דונלד טראמפ הוא הדבר הכי טוב שקרה לאירופה. קשה להעיד על כך מהלעג כלפיו בציבור האירופי, אבל יכול להיות שטראמפ הציל את אירופה מעצמה.
השגשוג האירופי היה בנוי עד לא מזמן על שלושה עמודי תווך נצלניים: כוח ייצור וחומרים נדירים זולים מסין, אנרגיה זולה מרוסיה, ובריון אזורי בחינם – ברית נאט"ו. רוסיה סגרה את הברז לפני ארבע שנים. בערך באותו זמן, סין הכריזה שהיא מפסיקה להיות סדנת היזע של אירופה והתחילה להתחרות איתה על היצוא והכלכלה העולמיים. אבל סין ורוסיה אינן בנות ברית טבעיות של אירופה. הן לא מחזיקות באותם ערכים. הפרידה מאמריקה הרבה יותר קשה ומורכבת.
לא רק שאירופה חבה לארצות-הברית חוב היסטורי מלפני 80 שנה (או כפי שמשטר טראמפ אוהב לכנות זאת, "בלעדינו הייתם מדברים פה גרמנית וקצת יפנית"), אלא שארצות-הברית הייתה הגננת של אירופה מאז ועד היום. הנטייה היא לחשוב שלאמריקאים היה חשוב להתמקם באירופה כחלק מהמלחמה נגד ברית-המועצות. זו מחשבה נכונה, אבל זו לא התמונה השלמה: אמריקה הייתה שם גם כדי לשמור על אירופה מעצמה. אחרי הכל, מדובר ביבשת ש-20 שנה אחרי מלחמת העולם הראשונה החליטה שזו לא הספיקה לה ופתחה במלחמת העולם השנייה.
דונלד טראמפ הוא הדבר הכי טוב שקרה לאירופה. קשה להעיד על כך מהלעג כלפיו בציבור האירופי, אבל יכול להיות שטראמפ הציל את אירופה מעצמה
אמריקה השקיעה, פיתחה, עודדה, ועל הדרך גם סיפקה הגנה מודיעינית, לוגיסטית, אווירית ויבשתית עבור מדינות אירופה. אולם מרגע שטראמפ נכנס לקדנציה השנייה שלו בבית הלבן, הוא החליט שהתינוק הזה אינו זקוק יותר לגלגלי עזר, שהוא חייב ללכת לבד.
מלחמה?
רבים באיחוד האירופי טוענים שטראמפ הכריז עליהם מלחמה. אבל האמת היא שטראמפ רק דורש מאירופה להיות שותפה שווה, כזו שעדיין מחזיקה באותם ערכים מערביים יודו-נוצריים כמו ארצו. אפשר להתעכב על הסגנון של טראמפ, וזה מה שרבות מהאליטות עושות כדי להימנע מהתעסקות בתוכן, אבל אף סגנון אחר לא היה עובד. האיחוד האירופי היה זקוק לסטירה, טראמפ הוריד על ראשו פטיש חמישה קילו. מה שאנחנו רואים כעת זה תינוק שהולך בפעם הראשונה בזכות עצמו. בהתחלה זה מפחיד, בקרוב הוא ייהנה מזה.
זאב אברהמיזו רשימת הקניות של מדינות האיחוד האירופי מאז שטראמפ חזר לוושינגטון: השקעה מוגברת בנשק ותחמושת כדי לקבל עצמאות ביטחונית; עמידה על הרגליים האחוריות במשא ומתן (כפי שקרה בגרינלנד, כשמדינות האיחוד סירבו לקבל את האולטימטום הטראמפי); הסכמי סחר חופשי עם מדינות דרום אמריקה והודו, שיאפשרו להן עצמאות כלכלית; הקשחת המדיניות נגד ההגירה ושמירה על הגבולות.
קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, הודה בפורום הכלכלי בדאבוס כי ארצו ושכנותיה כבלו את רגליהן ברגולציה אחרי רגולציה ובהתעקשות על "חוב אפס" במקום עידוד השקעות. הוא מכיר את ההשלכות של הטעות הזו מהבית: אפילו בתעשיית הרכב המוצלחת שלה, גרמניה נשארה מאחור: ברשימת 15 המכוניות החשמליות המובילות במכירות בעולם אין מותג גרמני אחד.
אל תקשיבו ללעז ולבוז של הציבור האירופי כלפי טראמפ וארצות-הברית. הם לועגים, ובמקביל משתמשים במאסטרקארד כדי לקנות מוצר באמזון דרך האייפון שלהם, וצופים אחר כך בסדרה בנטפליקס. לטראמפ נמאס מלקחת את אירופה על גבו. הוא עשה לה, גם אם בצורה קצת ברוטלית, את הטובה הכי גדולה שהיא יכלה לבקש.
