אין ספק ש-7 באוקטובר היה רגע היסטורי עבור העם היהודי. העובדה שישראל לא הצליחה להגן על אזרחיה, שנטבחו במשך שעות על ידי מחבלי חמאס, הציתה חרדה, דאגה, וגם תחושת סולידריות בקרב היהודים בעולם, לצד נחישות ישראלית להגן על עצמנו מעתה והלאה. ההשפעה של האירועים עודנה נמשכת, ואחת התוצאות היא שבעיני רוב הישראלים הסיכוי לשלום עתידי עם הפלסטינים נראה זעום. לכן המנהיגות הנוכחית, והפוטנציאלית, אינן מסתכנות באמירה אמיצה אחרת.
אבל גם אם נניח לרגע לתהייה אם אכן נכון להפסיק להאמין בפיוס כדרך היחידה לביטחון ולשלום, יש עוד קבוצה ש-7 באוקטובר היה עבורה יום בעל משמעות היסטורית, והיא פחות מדוברת: ערביי ישראל.
גם הם חוו את הטראומה של אותו יום, והעובדה המוצקה היא שבניגוד לחשש שרווח אז בארץ, בחרו להימנע מכל תגובה, למגינת ליבו של חמאס. אדרבה: רבים מהם גם יצאו לעזור בימים הראשונים שלאחר הטבח.
גם בהמשך, כשצה"ל נכנס לעזה וישראל נקלעה למלחמה בזירות שונות, ערביי המדינה הקפידו להמשיך את חייהם כישראלים. כך, למשל, שמענו על יותר מקרי ריגול של יהודים שגויסו למען איראן מאשר על ערבים.
במקביל מתרחשת בשנים האחרונות תופעה נוספת: הפשע בקרב ערביי ישראל הלך והתפשט, עד כדי כך שהחיים נעשו כמעט בלתי נסבלים עבור אזרחים שומרי חוק, שנתקלים ביריות, איומים וסחיטות כמעט מדי יום. בהמשך לכך, אלפי אזרחים ערבים הגיעו בשבוע שעבר לתל-אביב כדי להפגין ולדרוש מהמדינה להתערב ולהגן עליהם. האזרחים היהודים שנתקלו בהם הביעו תמיכה, חלקה אקטיבית וחלקה פסיבית, בדרישתם. כך נוצר רגע ייחודי: ערביי ישראל, שלרוב חוששים מהתערבות שב"כ ביישוביהם, מעוניינים עתה שכוחות הביטחון והשיטור של המדינה יגנו עליהם.
במקביל, המערכת הפוליטית מתבצרת בעמדה הפוכה: רוב מפלגות האופוזיציה, ובוודאי מפלגות הקואליציה, הכריזו כי לא יישבו עם מפלגה ערבית בממשלה, למרות שמנסור עבאס מנהיג רע"מ חפץ בכך. זו יכולה להיות טעות בקנה מידה היסטורי, שכן הפשע בחברה הערבית פתח לפנינו חלון הזדמנויות נדיר: אנו נכנסים לשנת בחירות, ערביי ישראל הוכיחו את שייכותם למדינה סביב אירועי 7 באוקטובר, והם מבקשים את סיועה בשמירה על ביטחונם, מהלך שהוא גם מוסרי ומוצדק, ובסופו של דבר גם ימנע מהפשע הערבי המשתולל לגלוש לעולם היהודי.
אסור לאפשר לפוליטיקאים, שמדדים בתפיסתם אחרי הציבור, להפוך את בעיית הפשע המאורגן לעניינם של הערבים בלבד. לפנינו הזדמנות היסטורית חוצת מחנות פוליטיים
בניגוד לאיך שפוליטיקאים ינסו לתאר זאת, לא מדובר כאן בסיפור של ימין ושמאל: ככל שהערבים ירגישו יותר בטוחים ויעריכו את ההשקעה של המדינה, גם מחויבותם אליה תגבר. וזה לטובת כולם. לכן אסור לאפשר לפוליטיקאים, שמדדים בתפיסתם אחרי הציבור, להפוך את בעיית הפשע המאורגן לעניינם של הערבים בלבד. לפנינו הזדמנות היסטורית חוצת מחנות פוליטיים.
ככל שיותר יהודים יצטרפו למאבק הערבי נגד הפשיעה, כך גם הניצחון על חמאס יהיה מבוסס יותר: שהרי אחת ממטרותיו ב-7 באוקטובר הייתה להסית את יתר הפלסטינים להצטרפות למלחמה.
ממשלת ישראל לא השכילה עד עתה לרתום את ההישגים הצבאיים להסכמים עם העולם הערבי. לפחות בזירה הפנימית – אפשר ללחוץ עליה לפעול אחרת.
