מכל עבר נשמעים ביטויי דאגה בשל כוונת ארצות-הברית לנהל משא ומתן עם איראן. אינני שותף לחשש שהנשיא טראמפ ייתן ידו להסכם שיסכן את מדינת ישראל. הביקורת הנוקבת שהשמיע טראמפ נגד ההסכם שהנשיאים אובמה וביידן חתמו לפני כעשור עם האיראנים רק התחזקה מאז. ואפילו כאשר ביידן וטראמפ משתמשים במקרה מסוים באותו ביטוי, הם מכוונים לתוצאה הפוכה לחלוטין.
"מעצמות-על לא מבלפות!" - בדיוק כך הבהירו לישראל בכירים בממשל ביידן, כולל הנשיא עצמו, כאשר התבקשו על ידינו לגבש איום צבאי אמין נגד איראן, לנוכח התקדמות תוכניתה לייצור נשק גרעיני. לא הייתה זו תשובה מתחמקת. זו הייתה אמירה כנה ואותנטית. היא שיקפה את המצוקה האמיתית של הנהגה אמריקאית נבוכה שחשה חובה לסכל את מאמציו של המשטר האיראני להגיע לפצצת אטום, אבל לפחות באותה מידה נשבעה שלא להסתבך במלחמה מיותרת. והמבוכה הזו נבעה מן ההכרה בכך שלאורך זמן יהיה זה כמעט בלתי אפשרי למנוע מן האיראנים להגיע ליעדם, אם לא מוצב בפניהם תג מחיר כואב, משכנע ומרתיע.
וכך, בארבע שנות כהונת ממשל ביידן, המדיניות האמריקאית בנושא איראן ביטאה מסר מעורפל. מצד אחד, התחייבות פומבית של הנשיא שלאיראן "לעולם לא יהיה נשק גרעיני", למשל במסמך "הצהרת ירושלים" שנחתם על ידי הנשיא ביידן ורה"מ דאז לפיד, במהלך ביקור ביידן בישראל ביולי 2022. ומצד שני, בחירה בדיפלומטיה מרוסנת ומאופקת שאיראן פירשה באופן אחד בלבד: כל עוד התקדמותה לנשק גרעיני תיעשה בדרך מדודה וזהירה, כדרכה מאז ומעולם, ארה"ב לא תנקוט נגדה מהלכים הרפתקניים מדי.
בכירי ממשל ביידן היו הגונים דיים כדי להציג לישראל את גישתם בדיוק כפי שהיא, ללא ניסיון לייפות אותה. בשיחות ובמפגשים שקיימתי כיועץ לביטחון לאומי עם המקבילים לי בבית הלבן בשנים 2023–2024, הצד האמריקאי הגדיר את היעד שלו בישירות ובבהירות: "NO DEAL, NO CRISIS. לא עסקה, לא משבר". כלומר, ארה"ב אמנם לא פועלת לחזור להסכם הגרעין שממנו פרשה בתקופת הנשיא טראמפ, אבל גם לא תיזום פעולות שעלולות להסלים למשבר חזיתי עם איראן.
הבעיה הייתה שמדיניות זו, שביקשה להישמר מכל הסתבכות בלתי רצויה, הגשימה בפועל את שני האינטרסים האיראניים המרכזיים בסוגיית הגרעין: ראשית, את הרצון שלא להאריך הסכם גרעין שתוקפו מתקרב לסיום, ועם פקיעתו איראן משתחררת מכל מחויבות לתנאיו. שנית, את הרצון להימנע ממשבר שיסכן את יציבות המשטר ואת שרידותו.
