צבירת הכוח של צבא ארה"ב במזרח התיכון מתקרבת לשיאה. כל העולם ממתין למענה לשאלה גורלית אחת: האם מדובר במהלך טקטי שנועד לכפות על איראן לקיים עם ארה"ב מו"מ מתוך עמדת נחיתות - או במהלך אסטרטגי שתכליתו להביא לשינוי יסודי במאזן הכוחות באזור באמצעות הפלת שלטון האייתולות.
אם הנשיא טראמפ מכוון לשינוי משטרי באיראן, מדובר במדיניות הפוכה לחלוטין מזו שיושמה על-ידי קודמיו, דמוקרטים כרפובליקנים. אמנם ביוני האחרון, בשלהי מבצע "עם כלביא", טראמפ כבר קיבל החלטה שאף ממשל אמריקאי לא העז לקבל בעבר, כשהורה לצבא האמריקאי להצטרף למערכה שניהלה ישראל נגד אתרי גרעין באיראן. אבל אין דומה הפצצה חד-פעמית, מתוחמת וממוקדת, למתקפה מערכתית כוללת, ששואפת לעצב מחדש את הזירה המדינית.
1 צפייה בגלריה
חמינאי, טראמפ, ויטקוף ונתניהו
(צילום: lev radin/shutterstock, AP, חיים גולדברג/פלאש 90, SATELLITE IMAGE ©2025 MAXAR TECHNOLOGIES / AFP, Getmilitaryphotos/shutterstock, REUTERS/Alexander Cornwell, REUTERS/Evelyn Hockstein/Pool)
כדי להבין את גודל המטמורפוזה הפוטנציאלית בגישתה המסורתית של ארה"ב, כדי לחזור לצמתי הכרעה קודמים בהם ישראל וארה"ב נחשפו לאיום של חתירת משטר ערבי קיצוני לנשק גרעיני. ב-1979 זיהתה ישראל התקדמות ניכרת בבניית מתקן פלוטוניום בעיראק, שהוקם בסיוע צרפת ואיטליה לא רחוק מבגדאד. פניות תכופות של ישראל לנשיאי ארה"ב, תחילה לקרטר ובהמשך למחליפו רייגן, לסיכול הפרויקט, לא נשאו פרי. ארה"ב ניסתה לשכנע את המדינות האירופאיות לעצור את מעורבותן בבניית הכור העיראקי, אך אלו התעלמו מהבקשה. השנים חלפו, בניית הכור כמעט והושלמה ונקבע מועד קרוב להפעלתו. ביוני 1981 הורה ראש הממשלה מנחם בגין להשמיד את המתחם הגרעיני שנקרא בפי העיראקים "תמוז". מטוסי חיל האוויר ביצעו תקיפה מושלמת. האיום הוסר, אך רייגן זעם והחליט לעכב את אספקת מטוסי F16 שהעברתם לישראל כבר סוכמה. לימים כתב בזכרונותיו שהתקיפה הישראלית עוררה אצלו חשש כבד להידרדרות ל"ארמגדון", מלחמה עולמית שעל פי האמונה הנוצרית היא מלחמת אחרית הימים. רייגן חזר בו מההחלטה בהמשך, אך זו הייתה המחשה להבדלים העמוקים שבין הגישות של ישראל וארה"ב כלפי הסכנה הנשקפת מנשק גרעיני. ביסוד הפער הזה ניצב השוני המובהק בתפיסת האיום. בתקופת המלחמה הקרה שלאחר מלחמת העולם השניה, ארה"ב למדה לחיות בצל איום גרעיני של אלפי פצצות בלתי קונבנציונליות המצויות בידי יריבותיה רוסיה וסין. התשובה שפיתחה ארה"ב לאיום היא יכולת מכה שניה. אויביה יודעים כי גם אם יתקפו ראשונים, חורבנם שלהם הוא ודאי. כך נוצר מאזן אימה שהתבסס על יכולת הדדית להשמדה מוחלטת, מציאות שכבר 80 שנה מרסנת את המעצמות הגדולות מפני שימוש הרפתקני בנשק גרעיני.
ישראל לעומת זאת, רואה בנשק גרעיני בידי שכנותיה העוינות סכנה קיומית מוחשית. הנתונים הגיאוגרפיים והדמוגרפיים של ישראל לא מאפשרים ליטול סיכונים. אין לישראל מנוס מסיכול מוקדם של כל איום גרעיני מתהווה. היא אינה יכולה לסמוך על הגיונם של מנהיגים שאמונתם הדתית הפנאטית היא המקור העיקרי להחלטותיהם.
