אתחיל במסקנה: כדאי לישראל לתת לנשיא ארה״ב סיכוי להביא לפירוק חמאס מנשקו ״בדרך הקלה״, לפני חזרה ללחימה עצימה. פומבית אין זה מקובל להציב לכך מסגרת זמן קצובה, אבל ניתן לסכם מראש עם הנשיא, בהבנות שקטות, את זמן ההמתנה. במקביל, על ישראל להיערך לתרחיש הריאלי מכולם: סירוב חמאס להתפרק מן הנשק.
וכעת לנימוקים. בינואר 2025 נכנס הנשיא טראמפ לכהונתו השניה. השיח האינטנסיבי בין ישראל לבין ארה״ב התמקד בעיקר בסוגיית הגרעין האיראני. בנושא עזה, הנשיא טראמפ העניק גיבוי בלתי מסויג להחלטותיה של ישראל בנוגע ללחימה בחמאס ולעמדותיה במהלכים המדיניים לשחרור החטופים. לאחר הצלחת מבצע ״עם כלביא״ בחודש יוני 25׳ שבה הזירה הדרומית למוקד. צה״ל החל ליישם את החלטת הקבינט מחודש אוגוסט ״להשתלט על העיר עזה״. לקראת סוף השנה הגביר השליח האמריקאי וויטקוף את נסיונותיו לקדם מתווה להפסקת אש זמנית תמורת שחרור כל החטופים בשני שלבים. גם חמאס וגם ממשלת ישראל לא התלהבו מהצעתו, אולם בה בעת התעצמה הביקורת העולמית כלפי ישראל על רקע הטענות להרעבת האוכלוסיה בעזה למימדים חסרי תקדים, כולל בארה״ב. מראות המחאה הבינלאומית לא נעלמו מעיניו של הנשיא טראמפ. הוא הביע חשש כבד כי ישראל מאבדת את אחרוני ידידיה, וציין כי אפילו חבריו היהודים מתקשים להזדהות עם מדיניותה.
2 צפייה בגלריה
התרחיש הריאלי ביותר: חמאס יסרב להתפרק מנשקו. ג’באליה החרבה, שבוע שעבר
(צילום: דובר צה"ל)
בספטמבר, הנשיא טראמפ מאס במתרחש. הוא כפה על הצדדים תוכנית שתחילתה בשחרור מיידי של כל החטופים הישראלים החיים והחללים בפעימה אחת, תמורת הפסקת אש בלתי מוגבלת בזמן; והמשכה בפירוז הרצועה, פירוק חמאס וארגוני הטרור האחרים מנשקם, נסיגת צה״ל ממרבית השטח ושיקום הרצועה תחת ניהול של גופי שלטון מקומיים וחיצוניים.
האינסטינקטים של טראמפ
בישראל, מעטים האמינו שחמאס יאמץ את תוכנית הנשיא. הסכמה לשחרר את כל החטופים על אף שישראל ממשיכה לשלוט במרבית שטח הרצועה, עמדה בסתירה מוחלטת לעמדתו הנוקשה והעקבית של ארגון הטרור מיומה הראשון של המלחמה. ההערכה המובילה במערכת הביטחון ובדרג המדיני היתה כי חמאס, כמנהגו, יימנע מדחייה גורפת של היוזמה, אבל בפועל יסכל אותה. הערכה זו הסתמכה על הניסיון שנצבר בשנתיים של לחימה ועל מודיעין אקטואלי. אבל לטראמפ היה מודיעין איכותי יותר: האינסטינקטים שלו. הוא בטח בחיבור האינטימי שלו למנהיגי קטאר וטורקיה, שהתחייבו בפניו לשכנע את חמאס לעמוד בתנאיו, דחה נסיונות לשינויים מהותיים בתוכניתו, והתעקש לקבל הסכמה ישראלית למהלך. בחודש אוקטובר האחרון הסתבר שטראמפ השיג את הבלתי ייאמן, לפחות לגבי השלב הראשון בתוכנית. 20 חטופים שבו ארצה בחיים. 27 חללים הוחזרו לחיק משפחותיהם. והשבוע, החטוף האחרון, השוטר הגיבור רן גואילי, חזר לחיק משפחתו.
כעת, כשארה״ב השיקה בחגיגיות את השלב השני של תוכנית טראמפ, שוב עולים ספקות לגבי הסיכוי לממש את ליבת החזון של הנשיא: הפיכת רצועת עזה לאזור נקי מפעילות טרור. בכירי חמאס והג׳יהאד האיסלאמי מדגישים שעד להקמת מדינה פלסטינית אין להם כל כוונה להתפרק מנשקם. גם כשהם משמיעים לעתים נדירות קולות רפים על נכונותם לדון בנושא הרגיש, ברור שאין בכוונתם לוותר על הנשק שמשמר את שליטתם בפועל ברצועת עזה. עם זאת, סקפטיות אינה מדיניות.
לאחר שהוכחה יכולתם של הנשיא טראמפ וצוותו, בעיקר ג׳ראד קושנר וסטיב וויטקוף, לחלץ את החטופים ממנהרות חמאס ״כנגד כל הסיכויים״, טוב עושה ישראל בבחירתה להעניק מרחב פעולה לנשיא ארה״ב. עם זאת, אין די בהמתנה פסיבית, ואמליץ לבסס את עמדת ישראל על שלושה עקרונות.
