פוליטיקאים, מדינאים וגורמים מטעם עצמם מנסים למסגר אירוע פשוט כמורכב. אבל יש להביט על המציאות בלי להתבלבל. כל בר דעת שנחשף לפרטי תכניתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לגבי רצועת עזה כפי שהיא מוצגת כעת, יודע שמדובר בתכנית רעה במיוחד. כזו שמשלבת בה את מבקשי רעתנו, תלויה בהלך רוחם של טרוריסטים ומערבבת בתוכה אינטרסים זרים שאינם קשורים לביטחון.
המציאות עם התכנית הזו, שתפקיד ישראל בה הוא קישוט, סופה בהפקרות ביטחונית ברצועת עזה. "השקט" שנקנה "בסבבים" קודמים, ונמכר לנו כעת במסגור חדש "תכנית השלום" הוא התעצמות. ארגון טרור מתעצם, לא מהרהר במחשבות שלום. ה"השקט" שנמכר לנו הוא שכרון חושים בדרך למכת טרור קטלנית. טראמפ חישק את ישראל מדינית. ההססנות של נתניהו והדחיינות בה הוא פועל כבר שנים סייעה בכך לנשיא, ותומכי התכנית נשענים על סיבות מחוץ לעולמות הביטחון. שיכורים מאופטימיות. דונלד טראמפ הוא כנראה הנשיא הטוב ביותר שהיה עבור ישראל בטח בשנים האחרונות. מדינת ישראל חייבת לו, וגם לראש הממשלה בנימין נתניהו וצוותי המו"מ, את ההישג המשמעותי של השבת כלל החטופים. החללים והחיים. זהו הישג שמעטים חזו שיתממש לאורך תקופה ארוכה מחודשי המלחמה. אך בל נשכח, טראמפ הוא קודם כל נשיא אמריקאי שמחפש הכרה בעולם (בעיקר העולם הערבי) ואוהב להביא מושגים ומנהגים מעולם העסקים לעולם המדיני. מה שטוב לטראמפ לא בהכרח טוב לישראל. לתכנית השלום של הנשיא מרכיבים רבים. מרוב פרטים קשה לקבל את הת'כלס, את התמונה הברורה. מה נראה ברצועה אחרי שאבק התכנית התפוגג? עם מה אנחנו נשארים? גם כעת הכל לוט בערפל.
התכנית כוללת מבנה שלטוני מוזר, תלת–ראשי, שבו ארגונים ומועצות שחברים בהם הרבה גורמים שאינם ישראל. יש את מועצת שלום, את מועצת המנהלים ואת המועצה לניהול עזה שתורכב מפלסטינים. על הכל יפקח הנשיא. לישראל, כך נראה כרגע אין ממש אמירה. אם טראמפ בנה קבינט לעזה ישראל היא בגדר משקיף. אמנם הכל עוד ראשוני, אבל לפחות על פי הנראה כעת, יסתובבו ברצועת עזה גורמים ממדינות כמו סעודיה, אינדונזיה, בחריין טורקיה ועוד.
ביטחון מתחיל להתערער כשמכניסים אליו שיקולים זרים. בעיניים ביטחוניות אין אחד שיכול בשלב זה להגיד כי חמאס יתפרק מנשקו. אנחנו נמצאים בשטחי יהודה ושומרון עוד מעט 60 שנים. השליטה הביטחונית שם (בטח בשנה האחרונה) הפכה עמוקה מאוד, ועדיין מסתובבים שם כלי נשק בכמויות. יתרה מכך, עוד מעט 80 שנים שמדינת ישראל לא מצליחה לאסוף את כלי הנשק במגזר הערבי. איך בדיוק יתפרק ארגון טרור, שעצם קיומו הוא מאבק מזויין, מנשקו? התשובה ברורה. איך בכל זאת איך שקר הפירוז באופן הזה מקבל רגליים? ברגע שמערבבים שיקולים מדיניים בשיקולי ביטחון. מכניסים לסיר מרכיב נוסף, הטעם מתחלף ועם הטעם החדש "אפשר לחיות".
השאיפה של הקו הצהוב מבחינת ישראל, דומה לזו בקו הירוק. גנרלים ומומחי ביטחון, ויותר מכך אנשי מודיעין היו רוצים שליטה מודיעינית עמוקה ברצועת עזה, לפחות כמו שיש ביהודה ושומרון. ברור שהאזורים שונים, מכל הבחינות. מדינית, גיאוגרפית, סד"כית, אין ספק. אבל מבחינת ביטחון נטו המציאות לא יכולה להיות ברורה יותר. אחרי האסון הגדול ביותר מאז הקמת המדינה חל איסור מוחלט להישען על ניסוחים מדיניים, הבטחות בתשלומי אשראי או עצימת עיניים. עלינו לשאוף כי בשג'אעיה ובזייתון תונהג תפיסה ביטחונית שקרובה לתפיסה הנהוגה בעסכר ובלאטה. לרפיח כמו לשכם ולעזה כמו ג'נין. התמהיל הביטחוני הלא ברור שנבנה כעת הוא מסלול מרוצים של ארגוני הטרור לטבח הבא.
שרי ממשלה כמו בן גביר סטרוק וסמוטריץ' שמטיפים על הכרעת האויב, כמו גם נתניהו שמריץ את "הניצחון המוחלט", יצטרכו לתת דין וחשבון למקרה שניהול הרצועה יתממש כפי הנראה כעת
שרי ממשלה כמו בן גביר סטרוק וסמוטריץ' שמטיפים על הכרעת האויב, כמו גם נתניהו שמריץ את "הניצחון המוחלט", יצטרכו לתת דין וחשבון למקרה שניהול הרצועה יתממש כפי הנראה כעת. נתניהו המתמחה בדחיינותו שלא ייצר אלטרנטיבה ראויה ליום שאחרי מתמודד כעת, וחשוב להדגיש כעת, עם תכנית שנכפתה עליו בלי מרחב תמרון. דווקא ביהודה ושומרון מדיניות הביטחון של ישראל מוכיחה את עצמה. המציאות הביאה לכך שכמות הפיגועים בשלוש השנים האחרונות בירידה מתמדת. אודות לאלוף פיקוד אסרטיבי, שהוביל את כיבוש מחנות הפליטים ובעיקר מדיניות ביטחונית של שר ביטחון והממשלה שעיקרה הוא ליזום ולא להיגרר. תכנית טראמפ נותנת כרגע כיבודים ועסקאות סיבוביות לשותפיו האסטרטגים של הנשיא, ושקט לישראל. שקט לארגוני טרור, כבר למדנו, הוא התעצמות.