הפעולה הישראלית לא הובילה למשבר אמון מול וושינגטון, אך הבהירה שוב את הפער התהומי ביניהן בנושא הגרעיני
לכן לא היתה לממשלת בגין כל אפשרות לעמוד מנגד לנוכח היוזמה הגרעינית בעיראק, ולכן, ב-2007, שוב הגיעה ישראל לצומת הכרעה דומה. המודיעין הישראלי השיג מידע חד-משמעי על כך שבאזור מבודד הסמוך לנהר הפרת בסוריה, נבנה מתקן גרעיני בסיוע צפון-קוריאה. ראש ממשלת ישראל הביא את העובדות לידיעת נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש והציע שארה"ב תתקוף את הכור. בוש התייעץ עם צוותו ובחר, כמו קרטר ורייגן בסיפור הכור העיראקי, בשתדלנות דיפלומטית על פני מהלך כוחני. ארה"ב הודיעה לישראל שאין בדעתה לנקוט פעולה צבאית. הנשיא בוש המליץ לחשוף את החשדות בפני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, בתקווה שהדבר יחייב את נשיא סוריה אסד לסגת מהמהלך. ראש ה-CIA אז, גנרל מייקל היידן, סיפר לאחר שנים כי הוא זה שהמליץ לבוש להימנע מתקיפה. היידן הודה כי התנגד לפעולה אמריקאית כיוון שהעריך בטעות שסוריה לא תוכל להבליג על ההשפלה ותגובתה תוביל למלחמה קשה. גם הפעם, ההסתייגות האמריקאית ממהלך מנע צבאי לא ריפתה את ידי ישראל. רה"מ דאז אולמרט הורה להשמיד את הכור לפני שייכנס למצב של "פעילות חמה" שהייתה עלולה לגרום לזיהום סביבתי קטלני. התקיפה בוצעה בהצלחה. כפי שישראל חזתה, הסורים הכחישו את עצם קיומו של מתקן חשאי אסור, ולכן גם לא הייתה להם עילה לתגובה. הפעולה הישראלית לא הובילה למשבר אמון מול וושינגטון, אך הבהירה שוב את הפער התהומי ביניהן בנושא הגרעיני.
המתיחות הבאה בין המדינות בנוגע לנשק להשמדת המונים התרחשה בכהונתו השניה של ברק אובמה. זה היה העימות החריף ביותר בין מנהיגי ישראל וארה"ב מאז שהנשיא אייזנהאואר, למעלה מ-50 שנה קודם לכן, כפה על ראש הממשלה בן-גוריון לסגת מחצי האי סיני. אובמה לא הסתיר את התנגדותו להפעלת כוח צבאי על-ידי ישראל נגד תוכנית הגרעין האיראנית. הוא האמין בהושטת יד לעולם המוסלמי, והיה לנשיא האמריקאי הראשון ששוחח עם נשיא איראני, חסן רוחאני, מאז המהפיכה האיסלאמית. אחרי שנים של מו"מ מתיש, רובו מאחורי הקלעים, גובש הסכם בין ארה"ב לאיראן. ישראל ביקרה את ההסכם בחריפות. לכל זכורה ההזמנה חסרת התקדים ששיגרו לרה"מ נתניהו יריבי הנשיא מהמפלגה הרפובליקנית, והיענותו ליוזמה לשאת דברים בקונגרס האמריקאי. נכחתי באולם בעת הנאום, ולמרות שנתניהו חשף במילים נוקבות עד כמה מדיניות אובמה שגויה ומסוכנת, מרבית חברי הקונגרס הזדהו עם הביקורת. המהלך לא נעצר, ובאוקטובר 2015 נכנס ההסכם לתוקף. מכוחו, איראן צמצמה באורח ניכר את תוכניתה הגרעינית, ונותרה עם כמות מוגבלת של אורניום מועשר ושל צנטריפוגות פעילות. בתמורה, הוסרו הסנקציות שפגעו בכלכלתה.
הבעיה המרכזית בהסכם הייתה תיחומו לפרק זמן קצר יחסית במונחים היסטוריים, כך שעם פקיעתו ניתנה לאיראן לגיטימציה בינלאומית לחדש את העשרת האורניום ללא כל מגבלה. ההסכם לא התייחס למערך הטילים הבליסטיים של איראן ולחתרנותה בתחום הטרור העולמי. הוא העניק הוכחה נוספת לצדקת חששותיה של ישראל שאין גורם בקהילה הבינלאומית, אפילו לא ארה"ב, שמסוגל לאורך זמן להפגין נחישות למול הקנאות, הסרבנות, התחכום והסבלנות של המשטר האיראני. מסקנתה של ישראל הייתה כי גם אם היא נותרת לבדה מול האיום, עליה לסכלו, יהא המחיר אשר יהא.
בכהונת טראמפ הראשונה חל שינוי מסוים לטובה בתחושת הבדידות של ישראל, כשהנשיא האמריקאי פרש מהסכם הגרעין שהוביל קודמו. עם זאת, המדיניות האמריקנית העקרונית נותרה בעינה
בכהונת טראמפ הראשונה חל שינוי מסוים לטובה בתחושת הבדידות של ישראל, כשהנשיא האמריקאי פרש מהסכם הגרעין שהוביל קודמו. עם זאת, המדיניות האמריקנית העקרונית נותרה בעינה: סנקציות כלכליות - כן. תקיפה צבאית- לא ולא. האישור שנתן טראמפ ב-2020 לחיסולו של רב המרצחים האיראני קאסם סולימאני היווה חריגה מבורכת מהקו הכללי, אך נקודתית במהותה. גם בשנים שחלפו מאז, כולל בתקופת נשיאותו של ביידן, איראן התקדמה באין מפריע, בהתרסה ובהתמדה, לקראת ייצור נשק גרעיני, עד למבצע "עם כלביא" ביוני האחרון שהסיג את תוכנית הגרעין האיראנית לאחור באופן משמעותי.
חצי שנה לאחר מכן, המחאה ההמונית בערי איראן ודיכויה המפלצתי חייבו את טראמפ לערוך חשיבת עומק מחודשת על יעדי ארה"ב באזור, ועל משמעויותיה של נקיטת יוזמה צבאית נוספת. האם נפלה כבר החלטה? ומהי? בקרוב נדע.
