במהירות של מפולת שלגים, פרשת ג'פרי אפשטיין הפדופיל (או אפסטיין למקפידים על היגוי אמריקאי) ששם קץ ל-66 שנות חייו הנוצצים והעברייניים בבית מעצר ניו יורקי באוגוסט 2019, הופכת לפרשת היהודים והמנוח עצמו לסוכן המוסד. טוב, אולי לא רק המוסד, אלא גם של השירות החשאי הרוסי. משרתם של שני אדונים, אבל של האדון הישראלי קודם לכל. ו”ההוכחה” היחידה עד כה מהמסמכים: העדויות הרבות על יחסי היכרות קרובים בין אפשטיין לאהוד ברק, רמטכ״ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר, ראש הממשלה לשעבר, כפי ששוחררו לפרסום על ידי משרד המשפטים של ארה״ב, ביניהן שיחה מגעילה ומקוממת במיוחד, המעידה על אובדן רסן של כל משתתפיה. דוחה אך לא חריגה בסגנונה ובנושאים שלה ממיליוני שיחות והתכתבויות שניהל אפשטיין עם עשרות שועי עולם שהתחנפו בלי בושה לעבריין מין מורשע כדי לזכות בחסדו, בכספו ובעצותיו. לאחד מענפי משפחת רוטשילד הצרפתית, למשל, מכר אפשטיין עצות בסוגיות מס תמורת מיליוני דולרים כבדים; בבדיקות מצאו פרשנים כלכליים שהן לקוחות ישירות ממדריכי מס פתוחים באינטרנט. מילה במילה.
כפי שאני עצמי כתבתי ב"ידיעות אחרונות" זמן קצר אחרי פתיחה–מחדש של חקירת אפשטיין: "לאישים בולטים באליטה היו קשרי ידידות וקרבה עם אפשטיין. הוא ניצל את כספם כדי להאדיר את שמו והם מצידם שמחו להשתמש בנכסיו: לטוס במטוסו, להתארח באחוזותיו וככל הנראה גם לקחת חלק, פעיל או סביל, באירועי מין שהתקיימו שם. המצפן המוסרי שלהם הושבת ותאוות הבשרים והבצע גברה על שיפוט ערכי מינימלי".
ג׳פרי אפשטיין המנוח היה עלוקה ומאחז עניים, אבל עד כה - עם דגש על "עד כה" - לא נמצאה ראייה, בין אינספור המסמכים שנחשפו, להיותו סוכן חשאי שעסק בסחיטה לטובת ביון זר. אולי היה, אולי רק רצה להיות. בכל מקרה, כמו כל מתחזה בעל הכישרון הנדיר להקסים ולסנוור אנשים, הוא פעל למען עצמו ולטובת עצמו. הקדיש שעות רבות בכל יממה להתכתבויות בדואר אלקטרוני ולאירוח אישים מעולם הפוליטיקה, הפיננסים, הטכנולוגיה, התרבות וההשכלה. לארח ובהזדמנות זו לנסות לספק את צרכיהם.
וכך מסכמים את התמונה "ניו יורק טיימס" ועיתונים רציניים אחרים: מבליל השמות המופיעים והמוזכרים במסמכי אפשטיין קשה לחלץ תמונה ברורה המאפיינת אותם. היו בין מעריציו ובאי ביתו גברים ונשים (הרבה יותר גברים) ליברלים ושמרניים (הרוב היו ליברלים מובהקים), היו מוסלמים מאמינים והיה אפיפיור, היו ראשי חברות טכנולוגיה שעושרם האישי עלה פי מאה על עושרו של אפשטיין והיו פרופסורים מחפשי נדבנים. היו נסיכים ונסיכות, פילוסופים ובנקאיים.
סבר פלוצקרצילום: יאיר שגיאעם זאת, מסמכי אפשטיין חושפים – למרבה הצער והזעם – נוכחות יהודית מוגזמת, בלתי-פרופורציונלית בחוג הסרטן של אפשטיין. יותר מבין מחצית לשני שליש מהגברים והנשים המאוזכרים במסמכים והקלטות נמנים, מה לעשות, על עמינו. הנוכחות הרבה של יהודים שחיפשו חיבוק מלטף מעבריין מין מורשע – ״יהודי אפשטיין״? - מוכרחה לעורר אצל כל יהודי הגון תחושת קבס וכעס. מפליא איך האנשים הללו, חלקם מהמבריקים והמוכשרים ביהודי תפוצות, לא עמדו על טיבו האמיתי ונפלו מבחירה חופשית למלכודת דבש שטמן להם, אף שה-FAKE הלך לפניו למרחקים.
למזלנו, לא נמצא בחומרי החקירה של אפשטיין ששוחררו עד כה שם נוסף של פוליטיקאי או איש צבא או איש עסקים ישראלי. חצי נחמה. היהודים הרבים שכן מופיעים יכולים להצטער שלא ביקשו מבעוד מועד עזרה מרודף המתחזים הישראלי חיים אתגר.
