גבול.
כשהשר סמוטריץ' מטיח בחברת הכנסת אימאן חטיב-יאסין "אשמתנו שאתם רוצחים זה את זה", מה הוא בעצם אומר בסאבטקסט, ככה בלי מילים, או מה אנחנו שומעים?
הוא אומר: אנחנו ואתם. כלומר החברה הישראלית היא לא אחד, ממש לא. דם של אזרח ערבי הוא עניין פנימי של המגזר, שממוקם כידוע מחוץ לישראל. אזור אפגניסטן לערך. הכללים שם אחרים. ככה שהלו, סליחה, יש גבול, תרתי משמע, לצרות שישראל, להלן מדינה, יכולה להכיל.
הוא אומר: האלימות הקשה היא לא סיפור של הזנחה וכשל בביטחון אלא עניין תרבותי, ככה שמה הטעם בהשקעת משאבים או סתם שיטור?
הוא אומר: מה לנו ולדבר הזה שאתם עושים, נו, רוצחים. אתם, הקורבנות, אשמים. ואנחנו, מה אנחנו, רק ממשלה. מה לנו ולהגנה על חיי אדם. או סתם אמפתיה.
צבא.
כשיו"ר הציונות הדתית סמוטריץ' אומר אחנך את הילדה שלי לא להתגייס לצבא, מה הוא בעצם אומר בסאבטקסט, ככה בלי מילים, או מה אנחנו שומעים?
הוא אומר: אנחנו ואתם. כלומר יש את הדבר הזה שאתם קוראים לו בחרדת קודש צבא העם, ואלונקה וכור היתוך, ולפעמים לא ישנים בלילה בגללו - ויש אותי, להלן מנהיג ציבור, שמסמן את העניין האידיאולוגי כקודם.
הוא אומר: הערכים המטופשים הללו, נו, ליברליזם, שוויון, שמאפשרים לנשים לשרת כלוחמות, לפעמים לצד גברים, מרחיקים משרתים. אז אם לא תהיה ברירה, אולי נרים לנו חומה קטנה. לא אוטונומיה חלילה, כמו ההם, אתם יודעים, שחוסמים את כביש ארבע. וצועקים נמות ולא נתגייס.
כשיו"ר הציונות הדתית סמוטריץ' אומר אחנך את הילדה שלי לא להתגייס לצבא, מה הוא בעצם אומר בסאבטקסט, ככה בלי מילים, או מה אנחנו שומעים?
הוא אומר: הילדים שלכם רואים בשירות הצבאי כרטיס כניסה לחברה. אני רואה בצבא כזה שצריך להוכיח שהוא ראוי לכרטיס עבור הבת שלי.
הוא אומר: כאילו אין מספיק סערות סביב הצבא, נוסיף עוד אחת, על חשבוני.
חסד.
כשחבר הקבינט סמוטריץ' אומר על 7 באוקטובר "הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד שנתן לנו סטירה כואבת, עם תוצאות נוראות, שהעירה אותנו אחרי הרבה שנים", מה הוא בעצם אומר בסאבטקסט, ככה בלי מילים, או מה אנחנו שומעים?
הוא אומר: לאלוהים דרכים נסתרות, וכתפיים רחבות. ובעיקר הוא לא עונה. לפחות לא בטוויטר. אז אפשר לגלגל אליו. למשל את האחריות שלנו, כממשלה.
הוא אומר: בסוף יש פה אירוע כואב שנגזר משמיים. אז עזבו את קשקושי מי אשם, בואו נתמקד במה שחשוב. מה אנחנו למדים מזה, ואיך אנחנו מקדמים את ההזדמנות ההיסטורית, להלן שליטה יהודית מלאה.
אחריות.
פעם נהגו לומר שפוליטיקאים שמטפסים למעלה רואים את התמונה המלאה והופכים להיות אחרים. ממלכתיים ודאגנים כאלה. כובד האחריות עושה את שלו. בשנים האחרונות, לא צריך לספר, זה נהיה הפוך. ככל שאתה מגביה עוף, אתה רואה יותר את עצמך, ופחות את העם. ואם אתה לא רואה את העם, אתה בטח לא אחראי לצרות שלו.
ליאור בן עמיצילום: יובל חןסמוטריץ' הוא לא היחיד, ברור. ממשלה שלמה סביבו מתנהגת דומה. הוא פשוט מצטיין דיקאן, אחד שלומד להגדיר מדי יום את גבולות האחריות. כלומר להפוך אותם על מי שסביבו. רודפים אותו בטענות על פשיעה שלא באשמתו, רודפים את הבת שלו עם ערכים זרים, מנחיתים עליו חסדים משמיים.
והוא בסך הכל שר בממשלת ישראל, מה רוצים ממנו?
