מסכי העשן שהופצו סביב המהומות בבני ברק רק התחרו בעשן שהיתמר מעל לאופנוע שעלה באש ברחובותיה. כדי להבין אם מדינה באמת מתפקדת, אין צורך בגרפים כלכליים סבוכים או במדדי שביעות רצון – צריך רק לשאול שאלה אחת בסיסית: האם כוחות הביטחון שלה הם אלו שקובעים מה קורה בשטחה?
כמעט כל מדינה מתקשה לשלוט בפריפריה הרחוקה שלה; לכל מדינה יש "מערב פרוע" או אזורי ספר מאתגרים, אבל בשורה התחתונה המדינה היא זו שמחזיקה במושכות.
הדגלים האדומים מתחילים להתנופף כשהשליטה הזו מתערערת באופן גלוי לעין. כשהקרטלים מטילים אימה בלב עיר הבירה של מקסיקו - אנשים מבינים שהמדינה בבעיה. כשבני ברק מתחילה להתנהל כמן רמאללה - אין דגל אדום בוהק מזה.
אנחנו מזהים מיד את סימני הריקבון של מדינה שאיבדה את ריבונותה, פעם, היינו רגילים להביט במקומות כאלה בביטול ולהפטיר לעצמנו: "מזל שכאן זה לא כך". אלא שבשנים האחרונות, המציאות הזו הפסיקה להיות סיפור רחוק מעבר לים והחלה לזחול אל תוך הבית שלנו. התנאי הבסיסי והבלתי ניתן לערעור לקיום המדינה היהודית הוא ריבונות עברית. לא מדובר ביעד פוליטי רחוק או בשאיפה משיחית, אלא בתשתית הקיום: חוק וסדר בכל חלק מישראל. זהו הבסיס שחייב לעמוד איתן קודם לכל חזון, פנטזיה או יעד חברתי אחר. בטח כשאנחנו בשנת בחירות כה גורלית, שבה הבטחות של תקווה, שינוי וצמיחה חסרת תקדים ממתינות מעבר לפינה. בלי ריבונות, אין תקווה, אין שינוי. אין צמיחה.
קנינו שקט בגבול עזה רק כדי לגלות שהוא מתפוצץ לנו בפנים; קנינו שקט בדרום הארץ תוך הפקרת המשילות; ושפכנו מיליארדים מדי שנה רק כדי לאבד שליטה גם בבני ברק ובמאה שערים
אלא שהחברה הישראלית פיתחה התמכרות קשה. מפתה לחשוב שהתמכרנו לסערות תקשורתיות ודיונים מפולפלים או להתנגשויות בין חזונות סותרים, אבל מבעד לאותם מסכי עשן עתירי רייטינג, התמכרנו לשקט. בשם ה"שקט", הסכמנו לשלם מחירים בלתי נתפסים: קנינו שקט בגבול עזה רק כדי לגלות שהוא מתפוצץ לנו בפנים; קנינו שקט בדרום הארץ תוך הפקרת המשילות; ושפכנו מיליארדים מדי שנה רק כדי לאבד שליטה גם בבני ברק ובמאה שערים. כל זאת, רק כדי לקנות עוד רגע של שקט פוליטי מזויף. בדרך, איבדנו את הדבר הכי חשוב: הריבונות שלנו.
עוז בן נוןאיך טחו עינינו מלראות את התהליך הזה? התשובה היא שיש מי שעובד בזה. אנשים רבים משקיעים שעות נוספות בייצור אינספור מסכי עשן. זה רק קומץ! (ראינו את הסרטונים, זה לא קומץ). זה בגלל ששלחתם חיילות! (האשמת הקורבן או גזענות של ציפיות נמוכות) זה בגלל שהפעלתם כוח! (הייתם אומרים את זה גם על ג'נין או על כפרים בדואים בדרום?) והכי גרוע: רואים כמה זה מסוכן? כדאי שתעצרו עכשיו. כאילו להמשיך לשלם בשביל שקט זה לא משהו שהתפוצץ לנו כבר בפנים.
דואגים שנמשיך לדבר על כל מה שפחות חשוב ונתווכח על זוטות, בזמן שהיסודות שלנו מתערערים. כשאנחנו עסוקים במריבות פנימיות על ספינים ומחנות מדומיינים, אנחנו שוכחים שריבונות היא לא מילה גסה – היא הדם הזורם בעורקיה של אומה חפצת חיים. הגיע הזמן להפסיק למשכן את העתיד עבור שקט תעשייתי, ולהתחיל לבנות מחדש את הבית מהיסודות, כפי שטבעה התנועה הרעיונית “עלינו - הנכדים המייסדים”:
ריבונות עברית. עכשיו.
