רן גואילי שב הביתה למנוחה נכונה אחרי 843 ימים ארוכים ארוכים. רן שב הביתה, ומשהו מאיתנו שב איתו. שבה האמונה שלא מפקירים אף אחד מאחינו, החיים או המתים, בידי אויב. שבה הכרת הטוב – רן יצא להגן על הבית כשהוא פצוע, מבלי שאיש קרא לו. מאות או אלפי לוחמים, סוכני שב”כ ורופאים פעלו באותה מסירות למענו. שב החסד, חסד של אמת.
רן שב הביתה והזכיר לנו מי אנחנו יכולים להיות. אומה שלא מוותרת על בניה, ששילמה בדם רב על מנת להשיב את אהוביה.
843 ימים ולילות פעלו מאות אלפים בשטח האויב במטרה להשיב את 255 החטופים והחטופות הביתה. הם נלחמו כשבכיס החולצה שלהם תמונה ושם, הפכו כל אבן, ובמקרה הזה כל קבר – בשביל לא לוותר על איש. הם יצאו מהבית שוב ושוב, עזבו אישה וילדים, בשביל להשיב לוחם כמוהם – שלא שאל שאלות ואמר “הנני”.
41 חטופות וחטופים מתו ונרצחו במנהרות חמאס. שורדי השבי רק בראשית מסע ההחלמה. הסיכה ירדה מדש הבגד, הצלקת נותרה. בוערת
843 ימים ולילות התמלאו הכיכרות והצמתים בהמוני המונים שקראו בקול גדול: הביתה. שדרשו את שיבת החטופים בכל יום. הבית שנפרץ וחולל והופקר, לא יוכל להשתקם ללא ההתרה הזו.
41 חטופות וחטופים מתו ונרצחו במנהרות חמאס. שורדי השבי רק בראשית מסע ההחלמה. הסיכה ירדה מדש הבגד, הצלקת נותרה. בוערת.
האמון לא שב
רני שב הביתה, אך האמון לא שב איתו. האמון השברירי שחולל ונדרס פעם אחר פעם במלחמה האיומה הזו, טרם שוקם. תפיסת הביטחון של ישראל לא השכילה לחשב מסלול מחדש אל מול האתגרים הענקיים הניצבים מולנו. המנהיגים לא התעלו אל גודל השעה. הציניות חוגגת, הפצעים עודם פעורים, כואבים כל כך. השיבה של החלל האחרון נטולת חדווה. כל מה שיש בה זה טעם מר של סוף, ונשימה.
אבל רני, רני הוא לא רק החטוף האחרון או החלל האחרון. רני הוא עולם ומלואו. איש שאפשר ללמוד כל כך הרבה מדמותו. מהבית שגידל ועיצב אותו. רני, איש של אנשים, גיבור עלומים, הוא תמצית המעשה הציוני. בלי אבל ובלי אולי. צריך גלגל – אני גלגל. הוא התגלמות הסיפור של משפחות ישראליות רבות מאוד שבימים הללו נבוכות, אילמות. מרגישות שהישראליות הזו כבר לא מוערכת. שהנאיביות והגבורה והמסירות – הן מובן מאליו שקוף ורמוס.
חן ארצי סרורצילום: הילה שילוני“הראשון לצאת, האחרון לחזור” זו סיסמה שאוחזת אמת גדולה. אמת על כל ה”רנים” שזינקו ב-7 באוקטובר. רני שב הביתה בארון עטוף בדגל 843 ימים מאוחר מידי, ואחיו לנשק שבים כעת הביתה עד לצו הבא שיגיע. והוא יגיע.
רני שב הביתה, כעת הבית המשותף צריך להיות ראוי לו ולגבורתו. לו ולגבורתם של האלפים שמסרו את חייהם במלחמה. המסע לשיקום האישי, הקהילתי והלאומי רק מתחיל, והוא יהיה ארוך ומפרך. אבל עכשיו אפשר לרגע לעצור ולנשום. שבו בנים לגבולם.
רני שב הביתה, כעת הבית המשותף צריך להיות ראוי לו ולגבורתו. הסיכה ירדה מדש הבגד, הצלקת נותרה. בוערת. הפצעים עודם פעורים, כואבים כל כך. השיבה של החלל האחרון נטולת חדווה. כל מה שיש בה זה טעם מר של סוף, ונשימה
פורסם לראשונה: 00:00, 27.01.26
