יש רגע שכל לוחם ומפקד בצה"ל מכיר היטב, הרגע שלפני הקרב שבו האויב מנסה לנצח אותך בתודעה וברוח. הוא מייצר רעש, איומים ותחושת לחץ כדי שתאבד את קור הרוח, אבל מי שגדל כאן ומשרת בצה"ל יודע שעוצמה אמיתית מתחילה דווקא בשקט וביכולת להתבונן במציאות בעיניים פקוחות. בלי פחד משתק ובלי אשליות.
ישראל מתבוננת עכשיו על המתרחש במזרח התיכון לאחר שסבב השיחות האחרון עם איראן בז'נבה הסתיים ללא פריצת דרך להסכם.
במשך שנים היו מי שרצו להאמין שאולי הדיפלומטיה תעצור את האיום האיראני, אבל מול משטר רצחני שבנה את כוחו על אידיאולוגיה של טרור פונדמנטליסטי, על פיתוח טילים בליסטיים ועל שאיפה מוצהרת להשמיד את מדינת ישראל אסור לבסס את הביטחון הלאומי על תקווה בלבד.
במקביל לדיבורים של המתווכים מתרחשת מציאות ברורה הרבה יותר. ארה"ב פרסה באזורנו כוחות עצומים, קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים, עשרות כלי שיט, מטוסי קרב מהטובים בעולם ורבבות חיילים. מדובר לא רק בהפגנת כוח לטובת המו"מ אלא בהצהרת כוונות אסטרטגית שאומרת שכשארה"ב מחליטה להגן על עצמה ועל שותפותיה יש לה את היכולת לעשות זאת באופן מכריע.
1 צפייה בגלריה
עלי חמינאי
(צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)
מעבר למאזן הכוחות הצבאי, ישנה כאן גם אמת מוסרית עמוקה שלנו, כיהודים, היא מובנת יותר מלכולם - המשטר האיראני מאיים לא רק על ישראל אלא קודם כל על בני עמו. בחודשים האחרונים יצאו מיליוני איראנים לרחובות בדרישה בסיסית לחירות מהצורר חמינאי וממשמרות המהפכה שלו. התשובה שהם קיבלו הייתה אלימות מזעזעת, דיכוי אגרסיבי וירי חי.
היום הארבעים מפרוץ המחאה באיראן, ה"צֶ'הֶלוֹם", הוא יום בעל משמעות מיוחדת כמו יום השלושים ביהדות, והוא הזדמנות לחידוש התסיסה הציבורית נגד המשטר. הוא גם תזכורת לכך שמשטר יכול לשלוט באמצעות פחד, אך לא לעשות זאת לנצח.
הציבור הישראלי עבר בשנתיים האחרונות מלחמות ואתגרים שנדמה היה שאין להם סוף, ובכל פעם מחדש הוא הוכיח שישראל היא לא רק מעצמה צבאית אלא גם מעצמה של רוח וחוסן.
האויבים שלנו בוחנים גם את סבלנותנו, וכשהם רואים עם שממשיך לחיות, להתפתח ולהאמין הם מבינים שהם לעולם לא יוכלו לנו.
מבחינת ישראל, האיום האיראני אינו מסתכם רק בפרויקט הגרעין והוא אינו בגדר חשש עתידי. זהו איום שקיים כבר כעת באמצעות מערך עצום של טילים בליסטיים, מגובה באידיאולוגיה קיצונית ובהצהרת כוונות ברורה, וכמובן בניסיון איראני מתמשך לייצא טרור נגד ישראל על ידי חמאס, חיזבאללה, חות'ים ואחרים
מבחינת ישראל, האיום האיראני אינו מסתכם רק בפרויקט הגרעין והוא אינו בגדר חשש עתידי. זהו איום שקיים כבר כעת באמצעות מערך עצום של טילים בליסטיים, מגובה באידיאולוגיה קיצונית ובהצהרת כוונות ברורה, וכמובן בניסיון איראני מתמשך לייצא טרור נגד ישראל על ידי חמאס, חיזבאללה, חות'ים ואחרים. מול מציאות שכזו, האחריות שלנו כמדינה היא בראש ובראשונה לשדר ביטחון עמוק בצדקת דרכנו ובברית שלנו עם הנשיא טראמפ וארה"ב.
כעם הנצח שלו מורשת אדירה, לא מיותר לציין שכל זה קורה דווקא בחודש אדר שבו לפני כ-2,400 שנים עמדה האימפריה הפרסית מול העם היהודי עם גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. האימפריה ההיא הייתה אדירה, בטוחה בכוחה ומשוכנעת בנצחיותה, בעוד העם היהודי שעמד מולה היה מפוזר, חסר עצמאות והגנה. ובכל זאת, ההיסטוריה התהפכה, האימפריה הפרסית ההיא נעלמה מדפי ההיסטוריה והעם שהיה יעד להשמדה שרד, קם מחדש וחזר להיות ריבון בארצו.
הלקח מחודש אדר אינו רק זיכרון היסטורי, תחפושות ואוזני המן, הוא גם מצפן אסטרטגי שמזכיר לנו שאיומים גדולים אינם איומים נצחיים, ושכוח אמיתי נמדד לא רק באמצעים צבאיים אלא גם ברוח, בנחישות ובאמונה.
ראש הממשלה גולדה מאיר אמרה פעם משפט שאהוב עליי במיוחד, "גם כשיגור זאב עם כבש אני אהיה הזאב". ישראל תמיד חיפשה שלום ולא מלחמות, אבל היא לא חוששת מהכרעות היסטוריות כאשר הן חיוניות.
חמינאי מאיים בקול רם, אך ההיסטוריה כבר לימדה אותנו שמי שמבקש להשמיד את העם היהודי הוא לא זה שכותב את הפרק האחרון.
עם ישראל חי, והוא לא מפחד מהיסטוריה. הוא יוצר אותה.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.02.26
