על קיר הגרניט העצום בסמוך לגבעת הקפיטול בוושינגטון חקוקים וצרובים לעד, אפור על גבי שחור, שמותיהם של קצת יותר מ-58 אלף חיילים אמריקאים, נעדרי מלחמת וייטנאם. "אתה יודע", אמר לי ברכות לא אופיינית עמית מקהילת המודיעין האמריקאית לפני מספר שנים, "אש התמיד הבוערת בכם הישראלים להשבת הנעדרים באשר הם – מעוררת קנאה. אין דומה לה בעולם, גם לא אצלנו".
הבשורה המרגשת על השבתו ארצה של מגן קיבוץ עלומים וגיבור ישראל, רס"ר רן גואילי ז"ל, מהווה אות של מופת וכבוד עבור צה"ל וקהילת המודיעין. אלה היו למעלה משנתיים מייסרות עבור משפחתו ואוהביו של רן, אך במונחים מקצועיים המדובר בהישג מודיעיני-מבצעי יוצא דופן, הקוטע את תרחיש הבלהות של היגררות למאמץ ארוך שנים לאיתור נעדרים מעבר לקווי אויב.
כל לילה ולילה של אי-ודאות הכביד עד מאוד על משפחת גואילי, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה כי במהלך המלחמה צה"ל ומערכת הביטחון קיצרו משמעותית את קבועי הזמן להשבתם של נעדרים. זהו ביטוי נוסף ליכולות המודיעיניות והמבצעיות הטקטיות הטובות בעולם שפותחו בעשור האחרון בקהילת המודיעין ובצה"ל, באופן המצביע שוב על הפער הבלתי נתפס בין המודיעין לאופרציה ומטרות לבין מודיעין לאסטרטגיה והתרעה, פער שנחשף במלואו למרבה הזוועה ב-7 באוקטובר.
בשטח, היכולת לאתר שרידים בבתי קברות מוסלמיים תפסה תאוצה בשנים האחרונות במספר פרשיות נעדרים, מי מקרוב (איתור חללים במהלך המלחמה) ומי מרחוק (איתור נעדרי קרב סולטן יעקב בבית קברות פלסטיני בדרום דמשק). ביצוע זה משלב לא רק יכולות איסוף, חקירה, ניתוח ומחקר מודיעיני מן המעלה הראשונה, אלא גם כשירות מבצעית גבוהה לתרגום מודיעין לשטח ולחיבור בין מודיעין למדע הפורנזי, מבית מדרשו של המכון לרפואה משפטית. עם תום המסע להשבת כלל החטופים החללים, זוהי הזדמנות עבור כולנו להביע הערכה רבה לרופאי המכון, בהובלתם של ד"ר חן קוגל וד"ר נורית בובליל, שבנסיבות כה טרגיות הפגינו שיעור קומה לאומי, על עשייה מקצועית, רגישה ומסורה. הם ואנשיהם מהווים מקור להשראה.
כל לילה ולילה של אי-ודאות הכביד עד מאוד על משפחת גואילי, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה כי במהלך המלחמה צה"ל ומערכת הביטחון קיצרו משמעותית את קבועי הזמן להשבתם של נעדרים
ההישגים חסרי התקדים בתחום השבויים והנעדרים, בפרט אחרי המחדל הנורא של 7 באוקטובר, מדגישים את הצורך ללמוד מן הפרקטיקות שחודדו במסע להשבת כלל החטופים: הכרת האויב ותרבותו, צניעות, יצירתיות והטלת ספק לצד רציפות העשייה וחתירה למגע, הסרת חסמים לצד שילוביות בין-סוכנותית וההכרה כי לעולם, אבל לעולם, מחכות לנו בשטח הפתעות שלא צפינו אותן. אלו הם היסודות הכי עמוקים של מקצוע האיתור של נעדרי צה"ל.
בחלוף למעלה משנתיים מהיום האפל בתולדותינו, מעגל נוסף במסע מן התופת נחתם. שיבתו של גואילי ז"ל היא בראש ובראשונה בשורה למשפחתו ולמוקיריו, אך מהווה גם מצפן וקריאת כיוון לחברה הישראלית כולה. נוכח השבת כלל החטופים, אנו יכולים להתפנות למלאכת הריפוי והאיחוי ולקוות לעתיד טוב יותר. כפי שמשתקף גם בעיני ידידינו בוושינגטון, החברה הישראלית הפגינה שוב את עוצמתם של ערכי היהדות, החמלה והסולידריות ומהווה מקור לחיקוי לידידינו בעולם. יש בה כדי להציג שוב את ישראל היפה, ואולי גם לשכך את גלי האנטישמיות הגואים כלפי יהדות התפוצות.
דווקא מתוך השסע החברתי והקוטביות שהשיח המקומי ניחן בה בעת הזו, דומה כי המסע להשבת כלל החטופים שב וממחיש כי יש מקום לאופטימיות על עתיד טוב יותר לכולנו כאן. יש תקווה לאחריתנו.
הכותב כיהן כראש מחלקת שבויים ונעדרים בצה”ל
