כל שנה יותר מדממת מהשנייה. יותר מ-1,200 הרוגים בשלוש שנים בתאונות דרכים, כשמתחילת השנה מצאו את מותם עוד 58 בני אדם. כחלק מהמלחמה בתופעה, ynet ו"ידיעות אחרונות" יחד עם מחלקת המחקר של אגף התנועה במשטרת ישראל, מציגים את רשימת הצמתים והכבישים האדומים, שבהם התאונות הקטלניות נערמות ומשרטטות דפוס קבוע, בתקווה שפרסום זה יעורר ערנות ויוכל אולי להשפיע על המגמה.
3 צפייה בגלריה
58 הרוגים ב-50 ימים. אלו הצמתים הקטלניים ביותר
(צילום: מיקי שמידט, יאיר שגיא, עוז מועלם)
הנתונים מתייחסים לתאונות קשות וקטלניות כמדד להגדרה של כביש או צומת כאדום, כשהמספרים של תאונות עם פצועים באורח בינוני וקל, או ללא נפגעים, הם גבוהים בהרבה.
שיאני ההרוגים: הכבישים הבין-עירוניים
התאונות הקטלניות הרבות ביותר התרחשו בדרכים הבין-עירוניות. בקטגוריה זו, מוביל כביש 6 במחוז המרכז עם 20 תאונות קטלניות בשנתיים האחרונות, שבהן נהרגו 20 בני אדם ו-36 נפצעו קשה. אחריו כביש 4 במחוז המרכז עם 15 הרוגים ב-15 תאונות קטלניות. כביש 20 (נתיבי איילון) במחוז תל-אביב רשם 13 תאונות קטלניות שבהן נהרגו 14 בני אדם. גם כביש 40 במחוז הדרומי בולט עם 13 תאונות קטלניות ו-13 הרוגים.
כביש 4 במחוז חוף וכביש 25 בדרום רשמו כל אחד 12 תאונות קטלניות, עם 13 ו-14 הרוגים בהתאמה. כביש 2 במחוז חוף הגיע ל-11 תאונות קטלניות שבהן נהרגו 13 בני אדם. בהמשך הרשימה נמצאים כביש 40 במחוז המרכז, כביש 70 במחוז חוף וכביש 60 במחוז שומרון ויהודה, שבכל אחד מהם נרשמו עשר תאונות קטלניות בשנתיים הללו. מדובר בצירים ארוכים, מהירים ועמוסים, שבהם סטייה רגעית או עקיפה מסוכנת עלולות להסתיים באסון.
הקטל בדרכים - גם בתוך הערים
גם בדרכים העירוניות, התמונה מדאיגה לא פחות. הרחוב הקטלני ביותר הוא קיבוץ גלויות בתל אביב-יפו, עם שש תאונות קטלניות ושישה הרוגים בשנתיים האחרונות. אחריו רחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה עם ארבע תאונות קטלניות וארבעה הרוגים, ושדרות ההגנה בחיפה גם הן עם ארבעה הרוגים.
שדרות בן-גוריון באשקלון רשמו שלוש תאונות קטלניות, וכך גם דרך יצחק רבין בפתח-תקווה, ז'בוטינסקי ברמת-גן, דרך ההגנה בתל-אביב-יפו, רחוב הרב כהנמן בבני-ברק, שדרות גולדה מאיר בירושלים ושדרות משה דיין בראשון-לציון, שבכל אחד מהם נהרגו שלושה בני אדם. ברוב הרחובות הללו נרשמו גם פצועים קשה רבים, מה שמעיד על ריכוז תאונות חמור באותם מקטעים.
"2025-2023 היו קשות במיוחד. יש היערכות להרחיב את השימוש במצלמות מהירות ממוצעת, שימדדו את מהירות הנסיעה לאורך כמה ק"מ ולא רק בנקודה אחת - אחנו חושבים שזה שינוי משמעותי"
באשר לצמתים המסוכנים, בשטח הבין-עירוני בראש הרשימה נמצאים כביש 4 בהצטלבות עם כביש 5 עם הרוג אחד ושש תאונות חמורות בשלוש השנים האחרונות, כביש 4 בהצטלבות עם כביש 44 עם הרוג אחד וארבע תאונות חמורות, כביש 4 בהצטלבות עם כביש 461 עם הרוג אחד וארבע תאונות חמורות וכביש 40 בהצטלבות עם כביש 412 עם שבעה פצועים קשה בארבע תאונות חמורות.
בתוך הערים, הצמתים הקטלניים בשלוש השנים האחרונות, הם צומת הרחובות בלפור-מקס נורדאו בבת-ים עם שני הרוגים וחמש תאונות חמורות, צומת הרחובות קיבוץ גלויות-חיל השריון בתל-אביב עם שני הרוגים וארבע תאונות חמורות, צומת הרחובות גרוסמן חייקה-דרך יצחק רבין בפתח-תקווה עם שני הרוגים ושלוש תאונות חמורות וצומת הרחובות דרך נמיר מרדכי-אהרון צבי בתל-אביב עם שני הרוגים ושלוש תאונות חמורות.
