הניסיון של ארה"ב למצות את המו"מ עם איראן היה פרי של לחץ גם מכיוונן של מדינות המפרץ, שכנותיה הקרובות של איראן. עבורן, עימות צבאי אזורי מסכן את תשתיותיהן ועלול לפגוע בכלכלותיהן. לכאורה, היה ניתן לצפות שמדינות המפרץ ידחפו לפעולה צבאית אמריקאית באיראן שתערער את שלטון הרפובליקה האיסלאמית - איום הייחוס המרכזי שלהן - אך בפועל הן נמנעו מהתבטאויות פומביות, אימצו דימוי ניטרלי ופעלו במרץ כדי לתווך בין וושינגטון לטהרן במאמץ למנוע עימות.
האיום הברור ביותר כלפיהן הוא תגובה איראנית נגד תשתיות האנרגיה של המפרץ, מתקני ההתפלה, נמלים, ובעיקר בסיסים אמריקאיים בשטחן. זיכרון התקיפה של איראן על מתקני "אראמקו" בערב-הסעודית ב-2019, הירי של החות'ים, שלוחי איראן, אל עבר איחוד האמירויות ב-2022 והירי האיראני הסמלי לעבר בסיס אל-עודייד בקטאר ביוני 2025 עדיין טרי. אלא שהחשש הוא שהפעם התגובה האיראנית בשטחם תהיה חריפה בהרבה.
1 צפייה בגלריה
נשיא טורקיה ארדואן עם מוחמד בן סלמאן בריאד
(mhkuo: Murat Cetinmuhurdar/Turkish Presidential Press Office/Handout via REUTERS)
מדינות המפרץ חרדות גם מפני תקיפה אמריקאית “מוצלחת מדי”, כזו שתביא לקריסה מהירה של המשטר האיראני, שנמצא בחולשה היסטורית. עבורן, נפילת הרפובליקה האיסלאמית אינה מבטיחה סדר חדש ויציב, אלא דווקא כאוס: מאבקי כוח פנימיים, התפוררות מוסדות, התחזקות גורמים קיצוניים, גלי פליטים - ובעיקר אובדן כתובת ברורה לניהול משברים. איראן, על כל עוינותה, היא שחקן מוכר. דפוסי התנהגותה, הקווים האדומים שלה ומגבלותיה הפנימיות ידועים. לכן, מבחינתן עדיף השטן המוכר על פני אי-יציבות מתמשכת.
מכאן נגזרת המדיניות המפרצית הנוכחית: תיווך, ניטרליות ודטאנט. ערב-הסעודית, קטאר ועומאן פועלות להרגיע את וושינגטון, לא מתוך הזדהות עם טהרן אלא מתוך הבנה שהסיכונים עולים על הסיכויים. במקביל, הן מאותתות לאיראן כי לא יאפשרו את תקיפתה משטחן, ומנסות לצמצם את הסיכוי שהמפרץ יהפוך לזירת תגמול. הדטאנט אינו אשליה לגבי טבעו של המשטר האיראני - אלא הכרה בפערי העוצמה ובפגיעות שלהן עצמן. ככלל, למדינות המפרץ אינטרס ברור להיראות כלפי חוץ כמי שמנסות למנוע תקיפה. לשיטתן, דימוי זה עשוי לעזור להן למנוע תגובה איראנית כלפיהן.
מדינות המפרץ מייחלות לשינוי בהתנהגות של איראן, לאו דווקא בהפלת המשטר האיראני. הן חוששות מאיראן חזקה ומהפכנית - אך גם מאיראן מתפרקת, ובמהירות
מדינות המפרץ מייחלות לשינוי בהתנהגות של איראן, לאו דווקא בהפלת המשטר האיראני. הן חוששות מאיראן חזקה ומהפכנית - אך גם מאיראן מתפרקת, ובמהירות. מבחינתן, איראן מוחלשת, מרוסנת ומתפקדת עדיפה על איראן פצועה, זועמת ובלתי צפויה - והדרך הכי טובה לממש אפשרות זו היא באמצעות הסכם שיגביל את פיתוח הגרעין, ובעיקר את פיתוח הטילים: קולגות שלי ממדינות המפרץ מזכירים לי תדיר שעליהם, בניגוד לישראל, מאיימים גם טילים איראניים לטווח קצר - ושלהם אין את מערכות ההגנה מפני טילים שיש לישראל.
ד"ר יואל גוז'נסקיINSSכלפי חוץ המדיניות המפרצית שונה מזו של ישראל, הדוחפת לפעולה צבאית משמעותית באיראן. הן אינן בטוחות בכוונות הנשיא טראמפ מול איראן: אם היו יודעות שהפעם הוא ילך עד הסוף ויפיל את המשטר האיראני, ייתכן שמדיניותן הייתה שונה. לכן, הן מבקשות למצות את המשא ומתן ובמקביל להרוויח זמן כדי לשפר את מערכי ההגנה שלהן.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר במל"ל
פורסם לראשונה: 00:00, 08.02.26
