הדיון הציבורי על המסמך שפירסם נתניהו, ומרכז את עדותו בפני מבקר המדינה, מתמקד עתה בהאשמות של ראש הממשלה את ראשי מערכת הביטחון, אבל הוא מחמיץ לחלוטין את המהות העיקרית שעולה מהמסמך עצמו. 55 העמודים שהפיץ נתניהו - ואפשר להעריך את הניסיון לשכנע את הציבור במסמך רציני ולא בסיסמאות - נועדו להוכיח, לשיטת נתניהו, שמערכת הביטחון היתה עיוורת לסכנת 7 באוקטובר והעדיפה להימנע מפגיעה בראשי חמאס לאורך העשור האחרון. האמת היא שהציטוטים שמפוזרים במסמך אכן מציגים את אנשי מערכת הביטחון כאלו שהעדיפו להכיל ולהימנע ממלחמה. אלא שמשמעות הציטוטים ריקה מתוכן משום שנתניהו לא העביר פרוטוקול שלם של ישיבות ולא הציג את הקונטקסט, אלא גזר אמירות שנשמעו לאורך העשור לפני. והרי ברור שבמהלך עשור יכול מישהו לומר בחודש אחד שמוטב להבליג ובמועד אחר להציע לתקוף. כהיסטוריון שקורא פרוטוקולים בשגרה, שימוש בפרוטוקול חלקי היה מעיב על כל טענה שאטען בכל מחקר שאכתוב. שהרי בשיטה הזו אפשר להאשים כל אחד - צריך רק ללקט את הציטוט הנכון ולנתקו מההקשר הרחב. לכן הדבר הראשון שמסמך נתניהו משכנע בו טמון בצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית, שתורכב ממומחים מוסכמים ותקרא פרוטוקולים שלמים ועדויות מגוונות לפני שתכריע.
1 צפייה בגלריה
נתניהו חושף את תשובותיו לשאלות מבקר המדינה במסגרת בדיקת אירועי ה-7 באוקטובר
(צילום: רועי אברהם/ לע״מ)
ועם זאת, מסמך נתניהו כולל בעמוד 49 עובדה אחת שאינה שנויה במחלוקת ומתמצתת את הסיפור כולו. לפי נתניהו, ב-2017 הרשות הפלסטינית החליטה להפסיק לממן את פעילות חמאס בעזה ובכך עשתה בעצם את הצעד הראשון להפלת שלטונו. ללא משכורות לפקידיו ומימון לדלק ולחשמל - חמאס היה קורס, גם אם בדרך לנפילתו היה מנסה לגרור את ישראל לעימות. זה הרגע המכריע בניתוח ההיסטורי של מה שקדם ל-7 באוקטובר, שכן אז אפשר היה להביא לסוף שלטון חמאס. אך נתניהו דחה זאת והציע שקטאר תעביר את הכסף במקום הרשות. מדוע? מפני שביבי חשב שהחלפת חמאס ברשות הפלסטינית תהיה רעה לישראל, שכן שיבת הרשות לעזה תחדש את הלחץ והלגיטימציה הבינלאומית למדינה פלסטינית. זו, למעשה, לב הקונספציה שכשלה: ההגיון של נתניהו סבר שאפשר יהיה להשאיר את חמאס ובמקביל להרתיע אותו ושזה עדיף על פיתרון מדיני מול הרשות. מערכת הביטחון יישמה את המדיניות הזו והיתה אמורה לפקח על כך שחמאס לא יפתיע. אומנם צה"ל ושב"כ נכשלו כשסינוואר הפתיע אותנו, ובכך נתניהו צודק, אבל מה שאיפשר לחמאס להתעצם טמון בהחלטה לאפשר לקטאר לממנו. נתניהו טוען במסמך שרק 60 מיליון מהכסף הלך ישירות לטרור, אבל יתר הכסף מימן להם דלק ומשכורות – שבלעדיהם חמאס לא היה שורד.
שאלות כמו מדוע לא זיהו את האיום בליל 7 באוקטובר ולמה לא העירו את ראש הממשלה הן רק שאלות טקטיות, וממילא ברור שבנושאים האלה מערכת הביטחון כשלה וצריכה תיקון
בדיוק בסוגיה זו צריך להתמקד הדיון הציבורי. שאלות כמו מדוע לא זיהו את האיום בליל 7 באוקטובר ולמה לא העירו את ראש הממשלה הן רק שאלות טקטיות, וממילא ברור שבנושאים האלה מערכת הביטחון כשלה וצריכה תיקון. אבל את האסטרטגיה שהובילה לכישלון קבע ראש הממשלה, ובה צריך הדיון להתמקד. יתרה מכך: לפי המסמך, גם ביבי וגם ראשי הצבא עסקו כל הזמן בהתרעות ובמוכנות לסיכול או לתקיפה, ואפילו פעם אחת לא דנו בשאלה האמיתית: מה הפתרון המדיני ארוך הטווח לעזה, מעבר לצורך הביטחוני. זה, כך עוד תעיד ההיסטוריה, המחדל העיקרי שהוביל לטבח.
תופעה דומה התרחשה גם בנוגע לוועדת החקירה למחדל מלחמת יום כיפור. גם אז הוועדה דנה במתח בין גולדה וראשי הצבא ובשאלה כיצד הופתענו - אבל בדיעבד, ולאחר השגת השלום עם מצרים, ההיסטוריה סימנה את הכישלון של גולדה ומערכת הביטחון בכך שלא ניסו לקדם פתרון מדיני לפני שפרצה המלחמה. כמו אז, כך היום, מה שעצוב הוא שאנחנו ממשיכים לריב על מי התריע ומי כשל במקום לדון בשאלה האמיתית: מה החזון הישראלי לחיים שיימשכו לצד שני מיליון פלסטינים בעזה?
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.26
