בפברואר 2025, במהלך פגישתו עם ראש ממשלת ישראל, חשף הנשיא טראמפ יוזמה מקורית לסוגיית רצועת עזה: ארצות-הברית תנהל את חבל הארץ הזה. תושביו יהגרו למדינות אחרות ולא יידעו עוד מלחמה. החורבן וההרס יפנו מקומם לריביירה אמריקאית על חוף ים קסום.
הנוכחים בפגישה, ישראלים כאמריקאים, לא העלו ספקות לגבי האפשרות ליישם את הרעיון. הנשיא טראמפ נשמע נלהב כל כך, שאיש לא התנדב להיות משבית שמחות נרגן. על פניו, הייתה זו הברקה יצירתית. הדיל האולטימטיבי שבו יש הרבה מנצחים ומפסיד אחד, חמאס.
ישראל זוכה לביטחון. תושבי עזה מחליפים אסון אין-סופי בחיים חדשים, מלאי תקווה. אמריקה מובילה מהלך רווחי שנשיאה יודע ואוהב לעשות: להשביח נכסי נדל"ן ולבנות גורדי שחקים. והטרור הג׳יהאדי מאבד את הלקוח המרכזי שלו: אוכלוסייה ענייה, מיואשת, אומללה, שבלית ברירה אחרת משתעבדת לקנאות דתית ולאלימות נצחית. מה זה אם לא Win Win.
רק דבר אחד חיוני היה חסר בתוכנית הגדולה: מדינות שמוכנות לקלוט שני מיליון עזתים חסרי כל. לצורך איתור מדינות כאלה נדרשה פעלתנות אמריקאית נמרצת, יומיומית, שממפה את כל האפשרויות הריאליות ומעמידה לטובת המדינות המתעניינות תמריצים מפתים. זה לא קרה. ישראל ניסתה בנימוס מתחייב להציע לממשל רעיונות מעשיים שיכולים לקדם את יוזמת הנשיא, אבל טראמפ עצמו כבר איבד עניין. חזון ההגירה מרצון נגנז ונגוז. עזה נשארה איתנו ואנחנו איתה.
חלפה כמעט שנה, ונשיא ארה"ב יזם רעיון פורץ דרך חדש: תוכנית 20 הנקודות. היא התבססה על מספר שלבים: הראשון, שחרור הדדי של אסירים תוך כדי הפסקת אש קבועה, שלב שהושלם עם החזרת החלל החטוף האחרון. השלב השני: כינון "מועצת שלום" בראשות טראמפ, מינוי ועדה פלסטינית טכנוקרטית א-פוליטית לניהול הרצועה, והקמת כוח ייצוב בינלאומי. גם השלב הזה יצא כבר לדרך, והשבוע הוא צפוי לקבל תנופה עם כינוסה הראשון של "מועצת השלום" בבית הלבן.
השלב השלישי הוא הסבוך מכולם: פירוק חמאס מנשקו, פירוז הרצועה, נסיגת צה"ל לאזורים שיסוכמו, שיקום ההריסות ובניית מערכות שלטון מתפקדות שיבטיחו אופק ועתיד לתושבי עזה. באופק הרחוק מציינת התוכנית גם יעד של רפורמה ברשות הפלסטינית שתאפשר להתקדם להגשמת שאיפתה למדינה.
ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא והרוח החיה מאחורי גיבוש התוכנית, הציג לפני מספר שבועות בפורום הכלכלי בדאבוס את תוכנית האב השאפתנית לעזה ונשמע מאוד אופטימי. עד כדי כך אופטימי, שהוא הקציב 100 ימים בלבד למימוש התנאי המקדים, הלוא הוא פירוק חמאס מנשקו. טרם פגשתי או שמעתי אדם אחד בעולם שמאמין שבעוד 80 ימים יתייצבו רבבות מחבלים בנקודות איסוף ברצועת עזה וימסרו לגורם המוסמך רקטות, מרגמות, מטולי נ"ט, מטעני נפץ, קלצ'ניקובים, מוקשים, וכיוצא באלה אמצעי לחימה.
