תארו לכם את מדינת ישראל, שבה היועמ"שית מקבלת הוראה לסגור תיקים פליליים רגישים מוועדה המורכבת מבכירי הליכוד ובראשה נתניהו. במקביל, קיימת תנועה חברתית של צעירים, שמפעילה אלפי מתנדבים וגם פעילה בחשיפת שחיתויות ובזבוזים - וזוכה לסיוע ממשלתי. יום אחד חושפת התנועה פרשת שחיתות חמורה שבה מעורב יאיר, הבן של, ואז הממשלה מתהפכת עליה. המואשמים בפרשייה מגישים נגדה תביעת דיבה וכל המערכות כולל התקשורת מתנפלות עליה. בבית המשפט מעיד מפכ"ל המשטרה ומביא תיק עטוף שבו פרטי החקירה, מסרב לפתוח אותו ואף לא להגישו לעיון השופטים, בטענה שמדובר בביטחון המדינה. תארו לכם שהשופטים מקבלים את הטענה ובכך הנתבעים מובסים.
הדבר הזה בדיוק קרה במדינת ישראל, וחוץ מההבדלים שלראש הממשלה קראו דוד בן-גוריון, לבנו עמוס, ומפלגת השלטון הייתה מפא"י, הכל מדויק. לתנועה קראו "שורת המתנדבים", ואחד ממנהיגיה היה אבי, אליקים העצני. כך התנהלה המדינה בשנותיה הראשונות, ומשפט "שורת המתנדבים" שם לכך קץ. עתירה לבית המשפט העליון הובילה להלכה חדשה שחייבה את המפכ"ל למסור את התיק לעיון השופטים, וכשהם פתחו אותו ראו שהייתה חקירה וישנם חשדות, ושהמפכ"ל יחזקאל סהר שיקר על דוכן העדים - ובהמשך הורשע על כך. התנועה הפסידה במחוזי אך בערעור לעליון נוקתה כמעט לחלוטין בפסק דין שצלב את הערכאה הנמוכה יותר בחריפות חסרת תקדים. זו הייתה נקודת המפנה שיצרה איזון בין הרשויות והפכה את ישראל למדינת חוק, שבה בית המשפט העליון זכה ליוקרה ולהערכה מקיר לקיר.
"בשביל מה חוק היסוד? יבוא בית-משפט בהרכב א' ויפסוק, ואחר כך יהיה הרכב אחר... כל הרכב מקרי, יכול להיות מונטה קרלו, וזה ייקבע לדורות. אינני יודע למה לנו כל הדבר הזה... חוקה איננה נוסחת קסם להצלחה... יש לנו במדינה כבר הרבה שנים בעיה של ממשל שאינו מושל... אם ינצלו לרעה את בית המשפט ויפנו אליו יותר מדי, תהיה אכזבה גם מבית המשפט". דברים אלו נאמרו בכנסת בדיון על חוקי היסוד ב-1992. הדובר היה אבי, שהיה אז ח"כ, והחרדה שלו מחקיקת חוקי היסוד לא נבעה מחשד שהם ישמשו לרעה בידי השופטים, אלא מפגיעה בבית המשפט שאותו הוא העריץ אז.
חוקי היסוד אכן שמו קץ לתור הזהב של מערכת המשפט לאחר שהנשיא אהרן ברק פירש אותם כחוקה, החל לבטל חוקים ולצבור כוח עודף על הממשלה והכנסת. הכוח הזה נוצל להשפעה על כיוון המדינה, הן באמצעות החלטות ישירות, הן בהשפעה על מינויים והן בהענקת כוח עצום ליתר מערכת המשפט.
"ברק קובע בפסק הדין שלו שהוא מוכן, בשם עקרון המידתיות, שיהיה קצת פחות ביטחון תמורת הרבה יותר זכויות אדם", אותגר סגנו של ברק, מישאל חשין, בראיון הפרישה שלו (הארץ 27.5.2006). ההקשר היה חוק האזרחות שמונע מעבר ערבים מיש"ע לתוך הקו הירוק כתוצאה מנישואין. "זאת אומרת שהוא מוכן שיתפוצצו שלושים, חמישים אנשים, אבל יהיה זכויות אדם. אני לא מוכן", ענה חשין.
בג"ץ והפרקליטות בלמו כוונה של צה"ל להרוס כמה בתי ערבים שהיו קרובים לציר כיסופים שהוביל לגוש קטיף, למרות ששימשו כבסיס לכמה מקרי רצח. זמן מה לאחר ההחלטה יצאו משם המחבלים שרצחו את טלי חטואל וארבעת בנותיה. "זכויות האדם" גרמו בעקיפין לכך שרכוש ערבי יתברר כעדיף על חיי יהודים.
