בראיונותיי לתקשורת אני תמיד נשאל מה טראמפ חושב ומה הוא מתכוון לעשות בנוגע לאיראן. השאלות נעשו דוחקות יותר ערב ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בבית הלבן - ביקורו השישי - היום. ובכל פעם ששואלים אותי "מה טראמפ חושב?", אני צריך לענות בשלוש המילים הקשות ביותר שכל פרשן יכול להוציא מפיו: "אני לא יודע". אבל גם אם אני לא יכול לקרוא את מחשבותיו של הנשיא, ועל אף שהוא לא מתקשר ומעדכן אותי כל יום, זה מה שאני כן יודע:
גם בזמן שנציגיו של טראמפ, סטיבן וויטקוף וג'ארד קושנר, מנהלים משא ומתן עם האיראנים, ארצות-הברית ממשיכה לרכז כוחות צבאיים מסיביים במזרח התיכון. ביום אחד בשבוע שעבר נחתו באזור 117 כלי טיס צבאיים גדולים כשהם נושאים מאות טונות של נשק, תחמושת ומערכות נגד טילים. נושאת מטוסים נוספת, ה-ה.וו.בוש, תצטרף בקרוב לספינה האמריקאית לינקולן במפרץ הפרסי. יחד עם חיל הים וחיל האוויר האמריקאי הם יאיימו על איראן במאות מטוסי קרב, מפציצים אסטרטגיים וטילי ים-יבשה.
יידרשו כוחות עצומים לא רק כדי להשמיד בסיסים ומרכזי פיקוד איראניים, אלא גם כדי להגן על הספינות האמריקאיות מאלפי רקטות, רחפנים וסירות מנוע מתאבדות שהאיראנים בוודאי ישגרו. בעוד שרבים בתנועת MAGA שלו כבר מבקרים את מעורבותו באוקראינה, ונצואלה ועזה כבגידה בהבטחותיו לשים את "אמריקה תחילה", טראמפ לא יכול להסתכן במעורבות גדולה עוד יותר באיראן שתעלה בחיי חיילים אמריקאים.
אז מדוע, אם כן, שטראמפ ייקח את הסיכון לתקוף את איראן? מדוע לא לחתום על הסכם שמקפיא, במקום לפרק, את תוכנית הגרעין של איראן, ולהכריז עליו כטוב יותר מההסכם שאובמה חתם עליו ב-2015?
התשובה נובעת מדבר אחד שאני יודע יותר מכל: יותר מתמיכתו בישראל, יותר מהאמפתיה שהוא רוכש לעם האיראני, דונלד טראמפ צריך לעמוד מאחורי המילה שלו. הוא נשבע בפומבי להציל את האיראנים מממשלתם הרעה ולהפילה. כישלון בכך עלול לגרום לכינוי הנשיא כ"אובמה השני", מנהיג שמציב קו אדום אך חושש מכדי לאכוף אותו.
מייקל אורןלכן לנתניהו יש סיבות קונקרטיות ללכת לוושינגטון. הוא צריך להבהיר את מטרותיו של טראמפ במשא ומתן, וללמוד במידה הרבה ביותר האפשרית מתי וכיצד ארה"ב תתקוף. עליו לחפש הבטחות בנוגע להשתתפות ישראל בכל מבצע צבאי, ולגיבוי אמריקאי לישראל אם תחליט לפעול לבדה כדי לעצור את הייצור האיראני המהיר של הטילים ארוכי הטווח.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.02.26
