הכלב תום עדיין מחפש בכל פינה את אינה דנילוב (49), האישה הראשונה שנרצחה ב-2026. בימים הראשונים אחרי שנרצחה, סירב הכלב לאכול. לא רצה להתנחם. עכשיו הוא אוכל רק מידו של יבגני, אביה של אינה ז"ל. לכלב האהוב כבר יש תחפושת לחג הפורים הקרוב. אינה דאגה לכך. החבילה מ"שיין" הגיעה לסניף הדואר ביום שבו היא נרצחה. היו בה גם חולצות עבור ולדימיר, בעלה זה 30 שנה, אבי חמשת ילדיה – האיש שרצח אותה בביתם בפרדס חנה.
30 יום חלפו מאז שאינה נרצחה. ביום חמישי עלו לקברה בני המשפחה וכמה עשרות אנשים שהכירו אותה. "אינה בת אלה", נכתב על הקבר, "אשת חיל". שתי מילים שמנסות לתמצת מי הייתה עבור האנשים שבהם נגעה לאורך חייה, והיו רבים כאלה. עבור הקשישים שבהם טיפלה היא "הייתה כמו אמא", אומר הבן אלפרד. כמה מהם הגיעו, בקושי רב, לנחם את בני המשפחה לאורך השבעה. אחרים התקשרו.
עבור נכדיה, אינה הייתה סבתא פעילה שאספה אותם מדי יום מהגן. אחיה הבכור, איגור, מספר על השיר הקבוע שנהגה להקדיש לו באירועים משפחתיים. בתרגום חופשי לעברית, הוא הולך בערך כך: "אחי הגדול הוא הכל בשבילי". עבור בניה הבוגרים היא הייתה אם שחיכתה בקוצר רוח לארחם בשבתות, להכין ביד נדיבה כמות מוגזמת של אוכל. עבור בתה, אלה, היא הייתה משענת להתקשר אליה "מאה פעם ביום" כשקשה בצבא. עבור הבן הקטן, א', היא הייתה הכל.
"כשהייתי מתקשר אליה עם בעיה, היא הייתה עוזבת הכל", מספר בנה, אדם, "וואלה, באמת, רק על עצמה היא לא חשבה. כאילו מבחינתה, אני לא צריכה חיים. רק שאתם תחיו".
מהתיאורים מצטיירת אישה שהקריבה הרבה למען אחרים, אך גם אהבה את החיים: במכונית המאזדה החדשה שקנתה לעצמה, היא אהבה לנהוג כשהיא מקשיבה למוזיקה בפול ווליום. "היא אהבה לצרוח שירים שמדברים על זה שאת יפה ואת יכולה לעשות מה שבא לך", מספרת אלה.
לפני שנתיים קיעקעה אינה על זרועה את המילים "יש לך אותך", מתוך שיר של מירי מסיקה ומיקה משה. בתום ההלוויה שלה, הושמע השיר הזה בבית העלמין. "זה היה רגע מאוד-מאוד שובר, מרסק את הלב", אומר אדם, "אתה שומע את השיר ופשוט רואה את אמא".
עכשיו, החיים המלאים שחיה מצטמצמים לסטטיסטיקה יבשה: האישה הראשונה שנרצחה בשנת 2026, אחת מתוך שתיים שנרצחו בידי קרוב משפחתן מאז תחילת השנה האזרחית. 2025 הייתה שנת שיא בקטגוריה השלילית הזאת: נרצחו במהלכה 46 נשים. מתוכן, כך לפי מעקב שעורך פורום מיכל סלה, 30 נרצחו בידי קרוב משפחתן – עלייה של 76% בהשוואה ל-2024.
בני המשפחה מספרים על נערה חכמה ואוהבת החיים שעלתה לארץ מאוקראינה בגיל 15. "היא הסתדרה פה צ׳יק צ׳ק", אומר האח איגור, "כשאני הגעתי, שנה אחריה, היא כבר הייתה ישראלית לגמרי, עם עברית פרפקט".
את ולדימיר היא פגשה בגיל 18. הוא היה מבוגר ממנה בכמה שנים, עם גיטרה ושיער ארוך. "הוא נתפס עליה", אומרים בני המשפחה. כעבור זמן קצר הגיע עם הוריו לבקש את ידה.