בעיצומה של האינתיפאדה ביטל ברק החלטה של צה"ל (בג"ץ עג'ורי 2002) להרחיק לשנתיים שלושה קרובי משפחה סייענים של מחבלים משכם לעזה כי "הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחירותו ובקניינו. ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים". אותו ברק, אביר זכויות האדם, אישר בלי להניד עפעף לגרש מבתיהם לצמיתות 8,000 יהודים מגוש קטיף והשומרון.
לעומתיות נגד הממשלה
התערבות בוטה מסכנת חיים בהחלטות ביטחוניות מצד אחד, ואי התערבות מפתיעה כלפי מגה רמיסת זכויות האדם כשמדובר במתנחלי גוש קטיף, הציבו את בית המשפט בצד פוליטי מובהק, בתהליך ההולך ומאיץ. הדוגמה הטרייה של החלטה אחת למינוי נציב שרות המדינה במכרז, בניגוד ללשון החוק, וההחלטה בהרכב מורחב שהפכה את פסק הדין הקודם, מצביעה הן על הפוליטיזציה והן על כך שאש המחלוקת הגיעה כבר לתוך בית המשפט העליון, וכי ישנם שופטים שאינם מוכנים להשלים עם התעלמות מהחוק לצורך השגת מטרה פוליטית.
המדינה שהתחילה עם מערכת פוליטית דיקטטורית ונגועה בשחיתות, ומערכת משפט רופסת, הגיעה כעת לתמונת נגטיב. כך הגענו למצב שקהל מפריע בהתרסה לדיוני בג"ץ, הנשיא מסלק בגסות משפחות שכולות, ובית המשפט העליון הפך לגוף הכי שנוי במחלוקת
חוקי היסוד הגיעו בתקופה של חולשה מופלגת של ההנהגה הפוליטית. הציבור קיבל אותם כי בית המשפט נתפס אז כמבוגר אחראי, וכל מרכיבי המערכת נחשבו לשומרי סף של הגינות, חוק וצדק, המנותקים משיקולים פוליטיים. ברק ביזבז את המוניטין המפואר הזה כשהשתמש בכוח שהשיג להשפעה על מדיניות. ממשיכיו הולכים בדרכו, אך בהרבה פחות אלגנטיות ותחכום, ולפעמים אף באמצעות התעלמות מגושמת מהחוק, כמו עצם הדיון בפיטורי שר שלא נחשד בעבירה.
שומרת הסף, פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר, עומדת לדין בחשדות חמורים ביותר. שומרת סף אחרת, הפרקליטה הצבאית הראשית, גרמה נזק אסטרטגי למדינת ישראל ולעם היהודי באמצעות הפצה חסרת אחריות של חשד שווא שחיילים אנסו מחבלים כלואים, הדלפת סרטון שבו אין כלום פרט לפרשנות מילולית התומכת בעלילה, בשקר לבג"ץ שכביכול ההדלפה נחקרה ולא נמצאו האשמים, כאשר היא זו שהורתה להדליף. ההליכים נגדה אינם מתנהלים בנמרצות האופיינית, והציבור רואה. היועמ"שית התערבה בפרשה למרות ניגודי אינטרסים מובהקים, ורק בג"ץ בלם את המשך מעורבותה. כל התנהגותה של היועמ"שית היא לעומתית במופגן נגד הממשלה, היא זוכה לגיבוי מנשיא העליון, והציבור רואה.
בועז העצני צילום: פורסטרייןהתנהלות הפוליטיקאים, חולשותיהם, עבריינות של חלקם, הן דרכו של עולם. אנחנו יכולים לשרוד ראש ממשלה, שרים, רב ראשי ונשיא מדינה שישבו בכלא, להיפך - זו ההוכחה שמערכת שומרי הסף פועלת. אנחנו לא יכולים להכיל מערכת משפט שמתערבת בפוליטיקה, שדמויות מרכזיות בה נגועות בניגודי עניינים ומנהלת מדיניות של אֵיפָה וְאֵיפָה, כי סטנדרט כפול במערכת משפט הוא שיא ההשחתה.
המדינה שהתחילה עם מערכת פוליטית דיקטטורית ונגועה בשחיתות, ומערכת משפט רופסת, הגיעה כעת לתמונת נגטיב. כך הגענו למצב שקהל מפריע בהתרסה לדיוני בג"ץ, הנשיא מסלק בגסות משפחות שכולות, ובית המשפט העליון הפך לגוף הכי שנוי במחלוקת. שום פוליטיקאי לא יכול היה לגרום לכך, המצב העגום הזה נזקף במלואו למערכת שצברה עודף כוח ויצאה מאיזון.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.02.26
