הניסוחים הבירוקרטיים שמלווים את החלטות הקבינט מלפני שבוע בנוגע לאיו"ש מקשים – ייתכן שבכוונה – להבין את המשמעות העמוקה של הצעדים שאושרו: סיפוח זוחל של הגדה המערבית, בלי להכריז על כך בפומבי, כנראה מחשש להרגיז את הנשיא טראמפ שמתנגד לכך נחרצות.
בהחלטות בולטים שלושה רכיבים: הקלת הנהלים הנוגעים לרכישת קרקעות בידי יהודים; הרחבת הפיקוח והאכיפה בשטחי A ו-B, מהלך שצפוי להחליש את הרשות הפלסטינית שרבים בממשלה רואים בה אויב לא פחות מחמאס, מייחלים לקריסתה ואף מתכננים אותה; והרחבת השליטה הישראלית במגוון אתרים ארכיאולוגיים ודתיים, ובראשם מערת המכפלה. כל זאת, בהמשך למאמץ להשוואת מעמד ההתנחלויות ליישובים שבתוך תחומי הקו הירוק, המלווה בין היתר בהעמקת האחיזה של השר סמוטריץ' במינהל האזרחי.
מפלגת הציונות הדתית לא מסתירה מהו היעד המרכזי שלה, שמגולם בחזון ההכרעה של סמוטריץ' מ-2017 - מדינה אחת בין הים לירדן, ללא חיץ בין שני העמים. באינספור ראיונות והכרזות הבהירו ראשי המפלגה (והזרם), כי בחסות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר נוצר "עידן של נס" שמאפשר מימוש מאוויים אידיאולוגיים והתקרבות לגאולה, אך מדגישים שנדרשת זהירות: חיוני לפעול מתחת לרדאר לשינוי ה-DNA של איו"ש, תוך חתירה לחצות את נקודת האל-חזור שאחריה לא ניתן יהיה לדבר על הפרדה בין שני העמים, קל וחומר על מדינה פלסטינית.
חזונו של סמוטריץ' הופך אפוא לדוקטרינה הרשמית של ישראל ונכפה על הציבור הרחב בלי שהוא נשאל לדעתו בנושא שצפוי להשפיע דרמטית על קיומו בעתיד. חוסר הנוחות נוכח אכיפת חזון מגזרי מתועל להצגת נימוקים אסטרטגיים מלאכותיים בניסיון להציג את החלום כנחלת הכלל. למשל: להסביר שמדובר במימוש לקחי 7 באוקטובר (מחדל אשר לו אחראים אלה שמשנים כיום את המצב בגדה, אך לא חשים צורך לתחקר את כשליהם ולברר אם הם חוזרים); ולהטמיע תובנות רעועות עובדתית שלפיהן ערבים מבינים רק כשלוקחים להם שטח, והיכן שיש התיישבות אין טרור.
הכותרת
בלי להצהיר על סיפוח: כך משתנה המציאות ביהודה ושומרון
22:52
עלייה דרמטית בטרור הלאומני
ברקע מתפתחים באיו"ש תרבות וערכים חריגים מאוד מאלה שרווחים בישראל, וביטוים הבולט הוא העלייה הדרמטית בטרור הלאומני. התופעה מלווה לא פעם בנימוקים מקראיים, כמו החלת דוקטרינת יהושע בן נון שמאפשרת לגויים בארץ מעמד נחות, גירוש או מיתה, "הכחדת עמלק", ובוז תהומי כלפי עמדות העולם ברוח "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". בשאלה מה יעלה בגורל שלושה מיליון פלסטינים שייתכן וימצאו עצמם בשליטה ישראלית ישירה לא מעמיקים, ומעדיפים להאמין "שבעזרת השם העסק יסתדר", באופן שמזכיר את האמונה העיוורת במימוש חזון טראמפ בנוגע לעזה. על הדרך גם מתרבות הרפתקאות משיחיות המחופשות ל"חלוציות שמגינה על כל הישראלים מפני עוד 7 באוקטובר", ובראשן ניסיונות להקים יישובים או לערוך נטיעות ברצועה, בסוריה ובלבנון, שבנס לא מסתיימים בתוצאות טרגיות כמו במקרה שבו נפל החייל גור קהתי ז"ל.
בשאלה מה יעלה בגורל שלושה מיליון פלסטינים שייתכן וימצאו עצמם בשליטה ישראלית ישירה לא מעמיקים, ומעדיפים להאמין "שבעזרת השם העסק יסתדר"
בישראל בעלת הזיכרון הקצר והחשיבה המקובעת מוטרדים בעיקר מהשלכות הצעדים הננקטים באיו"ש על האווירה ערב הרמדאן, שיחל השבוע, ושוקלים הקלות כדי להבטיח רגיעה בשטח. ייתכן שמעלי הדיון מעוניינים שזה יהיה מוקד השיח במקום סוגיות כבדות משקל שקשורות לדיוקנה של ישראל: האם העולם, ובפרט הממשל האמריקאי בהווה ובעתיד, יסכימו עם שינוי המצב בגדה; האם הישראלים מבינים שהמדיניות הננקטת לא מאפשרת נורמליזציה (סמוטריץ' כבר הבהיר שמבחינתו "הסעודים יכולים להמשיך לרכוב על גמלים במדבר"); ובעיקר, האם האזרחים מצליחים לדמיין איך נראית מדינה אחת ללא חיץ פיזי בין שתי קהילות השוות מבחינה דמוגרפית ועוינות זו את זו, ומה יהיו המחירים – הביטחוני, הכלכלי והחברתי – אם וכאשר יתממש תרחיש כזה.
מיכאל מילשטייןברקע מתפתח "מבסוטיזם" מדאיג רווי ניחוחות דומים לאלה שלפני 7 באוקטובר נוכח המציאות בגדה: איום הטרור ממוגר ברובו; ישראל פינתה שלושה מחנות פליטים בצפון השומרון בלי להיתקל בלחץ חיצוני (ויש גם המפנטזים כי בכך יטושטשו זהות הפליטים וזיכרון העבר); מוכשרים יישובים וחוות בכל הגדה; ולמרות אינספור התרעות – לא מתממשת אינתיפאדה שלישית. זה הרקע שבו צומחות פנטזיות בדבר הקמת קנטונים ואמירויות על בסיס חמולתי במקום הרשות הפלסטינית, והכל בכסות של חשיבה יצירתית, נועזת ומפוכחת, שלכאורה באה לתקן את ליקויי 7 באוקטובר. המיזוג בין פנטזיות, כוח פוליטי והימנעות קיצונית מתחקירים ולימוד העבר כבר הניב בעזה מחדלים וקונספציות מזיקות במהלך המלחמה, וסביר שהם ימצאו ביטוי גם בגדה.
מה שאמור להטריד את ישראל אינו הפיצוץ שממנו מתריעים רבים, אלא דווקא השקט המאיים של המיזוג המתמשך בין ישראל לגדה, שממנו צפויה להיברא מדינה חדשה: רוויה במתחים ובחיכוכים אלימים, נטולת קונצנזוס מבית וחסרת לגיטימציה מבחוץ. בשנת הבחירות הגורליות מומלץ שהציבור יתבע מהמועמדים להציג חזון ברור, על בסיס נתונים ולא סיסמאות, בשאלה הקיומית של העתיד הישראלי-פלסטיני, ובעקבות כך לשקול למי להצביע.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 15.02.26