האיראנים ניצלו את פרישת ארה"ב מן ההסכם כדי לחדש את צבירת האורניום המועשר, להציב אלפי צנטריפוגות חדשות במתקני ההעשרה ולהתקדם גם בתחום פיתוח הנשק. ואם אפשר להמשיך בכך ללא כל הפרעה, בלי "משבר", זה המצב האופטימלי עבור האיראנים. לנוכח המציאות הזו, ישראל הציעה לממשל ביידן לתאם יחד כמה מהלכים, כאיתות מהדהד לאיראן – מתחת לרף המשבר – שישקף נכונות להפעלת כוח לפגיעה במתקני הגרעין. לדוגמה, הצבת מטוסי תדלוק אמריקאיים בבסיסי חיל האוויר בישראל. דוגמה אחרת: מתן פומבי לניסויים שארה"ב מבצעת לבחינת כשירותן של הפצצות חודרות הבונקרים שממוקמות במטוסיה.
איתותים מעין אלה ודומים להם נועדו להמחיש לשליטי איראן שככל שהם מעלים את גובה ההימור שלהם, הם מסתכנים בתגובה חריפה מזו שקיוו לה
איתותים מעין אלה ודומים להם נועדו להמחיש לשליטי איראן שככל שהם מעלים את גובה ההימור שלהם, הם מסתכנים בתגובה חריפה מזו שקיוו לה. אבל התשובה של וושינגטון הייתה כאמור: "מעצמות-על לא מבלפות". ובתרגום לחיי המעשה: "אנחנו הרי ממש לא מעוניינים להיקלע לשום עימות צבאי באיראן, ואם ננסה לייצר, עם ישראל או בלעדיה, מצג כוחני הפוך, ואיראן לא תמצמץ, אנחנו נהיה אלה שניאלץ להתקפל, וזו השפלה שמעצמה עולמית חייבת להימנע ממנה". גם הנשיא טראמפ מאמין שמעצמת-על כמו ארה"ב לא יכולה "לבלף". גם לו ברור שאמינותה של מעצמה עולמית היא הנכס היקר ביותר שלה. אבל בשונה מביידן, טראמפ לא נרתע מלהעמיד במבחן את אמינותה של מדיניותו. הוא דווקא מינף אותה ככלי השפעה על יריביו. הוא בוחר במודע להתחייב פומבית לעמדות מיליטנטיות, ולהפגין ביטחון עצמי בוטה, אפילו מופרז, במקום לצמצם סיכונים מחשש למבוכה. את הדילמה כיצד להתמודד עם סכנת העימות ומחירו הוא מעביר למגרשם של אויביה של אמריקה. במקום שהמעצמה החזקה בעולם תייסר את עצמה בשאלה מה יקרה אם יריבותיה, הקטנות ממנה והחלשות ממנה, תסרבנה לציית לתכתיביה, טראמפ כופה את חיבוטי הנפש האלה על המנהיגים עימם הוא מחליט להתעמת.
עוד בכהונתו הראשונה של טראמפ, מי שלמדו בדרך הקשה שאסור לקרוא תיגר על אמריקה היו קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני, ואבו בכר אל-בגדדי מנהיג דאעש. לאחר שטראמפ שב לבית הלבן, הסתבר שבחלוף השנים זכרונם של רודנים אלימים נוטה להטשטש. צמרת משמרות המהפכה ובכירי המדענים האיראנים שילמו בחייהם על הזלזול שהפגינו כלפי האולטימטום שנתן להם טראמפ בשנה שעברה. התעלמות דומה מאזהרות מפורשות העתיקה לאחרונה את משכנו של נשיא ונצואלה, מדורו, מארמונו המפואר בקראקס אל תא כלא ניו יורקי.
צחי הנגביצילום: שלו שלוםיותר ויותר מנהיגים בעולם מבינים כיום מה שהנשיא טראמפ הבין מזמן: מעצמה שחוששת להעמיד עצמה במצב שהבלוף שלה ייחשף לעין כל, למעשה חושפת שהיא כבר לא ראויה להיקרא מעצמה. ואם יהיו כאלה ששוב יסרבו להפנים זאת, אולי בקרוב בטהרן, אני מעריך שנחישותו של הנשיא טראמפ תספק עוד הוכחה לכך שמעצמות-על אכן לא מבלפות.
