שלוש קטטות קורעות את ישראל לגזרים. הקטטה הראשונה היא על נתניהו. הקטטה השנייה היא על זהות המדינה: (יותר) יהודית או (יותר) דמוקרטית. הקטטה השלישית היא על צביון הדמוקרטיה: עממית (שלטון הרוב) או מהותית (שלטון הנאורות). אבל מתחת לשלוש הקטטות הגלויות הללו רובצת קטטה רביעית, ישנה ועמוקה אשר אין לומר את שמה: הקטטה בין ישראל הראשונה לישראל השנייה.
כמו בחיי זוגיות בעייתיים, כאשר אנחנו רבים בארץ על ימין-שמאל אנחנו בעצם רבים על הפחד הנורא של מיליוני ישראלים מפני שינוי דמוגרפי המשנה את פניה של המדינה שהוריהם וסבותיהם הקימו. אנחנו רבים על הזעם הכבוש של מיליוני ישראלים אחרים אשר חשים שעד היום הזה הם לא באמת הוכרו כשווים ולא באמת הגיעו. אנחנו רבים על העוני והעלבון של המעברות של שנות החמישים והשישים. אנחנו רבים על האפליה של שנות השבעים והשמונים. אנחנו רבים על המקום של כל שבט על האדמה הזאת. אנחנו רבים על מי כאן בעל הבית.
החלוקה לישראל ראשונה ולישראל שנייה כבר אינה מדויקת. מזרחים רבים השתלבו במעגלי ההצלחה הישראלית ואינם שותפים עוד לתחושות הקיפוח והחסימה שמזרחיים אחרים חשים. אשכנזים לא מעטים חשים שבשל דעותיהם גם הם נדחים. ובכל זאת: השסע בין מרכז חברתי-כלכלי-פוליטי ותיק לבין ברית הדחויים של הפריפריה הוא כאן, הוא מעמיק והוא מאיים להפוך לקרע. מה שמפלג את העם ומערער את המדינה הוא התנגשות חזיתית בין ישראל הפנימית לבין ישראל ההיקפית.
הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן
מה שמאפיין את ישראל הפנימית היא התחושה שאותה היטיב לבטא אריק איינשטיין: הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן. לפני שנתניהו עלה לשלטון היה פה נהדר, אבל עוד מעט לא יישאר פה שום דבר. ובמילים אחרות: הישראלים החדשים מאיימים להרוס מבפנים את נווה המדבר של קדמה שאותו בנינו כאן במאמצים על-אנושיים. הם עלולים להפוך אותנו לחלק בלתי נפרד ממזרח תיכון דתי, קנאי ונחשל. ואילו מה שמאפיין את ישראל ההיקפית היא התחושה שבמרכז המדינה עדיין יש מעגל סמוי מן העין אשר לא מתיר לה להיכנס פנימה. בעוד שבתחומי חיים רבים (עסקים; צבא; כנסת; שלטון מקומי) הושג שוויון ונרכש כבוד – יש עדיין מוקדי כוח (בית המשפט העליון; הפקידות הבכירה; התקשורת) אשר נותרו בבחינת מועדונים סגורים הנשלטים על-ידי הוותיקים. בעוד שהחוויה של ישראל הפנימית היא שחייבים להגן על המבצר ולשמור על המצודה ולבצר את החומות – החוויה של ישראל ההיקפית היא שחייבים לפרוץ פנימה. לא נסכים עוד שלא להיות שותפים בניהול האמיתי של מרכז הכוח האמיתי של המדינה שבה אנחנו הרוב.
כדי למנוע אסון צריך יהיה להתמודד עם כל אחת מארבע הקטטות, אך בעיקר: חובה להגיע לפיוס בין ישראל הפנימית לבין ישראל ההיקפית. החלופה כתובה על הקיר: מפלה בבחירות, מהפך קנאי וחורבן
בחירות 2022 היו בעצם המרד הגדול של ישראל ההיקפית. הן חוללו מהפך שני שהיה רדיקלי הרבה יותר מהמהפך של 1977. הטענה של המהפכנים הייתה כי מנחם בגין, יצחק שמיר ונתניהו המוקדם לא באמת הצליחו לשנות את מבנה הכוח וכי כעת הגיעה השעה. התוצאה הייתה קטסטרופלית: המתקפה של יריב לוין על מערכת המשפט, ההקצנה, הטירוף, השיתוק – ו-7 באוקטובר. אבל כעת רובצת לפתחנו הסכנה שבחירות 2026 לא יתקנו את שהתרחש כאן בשלוש השנים האחרונות אלא להיפך. מהפך שלישי עלול לחולל כאן תפנית פופוליסטית בלתי הפיכה אשר תשנה את פניה של ישראל מן היסוד.
הבחירות ההולכות וקרבות לא יהיו על הנושאים שעליהם מדברים באולפני הטלוויזיה. הן יהיו מלחמת חורמה בין הפחד העמוק (והמוצדק) של ישראל הפנימית לבין הזעם (המובן) של ישראל ההיקפית. בעוד שהראשונה תגייס את כל הכוחות שעדיין נותרו לה כדי להציל את הבית הישראלי, השנייה תעשה את הכל כדי להקים כאן בית יהודי. המאבק לא יהיה מאבק פוליטי אלא זהותי. הקרב לא יהיה קרב רעיוני אלא רגשי. מה שיתרחש כאן בחודשים הקרובים הוא מאבק איתנים בין פחד לבין זעם.
ארי שביטצילום: יריב כץכדי למנוע אסון צריך יהיה להתמודד עם כל אחת מארבע הקטטות. עידן נתניהו חייב להסתיים – אבל בכבוד ובשלום. את הזהות היהודית של ישראל ואת הזהות הדמוקרטית צריך להביא לידי הרמוניה. יש למצוא את דרך המלך אשר תיישב בין הדמוקרטיה כשלטון העם לבין הדמוקרטיה כשמירה על איזונים, בלמים, זכויות מיעוט וזכויות האדם. אבל מעל הכל: חובה להגיע לפיוס בין ישראל הפנימית לבין ישראל ההיקפית. לצורך זה על הליברלים להבין סוף סוף שהגישה המבצרית מיצתה את עצמה. הכוחנות המשפטית כשלה. אי אפשר עוד לכפות ערכים ליברלים מלמעלה למטה אלא יש להעניק להם בסיס דמוקרטי מוצק. כיוון שכך, את נתניהו ואת בן גביר יש להחליף בקלפיות ולא בבית המשפט. כיוון שכך, יש כעת להתגייס ויש כעת להתארגן ויש להושיט יד לישראל ההיקפית. על הרואים את עצמם כנאורים לגלות אמפתיה כלפי אלה אשר עדיין חשים את עצמם מודרים ודחויים. עליהם להסיר חסמים, לתקן עיוותים - ולהציע סדר חדש אשר מבוסס על מחויבות אמיתית לשוויון זכויות, שוויון חובות, שוויון הזדמנויות ושוויון בפני החוק. רק אם ישראל הפנימית תפתח את ליבה ואת שעריה בפני ישראל ההיקפית – השתיים תוכלנה להתאחד ולהיות לישראל אחת. החלופה כתובה על הקיר: מפלה בבחירות, מהפך קנאי וחורבן.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.02.26
