב מחדש את מאזן הכוחות שבין המעצמות, הוא משתלט על מוקדי האנרגיה העולמית, מקים מוסדות בינלאומיים אלטרנטיביים ומסיר מהדרך יריבים העשויים להפריע במימוש התוכנית הגדולה.
במידה רבה, תוכנית השלום של ממשל טראמפ לעזה, היא פיילוט ליכולתו של הנשיא לכפות את האינטרסים האמריקאיים על הכוחות המקומיים ולבחון את שיתוף הפעולה בין השותפים במועצת השלום, כמנוף לשכפול המנגנונים הללו לפתרון בעיות וסכסוכים עולמיים.
מטבע הדברים במהלך כל כך משמעותי, הרזולוציה בה רואה הממשל האמריקאי את המציאות, שונה מזו של השחקנים על לוח השחמט העולמי. טראמפ מוכן להקריב פיונים, כדי להשיג מט. לא בכדי שמענו אותו מחמיא לשליטים כוחניים כגון ארדואן וא-שרע, אותם הוא רוצה להעביר לציר האמריקאי, כמשקל נגד לציר הסיני-איראני-רוסי. לא לחינם הוא מייצר בריתות גם עם מדינות שאינן נחשבות מסורתית כידידותיה של ארצות הברית, קל וחומר של ישראל. אלא שכאן נכנסים לתמונה השיקולים הישראליים, שאינם חופפים באופן מלא לאלה האמריקאיים.
נסיון העבר שלנו מראה כי לאמריקאיים היתה תמיד חולשה בהבנת המציאות המזרח תיכונית המורכבת. הממשלים של אובמה ושל ביידן ניסו ליישם את דוקטרינת הפיוס, שהתבטאה, בין היתר, בהסכם הגרעין עם איראן ובאמברגו הנשק החלקי כלפי ישראל. ממשל טראמפ לעומתם מפעיל מדיניות המשלבת פיתויים כלכליים, דיפלומטיה אגריסיבית ואף שימוש בכוח צבאי כלפי מי שאינו מיישר קו.
כל הממשלים, לרבות זה של טראמפ, לוקים בהערכת החסר שנתנו למרכיב הדתי של הסכסוך המזרח תיכוני ובהערכת יתר של מנופי ההשפעה הכלכליים. אלה יכולים להיות אפקטיביים כלפי מדינות, אך יש להם משקל נמוך, אם בכלל, בסל האינטרסים של ארגוני הטרור ושל הרשות הפלסטינית.
לישראל אין את הפריביליגיה להקל ראש במוטיביציות הדתיות של ארגוני הטרור המקיפים אותנו, אחרי למעלה ממאה שנות סכסוך מדמם, אחרי שנוכחנו במחיר הוויתורים של הנסיגה מעזה ומלבנון ובמיוחד לאחר השבעה באוקטובר. אל מול הלחץ שמופעל עלינו ע"י קושנר וויטקוף, שליחי הנשיא טראמפ לקדם את שלב ב' ולפתוח מיידית את מעבר רפיח, על הממשלה לזכור שלא נוכל להפריט את בטחונה של מדינת ישראל. גם הנשיא טראמפ מבין זאת והתבטא בנושא זה בעבר. עם זאת מתוך הבנה של המחיר של התנגשות חזיתית עם האמריקאים, דומה שהפתגם הידוע "דע לבחור את הקרבות שלך", נכון מתמיד.
דני ון בירןהבנת המציאות המורכבת הזאת מחייבת להגדיר מהם האינטרסים הקריטיים עליהם ישראל לא יכולה לוותר, בצד הוויתורים הטקטיים על אינטרסים חשובים מעט פחות. ברשימת האינטרסים הקריטיים יש לכלול בראש ובראשונה שלושה: פירוק מלא של החמאס ופירוז הרצועה, מניעת כניסת חיילים טורקיים וקטארים והשבתו של רן גויאלי ז"ל.
לאינטרס הראשון יש השלכות ביטחוניות משמעותיות – פירוקו המוחלט של החמאס מנשקו ומשלטונו בעזה נועדו למנוע את התעצמותו המחודשת, שתאיים שוב על מדינת ישראל. כך הדבר גם לגבי כח צבאי טורקי וקטארי ברצועה אשר יפגע בריבונות ישראל ובחופש הפעולה הבטחוני. לצד זאת, השבתו של רן גויאלי ז"ל הכרחית גם בשל החובה המוסרית למשפחתו וגם כמסר תודעתי לאויבינו, לפיו ישראל עומדת על שלה. על נקודות אלה ממשלת ישראל חייבת להתעקש גם במחיר עימות עם האמריקאיים. בנושאים אחרים, יתכן ונאלץ להתפשר כדי להשיג יעדים אסטרטגיים חשובים יותר כמו הפלת משטר האייתואלות למשל.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.01.26
