לילה קר לפני 13 שנים בעיצומו של קורס מפקדי פלוגות, שטח אש ברמת הגולן. מפקד צוות 3, אל"ם אורי גורדין, מסכם את התרגיל שהסתיים זה עתה. אחריו עולה החונך, אל"ם דוד זיני, ונותן גם הוא מחמאות ומספר לקחים. את התרגיל הטוב והמדויק ביותר שבוצע עד כה באותו שבוע, הובילה חניכה מצטיינת בשם אור.
את אור בן יהודה, היום סא"ל, אני מכיר מאז אותו קורס כקצינה רצינית, מחויבת למשימה, שקטה בעשייתה, כזו שלא מחפשת כותרות אלא תוצאה, שמאמינה בשירות לביטחון ישראל לא כסיסמה אלא כדרך חיים. בשנים האחרונות שמה של אור עלה שוב ושוב לכותרות ולא בגלל יחסי ציבור, אלא בזכות מעשים. פיקוד תחת אש, חזרה לשירות אחרי פציעה, פיקוד על גדוד בזמן מלחמה, ועמידה בראש כוח קרבי ברגעים שבהם אין מקום לטעויות. על זה היא קיבלה צל"ש, לא בחסד, אלא בזכות. אגב, כמו הצל"ש שקיבלה אמה, דינה בן יהודה, על פועלה במלחמת יום הכיפורים.
ובכל זאת, דווקא על גבה של דמות כזו יש מי שבוחר לנהל קמפיינים, להטיל ספק ולייצר מחלוקת.
הדיון על שירות נשים בצה"ל הוא מורכב. אני לא מקל בו ראש. הוא נוגע בזהות, באמונה, במסורת ובתפיסת עולם. כאדם שומר תורה ומצוות אני מאמין בכל ליבי שחייל דתי, תלמיד ישיבת הסדר או חייל חרדי, זכאי למסגרת שתכבד את אורחות חייו. לא מתוך התבדלות, אלא מתוך נאמנות לערכיו. צבא העם חייב לדעת להכיל גם את זה ושום תפיסה פרוגרסיבית לא תשנה זאת.
אבל ההכרה בצרכים של הציבור הדתי אינה עומדת בסתירה להערכה עמוקה לשירות של נשים. להיפך: חברה בריאה יודעת להכיל מורכבות. לדעת לתת מקום גם לאמונה וגם לגבורה, גם לצניעות וגם לאומץ, גם למסגרות נפרדות וגם לשירות משולב בלי לבטל אף צד.
אני רואה את זה גם בבית. אשתי, איילת, עשתה שירות לאומי במשך שנתיים בשדרות, בשנים הקשות והמורכבות ביותר. שירות שקט, מסור, יומיומי, בלי כותרות ובלי מצלמות. חינוך תחת אש, ליווי נוער, נוכחות בקהילה. זו לא הייתה "אלטרנטיבה נוחה" אלא שליחות אמיתית. דוגמה אישית של צעירה דתייה שבוחרת לתת את מיטב שנותיה למען החברה והמדינה.
אור בן יהודה היא חלק מאותה שדרה של שליחות, היא ההוכחה שזה אפשרי, שהיא לא "בעיה" שצריך לפתור אלא נכס שצריך לשמור עליו. היא לא באה לשנות אורחות חיים של אחרים, ולא לכפות תפיסות, היא באה לשרת, פשוט לשרת. ביושר, במסירות, בדבקות במטרה ובאהבת הארץ.
דווקא בימים שבהם השיח הציבורי מתלהט, שבהם קל להקצין ולפלג, אנחנו צריכים לעצור לרגע, להסתכל בעיניים של האנשים שמאחורי הוויכוח, לראות את הלוחמים והלוחמות, את המשפחות, את המחיר ובעיקר את השליחות
בזמן שיש מי שמקדמים חוקי פטור מגיוס, אני מצדיע לכל מי שכן מתגייס וקל וחומר למי שהולך לשירות קרבי ומסכן את חייו. דווקא בימים שבהם השיח הציבורי מתלהט, שבהם קל להקצין ולפלג, אנחנו צריכים לעצור לרגע, להסתכל בעיניים של האנשים שמאחורי הוויכוח, לראות את הלוחמים והלוחמות, את המשפחות, את המחיר ובעיקר את השליחות.
צה"ל חזק לא רק בטנקים ובמטוסים, הוא חזק כשיש בו כבוד הדדי, כשיש בו מקום לכל מי שמוכן לתת מעצמו למען המדינה. כשמבינים שעם אחד, עם גורל אחד וסגנונות שונים יכול לצעוד יחד.
ואת זה, אור מייצגת יותר מהרבה סיסמאות.