לא רק הרוגים: הפצועים במוקדי הסיכון
כאמור, המספרים הללו אינם עומדים לבדם. בכל אחד מהצירים הללו נרשמו גם עשרות פצועים קשה ובינוני, מה שמחזק את ההבנה כי מדובר במוקדים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה במיוחד. במקרים רבים מדובר בכבישים בין-עירוניים ארוכים, אך גם בצמתים עירוניים שבהם שילוב של עומס, תשתית מאתגרת והתנהגות נהגים יוצר נקודות תורפה ברורות.
נצ"מ שימי מרציאנו, ראש מחלקת מחקר ופיתוח באגף התנועה, מדגיש כי הנתונים הללו משמשים את המשטרה בקבלת ההחלטות: "אנחנו בוחנים את תאונות הדרכים ברמה היומיומית, אבל כדי לקבל תמונת מצב יותר נכונה על כבישים וצמתים בעייתיים אנחנו בוחנים אותם לאורך זמן. השנים 2023 עד 2025 היו קשות במיוחד, כשהשיא הגיע ב-2025 עם ריבוי תאונות קטלניות שהביאו למותם של 459 הרוגים והרוגות בכביש".
לדבריו, כשמזוהה צומת שבו תאונות חוזרות על עצמן שוב ושוב, המשטרה ממקדת שם פעילות תנועתית אינטנסיבית יותר: "זה בא לידי ביטוי בהצבת מצלמות טקטיות, בהגברת נוכחות ובולטות של ניידות ובפעולות הסברה. יש מקומות שבהם עצם הנוכחות של ניידת גורמת לנהג להתייחס אחרת לכביש ולנהוג בצורה אחראית יותר".
הוא הוסיף כי "לאחרונה החלה המשטרה להיערך גם להרחבת השימוש במצלמות מהירות ממוצעת, שימדדו את מהירות הנסיעה לאורך כמה קילומטרים ולא רק בנקודה אחת. אנחנו חושבים שזה שינוי משמעותי שיגרום לנהגים להוריד את המהירות שלהם".
שאלה של תשתיות - וגם של אנשים
בזמן שהתוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים של הרלב"ד ממתינה לאישור תקציב המדינה כדי לצאת לדרך, במשטרה צפויים להכניס בשנה הקרובה עוד אמצעי אכיפה: "כל רכב משטרתי יהפוך למעשה לעין מתעדת. שוטרי הדרך יפעילו מצלמות שיתעדו עבירות תנועה, למשל נהג שנוסע על השוליים בפקק. מצלמת הרכב תצלם והדוח יישלח לביתו. כך שהאזרח יבין שכל רכב משטרתי שנוסע בכביש מצלם".
בצד האכיפה עומדת גם שאלת התשתית. האחריות על הכבישים בישראל מתחלקת בין הרשויות המקומיות לבין חברות ממשלתיות כמו נתיבי ישראל וחוצה ישראל. בכל תאונה קשה מגיע בוחן תנועה שבוחן את נסיבות האירוע ואת הסביבה. כאשר מזוהה בעיית תשתית מועבר דיווח למהנדס התנועה במחוז, שיכול להמליץ על שינויים הנדסיים.
כך למשל בכביש 90 זוהה מקטע ללא מעקה הפרדה שבו אירעו התנגשויות חזיתיות חוזרות, ובמשטרה פנו לגורמי התשתית בדרישה להציב הפרדה. לדברי מרציאנו יש שיתוף פעולה עם הרשויות וכמעט כל בקשה מבוצעת, אך מדובר בתהליכים שדורשים תקציב, הנדסה ואישורים שלוקחים זמן - זמן שלפעמים עולה בעוד חיי אדם שמקופחים במוקדים הקטלניים.
ובכל זאת, גם שיפור תשתיות והצבת מצלמות אינם חזות הכל. בסופו של דבר, מזכיר מרציאנו, הגורם האנושי הוא המרכזי. שימוש בטלפון, היסח דעת ונהיגה אגרסיבית הם מרכיבים שחוזרים כמעט בכל דוח חקירה: "נהיגה מתחילה קודם כל בחינוך, בכל המגזרים ובכל המדינה. יש פה אירוע שמתנהל פחות טוב, עם פחות מיקוד בחינוך של הילדים שלנו, ושם הכול מתחיל".
בינתיים, גם שנת 2026 החלה עם נתונים מדאיגים, וכדי לשנות את העקומה כלל הרשויות יידרשו להתגייס למשימה - להחמיר את הענישה, להגביר את החינוך, לחזק את ההסברה - לשים בראש סדר העדיפויות של הממשלה את הטיפול בתאונות הדרכים שהפכו למכת מדינה. הנתונים שנחשפו כאן הם לא סתם מספרים, עומדים מאחוריהם אנשים, נשים, גברים, ילדים וקשישים, שעבור המשפחות שלהם החיים השתנו לנצח. זהו תמרור אזהרה ברור. אם לא יחול שינוי עמוק ומתואם בין הרשויות, השנה הקרובה תסתיים עם נתונים דומים.
