ושוב מכה בי השאלה מה היה עובר על אבי, צבי איכנולד ז"ל, אילו יכול היה לשמוע את דבריו של שר התרבות והספורט מיקי זוהר . "אנחנו חד משמעית יכולים להיות פגיעים - אבל אנחנו לא נטבחים. אני פחות בענין של התקרבנות. אנחנו מדינה חזקה. הימים שבהם אפשר לטבוח במדינת ישראל כבר לא קיימים. אפשר לפגוע באזרחי ישראל, לצערנו הרב - אבל לטבוח בעם ישראל כבר אי אפשר. בעבר זה היה אפשרי" . זוהר, שלא ברר מילים, הגיב ליוזמת משרד ראש הממשלה לסלק את המילה טבח מכותרת ההצעת החוק להנצחת אירועי 7 באוקטובר.
אמירתו המחרידה לא מניחה לי מאז, ימים ולילות מאז זיהמה את האוויר. והזעם והעלבון רק מגבירים עוצמתם. מול עיני ניצבים שירי ביבס וילדיה מניר עוז, שכונת הצעירים בכפר עזה שבאין מפריע עברו המוני נוח'בות מבית לבית ורצחו את דייריהם. בתים שהועלו באש בישובי העוטף לאחר שנשים נאנסו ומשפחות שלמות נורו.
איך אפשר לשכוח את תמונת הגופות על אדמת מסיבת הנובה ולא לשמוע את הדהוד "אללה אכבר" באוזניים. אם זה לא טבח, אז מהו טבח? 1200 נטבחי 7 באוקטובר הם קורבנות הפקרה שהאחראים עליה מנסים בכל כוחם להעלים. הם לא נרצחים, הם לא הרוגים - הם טבוחים.
ימים אחדים אחרי 7 באוקטובר הייתי בניר עוז, בבארי, בכפר עזה. במו עיני ראיתי טבח. עדיין ריח השריפה עולה בי כשאני נזכר במראות: בכיסא הפלסטיק המותך בפינת האוכל, בכוס שנותרה על השיש במטבח ובספר הקריאה "כשהדברים מתפרקים" שכתבה פמה צ'ודרון ונשאר פתוח על שולחן הסלון מהערב שלפני הכאוס הנורא.
אני גם רואה שוב את אבא ואותי הולכים שלובי ידיים באושוויץ למול קרמטוריום 3, והוא מספר על הוריו שנטבחו שם, ובטוח שאילו צה"ל היה במלחמת העולם השניה השואה לא היתה מתרחשת. הוא לא יודע על הטבח בעוטף עזה . למזלו נפטר שנה קודם לכן. שנים רבות הוא שתק ולא שיתף אותנו, בני משפחתו, באובדן הבלתי נתפס של משפחתו וקהילתו. החשש שמא הצברים, אלו שלא באו משם, לא באמת יבינו, השתיק אותו. רק בלילות כשצעק מתוך שנתו אפשר היה להציץ אל סיוטיו.
למה בדיוק זוהר קורא התקרבנות? לאנשים צעירים וזקנים, גברים נשים וילדים שהוצאו מבתיהם באמצע הלילה ונורו ברחוב רק בגלל יהדותם? אנשים שבאופן הירואי בלתי נתפס שרדו את התופת על אדמת פולין, הגיעו לארץ ובנו חיים חדשים, ילדו ילדים, הקימו מפעלי תעשיה ועיצבו את כלכלת המדינה הצעירה. אלו אנשים שבתעצומות נפש אמרו לעצמם: למרות הכל ואף על פי כן, נחיה חיים מלאים. הם התגייסו למען המקום שהיה למולדתם. מאיפה צצה אצלך המילה הזו התקרבנות?
