הביקורת על רעיון "ברית המשרתים" איננה, לרוב, רעיונית או ערכית. עקרונית קשה להתווכח עם הרעיון שמי שנושא בנטל הקיום של המדינה צריך להיות זה שמכריע את גורלה. הביקורת המשמעותית, זו שיש לקחתה ברצינות, נוטה להצביע על חוסר ההיתכנות הפוליטית של הרעיון.
אכן, במבט ראשון, הקונסטלציה נראית בלתי סבירה: התומכים ברעיון הם מיעוט, האיבה בין המחנות בשיאה, והדרישה מאנשי "ארץ ישראל השלמה" לשבת בקואליציה אחת עם יאיר גולן נשמעת תלושה מהמציאות.
אבל כדי להבין את ברית המשרתים, צריך להבין שהיא לא באה לשרטט קווי יסוד נוקשים לקואליציה הבאה; אלו ייקבעו ממילא במשא ומתן מתיש, ברמת האמון בין המנהיגים ובכמות הדם הרע שיישאר במערכת אחרי הבחירות. בגירסה המלאה שלו, הרעיון הזה מוביל להבנה שיש קרבה מיוחדת, בעלת השלכות פוליטיות, בין אנשים שאוהבים את המדינה הזו, שמוכנים להקריב עבורה, ושעשו זאת יחד בשנתיים האחרונות. זה לא אומר כניסה אוטומטית של כל נציג, זה כן אומר סנטימנט חיובי כלפי המצביעים מן המחנות השונים.
יש גם גירסה צנועה בהרבה
קבוצות שאינן שותפות לדאגה לגורל המדינה, אלו שאומרות במוצהר שעתידה אינו בראש מעייניהן, לא יכולות להיות שותפות טבעיות. הן יכולות להיות שותפות בלית-ברירה, שיתוף פעולה כפוי מתוך אילוץ פוליטי, אבל לא גוש טבעי המעיד על תפיסת עולם משותפת.
בשמאל, המחנה המתארגן מחדש לא יכול לבנות את עצמו אל מול החרדים; זה פשוט יהפוך אותו ל"לא שמאל". לכן הוא בוחר לייצר התנגשויות עם הציונות הדתית ולהחזיר את היריבות הזו לקדמת הבמה. כך, בעצם הניסיון לבנות את המחנה של עצמו מחדש, הוא הופך את השתלבותו בשלטון לכמעט בלתי אפשרית.
מהעבר השני נמצא בנימין נתניהו. כריאליסט פוליטי הוא יודע שכדי לנצח הוא חייב להיכנס למערכה כ"ראש הגוש" ולא רק כראש מפלגה גדולה. כראש מפלגה הוא בסך הכל עוד פוליטיקאי; כראש גוש הוא "ביבי הקוסם". לכן, כרגע, הרעיון הזה מאיים על הדומיננטיות הפוליטית שלו. לכן, במהלך קמפיין הבחירות הקרוב, רעיון ברית המשרתים יהיה אנדרדוג מובהק, אבל ברגע שייסגרו הקלפיות, התמונה צפויה להתהפך.
הסבירות הגבוהה היא שמערכת הבחירות הדרמטית הזו תסתיים בתיקו משעמם. אם לגוש נתניהו יהיו 61, לאף אחד לא יהיה אכפת מהמשרתים. אם לצד השני יהיו 61, המצב יהיה דומה. אבל בתוך התיקו הפוליטי המסתמן, רעיון המשרתים יהפוך פתאום לפתרון הפרגמטי היחיד על השולחן.
עוז בן נוןגוש השינוי יצטרך לשקול ישיבה עם נתניהו כדי למנוע שיתוק, ונתניהו יצטרך לחשב מסלול מחדש כדי לא לבזבז את שנות כהונתו של טראמפ. נכון, גוש השינוי לא סומך על נתניהו, ומצביעי נתניהו התרגלו להתייחס לדמויות הפוליטיות במחנה השני כסכנה קיומית, אבל כאן טמון המפתח: פרידה של נתניהו מהמפלגות החרדיות תהיה מהלך כל כך דרמטי, שהיא לבדה תהווה בסיס לאמון מחודש. גם הנכונות של גוש השינוי לשבת איתו תהיה מהלך כל כך קשה לבליעה עבור הציבור שלו, שדווקא היא תעיד על רצינות הכוונות.
כשתסתיים מערכת הבחירות ולא תהיה ברירה אחרת מלבד בחירות נוספות, פתאום ברית המשרתים לא תיראה כהזיה של אידיאליסטים, אלא כסולם הפרגמטי היחיד שמאפשר לכולם לצאת מהבור.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.02.26