טראמפ מחויב אישית ליישום התוכנית, כולל לפירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. היא אינה נטולת פגמים, וישראל, שנהנית מגישה ישירה להוגיה ולמוביליה, תנסה לשפר אותה לאורך הדרך. אם חזון טראמפ יתגשם, כמו בעניין החטופים, הרווח כולו שלנו. ואם חמאס יכשיל את טראמפ, ההחלטה מתי ואיך לפעול כולה בידינו
ראשית, ניתן להעריך שישראל וארה״ב מתואמות בדרישתן לפירוק חמאס מנשקו ולפירוז הרצועה. כעת יש צורך לתאם עם הבית הלבן לוח זמנים מפורט ליישום סעיפים מהותיים אלה. מדובר בשני נושאים שונים: פירוק מנשק משמעותו מסירת כלל אמצעי הלחימה שנמצאים בחזקת חמאס וארגונים קטנים יותר, לידי גורם מוסכם על ארה״ב וישראל, והוצאתו משטח רצועת עזה. זה כולל כל אמצעי שקשור למערכי הרקטות, לרבות חומרי גלם ואמצעי ייצור; כל הנשק האנטי–טנקי כולל טילי נ״ט ומטולי RPG; כל המטענים והחומרים שמהווים חלק מתהליך ייצורם; וכל הנשק הקל שכולל רובים, רימוני יד, תחמושת, מוקשים, רחפני נפץ וכיוצא באלה אמצעי לחימה.
פירוז רצועת עזה הוא תהליך ארוך והדרגתי יותר, שמחייב טיפול יסודי בשלושה תחומים:
1. השמדת תשתיות צבאיות, שכוללות מערך מנהרות מסועף שחלקו הארי עדיין מתפקד; ומתחמי ייצור נשק, שמרוכזים כיום בעיקר באזורים שצה״ל לא פעל בהם באופן שיטתי כמו מחנות המרכז.
2. הקמת תשתיות משוכללות לגילוי וזיהוי של אמצעים וחומרים אסורים במעברי הגבול, שבהם עתידים להיכנס לרצועה בשנים הקרובות כמויות דמיוניות של סיוע חיצוני.
3. הצבת מערכות מתקדמות לזיהוי והפלת רחפנים שמשמשים להברחה, לאורך גבול הרצועה עם מצרים וגבולה עם ישראל.
הנושא השני נוגע לשיקום הרצועה. במצב שבו חמאס לא יתפרק מנשקו, יתכן שארה״ב תעדיף מטעמיה שלה לדחות את חידוש הלחימה ולייצר תמריץ לתושבי עזה באמצעות תחילת השיקום. גם לישראל עשויה להיות העדפה כזו, במידה ותהיה הסלמה בזירות אחרות או מטעמים פנימיים. במצב כזה התנאי הישראלי חייב להיות חד משמעי: תהליכי שיקום יתקיימו אך ורק בשטח שבשליטת צה״ל. רק לשם יוכנסו חומרי בניה. רק שם יתנהל פינוי הריסות. רק שם יוצבו מתקני מגורים יבילים. רק שם יחליפו תשתיות פגומות. בשטח שנמצא באחיזת חמאס, ״עזה הישנה״, לא יתחיל ולו קצה קצהו של שיקום כל עוד לא מומש התנאי המחייב את הוצאת כל הנשק מן האזור. כמובן שאין כל ביטחון שעמדה זו תשפיע על חמאס, שהישרדותו חשובה לו עשרות מונים מאשר תנאי המחיה של תושבי עזה. אבל בטוח שאם יתבצע שיקום בשטח שבשליטת חמאס, הישגי המלחמה בעזה יתאיידו כלא היו.
יעדי המלחמה שנותרו
הנושא השלישי הוא הסביר מכל האפשרויות: היערכות לחזרה ללחימה. אני מאמין שצה״ל מגבש מזה זמן תוכניות מבצעיות להשגת יעדי המלחמה שטרם מומשו: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של ארגוני הטרור, על מנת להבטיח שמעזה לא נשקף עוד איום על אזרחי ישראל. הלקחים האופרטיביים שנצברו מאז אוקטובר 23׳ רבים. הקשיים האובייקטיביים מוכרים היטב. כך גם האילוצים המדיניים. אחרי שהחטופים כבר לא בעזה, ניתן לגבש קונצנזוס רחב גם לגבי חזית הדרום, כפי שהוא קיים בנושא איראן, חיזבאללה והחות׳ים. יצירת הסכמה לאומית בשנת בחירות היא אתגר מורכב, אבל הממשלה והאופוזיציה כאחד אינם פטורים מן המאמץ להגיע אליה.
לסיכום: טראמפ מחויב אישית ליישום התוכנית, כולל לפירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. הוא חתום על יוזמת ״20 הנקודות״, עומד בראש ״מועצת השלום״ ורותם עשרות מנהיגים ואישים בינלאומיים למען הצלחת התוכנית. היא אינה נטולת פגמים, וישראל, שנהנית מגישה ישירה להוגיה ולמוביליה, תנסה לשפר אותה לאורך הדרך. אם חזון טראמפ יתגשם, כמו בעניין החטופים, הרווח כולו שלנו. ואם חמאס יכשיל את טראמפ, ההחלטה מתי ואיך לפעול כולה בידינו.