גם אם הסבירות לכך שחמאס יתפרק מנשקו בעוד חודשיים וחצי נראית דמיונית, ישראל אינה מפסידה דבר מכך שהיא ממתינה בסבלנות למימוש השלב הגורלי בתוכנית
אבל היטב זכורה לי אמירתו של קושנר, ימים ספורים לפני הפסקת האש באוקטובר, לבכיר ישראלי שעידכן אותו כי מן המודיעין העדכני עולה כי חמאס לא מתכוון לשחרר את כל החטופים החיים שבידיו בתוך 72 שעות. קושנר קטע את בן שיחו וביקש: "אני מציע שלא תקרא שום חומר מודיעיני בימים הקרובים. לי יש מודיעין יותר מהימן: מודיעין אנושי. ואני סומך עליו בשתי ידיים!" הנשיא וצוותו האמינו להבטחות החד-משמעיות שקיבלו ממנהיגי קטאר וטורקיה לגבי מחויבותם ויכולתם לכפות על חמאס את יישום ההסכם ללא סייג. לשמחתנו, הערכתם לא התבדתה.
לאור זאת, גם אם הסבירות לכך שחמאס יתפרק מנשקו בעוד חודשיים וחצי נראית דמיונית, ישראל אינה מפסידה דבר מכך שהיא ממתינה בסבלנות למימוש השלב הגורלי בתוכנית. חמאס מבודד כיום בעולם כולו. גם בעולם המוסלמי. מועצת הביטחון אימצה ללא סייג את תוכנית טראמפ על כל סעיפיה, לרבות החובה לפירוז רצועת עזה. כל מדינות ערב תומכות בסעיף זה בגלוי. הנשיא טראמפ הבהיר פעמים רבות במילים נוקבות כי אם חמאס לא יתפרק מנשקו תהיינה לכך השלכות קשות ואלימות, וכעת שב והדגיש ברשת החברתית שלו כי ארגון הטרור "חייב לעמוד במחויבותו לפירוז מלא ומיידי".
בינתיים, בשטח, יש עשייה חשובה. פעילות האכיפה הנוקשה של סעיפי ההסכם על ידי צה"ל התקבעה כמהלך לגיטימי וטבעי, לרבות סיכולים ממוקדים בתגובה להפרות בוטות. פיקוד הדרום משקיע מאמץ לוגיסטי עצום בחיזוק ובביסוס האחיזה בשטח שברשות ישראל, למעלה מ-50 אחוז משטח הרצועה. במקביל, מנוצל הזמן לתכנון קפדני של המערכה המחודשת נגד חמאס אם ארגון הטרור יתעקש להמשיך ולהמיט חורבן על בני עמו.
אסור לשכוח לרגע: שתיים מתוך שלוש מטרות המלחמה בהקשר לזירת עזה טרם הושגו. זו שתכליתה השמדת התשתיות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, וזו שנועדה לוודא שמעזה לא יהיה עוד איום לאורך זמן על אזרחי ישראל. האיום אמנם הורחק מהגבול והיקפו קטן, אבל הוא עדיין קיים.
צחי הנגביצילום: אלכס קולומויסקיחלק ניכר מן התשתיות הצבאיות והשלטוניות של ארגוני הטרור אכן הושמד, אבל חמאס עדיין קיים כמסגרת צבאית משמעותית, ששולטת בסיוע ההומניטרי, משקמת יכולות שנפגעו, ממנה מפקדים, מגייסת פעילים חדשים, מאמנת את כוחותיה ומייצרת אמצעי לחימה ומטענים. גם אם זה לא חמאס של 6 באוקטובר, רחוק מאוד מכך, חובה להשלים את המלאכה שעלתה לעם ישראל במחיר כבד כל כך. הנשיא טראמפ מאמין באמונה שלמה כי ניתן להשיג יעד זה במלואו בדרך דיפלומטית. אין כל ספק שזו גם הדרך המועדפת מבחינת ישראל.
נכון להמתין להצלחת המהלך המדיני הזה וכמובן לסייע ליישומו. בה בעת יש להיערך צבאית ומדינית לאפשרות של קריסת המהלך, ואז, בגיבוי אמריקאי, לפעול להשגת יעדי המלחמה כחלק מן החובה לשמור על הביטחון הלאומי של ישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.26