המכות הראשונות הגיעו עם לידת הבן הבכור, אסף. איגור שמע על כך ומיהר לאסוף את אינה ואת התינוק לביתו. ולדימיר הגיע לשם בתוך כמה שעות. ״הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, יצאנו החוצה, ופתאום 'בום'. אני מתעורר ורואה אמבולנס ומשטרה", הוא מספר. ולדימיר תקף את איגור ואסף את אינה בחזרה לביתם. "אחר כך לא דיברנו שנה", הוא מודה, "הייתי מבואס עליה. גם קיבלתי מכות, וגם היא הלכה איתו".
האלימות המשיכה. האחיינית אלינה סיפרה כי ראתה את ולדימיר תוקף את אינה בזמן שהייתה בביתם. בפעם אחרת ולדימיר שוב תקף את איגור. כולם יודעים לספר על אירועים משפחתיים שנגמרו בפיצוץ ובאווירה קשה בשל התפרצויות הזעם של ולדימיר. "כשהוא שותה את הכוסית החמישית או העשירית, אתה מיד מרגיש שנהיה לא בטוח פה. שבכל שנייה יכול לקרות משהו", מספר אחד הקרובים.
מה שכעת נראה בבירור כמו מסלול של אלימות שבהכרח תוביל לרצח, היה בזמן אמת מסלול פתלתל של הסתרה והכחשה, של תקווה שהדברים ישתפרו, וכנראה גם של פחד. "היא הייתה אומרת: 'אל תתערבו, זה החיים שלי. הוא אבא של הילדים שלי'. היא פחדה שאם הוא יישב בבית הסוהר, אחר כך הוא ישתחרר ויעשה לה בלגן", מספר איגור.
בני המשפחה מודים שבזמן אמת, הם סירבו להאמין שיש סכנה אמיתית. אפילו כשסיפרה להם לפני כמה חודשים שטיפלה בביטוח החיים שלה, אולי מתוך תחושה שמשהו עומד להתרחש, הם לא רצו להבין. גם כשאלה, הבת היחידה, אמרה להם ש"בסוף אבא יהרוג את אמא", הם התקשו להאמין. "אמרנו לה: מה יש לך, למה לדבר שטויות", אומר בנה אדם.
אבל אלה לא היו שטויות. כתב האישום שהוגש בשבוע שעבר נגד ולדימיר מגולל את מה שאירע ביום הרצח: בשעת לילה, בחדר המקלחת שבתוך חדר השינה, הוא דקר אותה בסכין. אחר כך נמלט מהדירה והותיר את אינה מדממת לעיני אלה והאח הקטן. הוא חזר מאוחר יותר, ונעצר.
מדוע התרחש הרצח דווקא עכשיו, לאחר שלושים שנים של מערכת יחסים אלימה? הילדים הגדולים משערים שאולי זה בגלל שהבית התרוקן וכבר לא היה בו מי שיידע להרגיע את הרוחות. ברקע היו גם סמים, שבהם, על פי כתב האישום, השתמש ולדימיר גם ביום הרצח עצמו. "היו תמרורי אזהרה", אומר איגור, "אלה היו סימנים קטנים, הכל בקטנה. אנחנו לא ראינו". הגיסה ויקה מספרת על שיחת טלפון שבה קבעו להיפגש, אך אינה סייגה: "אם אחיה עד מחר". כשוויקה ניסתה להבין למה הכוונה, אינה מיהרה לשנות נושא.
מי שהייתה עדה להתדרדרות בתקופה האחרונה היא אלה בת ה-20, חיילת משוחררת. בין השתיים הייתה מערכת יחסים סוערת, וגם קרובה מאוד. אלה מוציאה את הטלפון שלה ומראה את ההודעות ששלחה לאמה יום לפני הרצח, בשעות הקטנות של הלילה. היא מתחננת בפניה שתעזוב. שתלך. שלא תחכה למותה. ומנגד, ביום הרצח היא הכינה להוריה ארוחה משפחתית. אחר כך נכנסה עם אמה למיטה, והשתיים צפו בסרטונים "של רוסים", כלשונה, שגרמו להן לצחוק עד כאב בטן.
"דיברנו על החלום שלי להזמין את שרית חדד לשיר בחתונתי", מספרת אלה, "ממש סיפרתי לאמא על החתונה שלי, והיא צחקה כי זה עוד רחוק, אז למה שנדבר על זה. זה כאילו רציתי לספר לה משהו שהיא כבר לא תזכה לראות".
"אין עונש מספק שיכול לתת ריפוי לבעל שרוצח את אשתו, אין תירוץ או מחילה לרצח כזה", אומרת עו"ד אושרת קירמה, המייצגת ומלווה את בני המשפחה מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים. כי איזה עונש יכול למלא את החלל שהותירה אישה שהייתה כל כך הרבה עבור רבים כל כך.