אבי לא היה קורבן, הוא סירב בתוקף שירחמו עליו. את כאבו ואבלו הוא נשא עמוק בתוכו ולא שכח לרגע את משפחתו שנטבחה במחנות ההשמדה ואת שעבר עליו שם על האדמה המקוללת, בידי מפלצות אדם
אבי לא היה קורבן, הוא סירב בתוקף שירחמו עליו. את כאבו ואבלו הוא נשא עמוק בתוכו ולא שכח לרגע את משפחתו שנטבחה במחנות ההשמדה ואת שעבר עליו שם על האדמה המקוללת, בידי מפלצות אדם. הוא לא חינך את ילדיו ונכדיו על שנאה ונקמה. הוא ביקש לבנות ולהיבנות מחדש בארצו, וכמוהו כל שורדי השואה. הם הגיבורים ששרדו את הזוועות - בלי צבא ובלי רובים ומטוסי קרב. בגבורה עמדו מול אמירות שחצניות של ילידי הארץ, יפי הבלורית שפגשו בהגיעם משם כחושים ומעוכים. "סבונים", קראו להם. "צאן לטבח", האשימו אותם במדינה העברית הצעירה - והם ספגו ודממו. הם ידעו שלא היו צאן, אבל טבח היה שם בכמויות. המכה ה-81 קרא לזה מיכאל גולדמן -גלעד, ניצול שואה שקיבל מחייל נאצי 80 מכות שוט. המכה ה-81 , העיד, היא זו שקיבל מקרוביו משפחתו הצברים כשסיפר לאחר המלחמה את שעבר עליו במחנות, והם אמרו שהוא מדמיין והוזה. ב-1974 יצא לאקרנים סרט תיעודי שנקרא "המכה ה-81", שעסק בשואה ובעליית הניצולים לארץ.
במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הולך וגובר קולם של מכחישי השואה. מנהיגי המדינה לדורותיהם נאבקו בהוכחת שקר ההכחשה, ובצדק. אלא שבישראל 2026 פועלים במלוא הכוח ועזות המצח בהכחשה. המטרה האחרונה שסומנה היא הכחשת טבח שואת 2023 ומניעת הנצחתו. זה מקומם ומכעיס, אבל אני חוזר ומזכיר לעצמי שזיכרון הטבח - בדיוק כמו זיכרון השואה - הוא חובתנו להורינו ולעצמנו. אנחנו נרות הזיכרון וסוכני הזיכרון של ימי האימה. לא חוק ולא דברי איוולת יעמדו בדרכנו ויעוותו את הצו המוסרי הזה.
שר התרבות קורא לדיבור על טבח התקרבנות. הוא וחבריו לממשלה עובדים בלהשכיח. בלי בושה וללא טיפת חמלה הם מנסים לשכתב את ההיסטוריה, לסלף את העובדות, אבל לא יעזור להם. הם לא יכתבו מחדש את מילון השפה העברית. העברית חזקה מהם. הם לא ימחקו את מילותיה. במילון 7 באוקטובר מופיע הצירוף טבח נורא וגם גבורה מופלאה. אלו שני מרכיבי המשוואה שבה נעים חיינו בשנתיים וחצי האחרונות.
כשאתם, ראש הממשלה ושריו, מוחקים מילים וצועקים ומחוקקים תחליפי מילים - זה לגמרי לא אומר שאתם צודקים. זה רק אומר שאתם אנשים מפוחדים המעוותים את האמת במניפולציות עלובות ולמען אינטרסים צרים. אתם פוגעים במשפחות השכולות בלי למצמץ, מתיזים רעל ומפרקים את החברה הישראלית מערכיה. אבל אני, כמו אבי ז"ל, מתעקש להיות אופטימי. גם ברגעים קשים הוא חזר ואמר שבסופה של דרך הייסורים הטוב ינצח את הרע, ובתוך האופל תמיד יימצאו בני אדם שמושיטים לך יד וחצי פרוסת לחם, ובזכותם שווה לחיות ולמענם שווה להילחם.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.02.26
