בשיח הישראלי המושג "ריבונות" הפך להיות מזוהה כמעט באופן בלעדי עם שאלת החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון. אולם הלכה למעשה ריבונות היא מושג רחב בהרבה. במובנים רבים ניתן לומר שמדינת ישראל איבדה חלקים משמעותיים מריבונותה, וכדי לחזור ולממש אותה נדרשות הכרעות אמיצות ותוכנית פעולה אמיתית.
הוגי הדעות שהיו האבות המייסדים של תחום מדעי המדינה, ובהם תומס הובס, ג'ון לוק ואחרים, הציעו הגדרות שונות למושג הריבונות. את המכנה המשותף ביניהן ניתן להגדיר כיכולת של המדינה להיות סמכות עצמאית ובלתי תלויה בתוך מסגרת טריטוריאלית. ריבונותה של מדינה היא פנימית וחיצונית. כלפי פנים היא היכולת של השלטון הנבחר לממש את סמכותו ומדיניותו. כלפי חוץ היא היכולת לפעול באופן עצמאי, בלי כפיפות משפטית או פוליטית למדינה אחרת. כדי לממש את ריבונותה הפנימית צריכה מדינת ישראל להגדיר את שטחה הטריטוריאלי ולשלוט בו, לקבוע סדרי עדיפויות לאומיים, להחיל חוק אחיד על נתיניה, להפעיל מוסדות שלטון נבחרים שמחזיקים בכוח ממשי ולממש את הייעוד שלשמו קמה - להיות בית לאומי לעם היהודי. כדי לממש את ריבונותה החיצונית צריכה המדינה להיות מסוגלת לבצע את מדיניותה, לשמור על עצמאותה ולקיים את חובתה להגן על אזרחיה, ללא תלות או תכתיבים של מדינות אחרות.
1 צפייה בגלריה
טראמפ. אסור להיות תלויים בו בחימושים צבאיים ובמתן חנינה | צילום: אי-אף-פי, MANDEL NGAN
(MANDEL NGAN, AFP)
חוק וסדר, גרסת הנגב
בחינת ריבונותה של מדינת ישראל, אל מול ההגדרות הללו, מציגה תמונה לא מחמיאה. במובנים רבים, המדינה נמצאת בתהליך מתמשך של שחיקת ריבונות, לא בגלל אובדן פורמלי של עצמאות, אלא בגלל אובדן בפועל של המשילות, חלקו בשל היעדר הכרעה בשאלות יסוד לאומיות וחלק אחר בגלל פגיעה באיזון הנדרש בין רשויות השלטון.
בתחום המשילות, ניתן להצביע על המציאות ארוכת השנים בנגב, שבה המדינה מתקשה לאכוף חוק וסדר, למנוע השתלטות בלתי חוקית על קרקעות, ולהבטיח ביטחון אישי ויכולת חיים תקינה לתושביה, יהודים וערבים. כאשר אזורים שלמים מתנהלים בפועל מחוץ למסגרת של שלטון החוק, ריבונות המדינה שם הופכת לסמלית בלבד. שחיקת הריבונות לא פוסחת גם על הגליל, שבו בצד בעיות הפשיעה והמשילות, איבדה המדינה את הרוב היהודי הנדרש למימוש ייעודה - להיות בית לאומי לעם היהודי. המושג "יהוד הגליל", המתכתב עם האתוס היהודי-ציוני, נתפס כיום בחוגים מסוימים כמושג גזעני ולא כמימוש ריבונות וייעוד המדינה. שיאו של אובדן המשילות בעת הנוכחית הוא כמובן באלימות וברצח בחברה הערבית, תולדה של השתלטות ארגוני פשע, הברחות נשק בכמויות אדירות וכישלונה של מערכת אכיפת החוק והמשפט לספק מענה לתופעה.
הריבונות הפנימית של המדינה נפגעת קשות גם מהתהליך המתמשך של נטילת סמכויות השלטון הנבחר, הכנסת והממשלה, על ידי הרשות השופטת. הנתק בין שר המשפטים לבית המשפט העליון ובין הממשלה למי שמשמשת פורמלית כיועצת המשפטית שלה, הינו רק קצה הקרחון של הפגיעה הקשה בריבונות העם.
במציאות הנוכחית, הכנסת והממשלה נבחרות, אך חלק מהחלטות הממשלה מטורפד על ידי היועמ"שית, שהפכה להיות למי שבידה זכות הטלת וטו על החלטות הממשלה. גם בנושאי מדיניות התקבעה פרקטיקה ולפיה סוגיות שמהן הדיר בית המשפט את רגליו בעבר מועברות להכרעת בג"ץ, שפוסק פעמים רבות על פי שיקול דעתם של שופטים ולאו דווקא על פי לשון החוק. דעת המיעוט של נשיא העליון יצחק עמית בעתירה שעסקה במינוי נציב שירות המדינה, קבעה שבית המשפט מוסמך להתאים את פרשנות הדין לשינויי הנורמות השלטוניות ולמעשה לפסוק בניגוד לחוק. זוהי אינה התנהלות התואמת שלטון ריבוני ובוודאי שאין בדעה זו דבר וחצי דבר עם המושג החשוב של "שלטון החוק".
קיומם של איים חברתיים עצמאיים, כמו זה של המגזר החרדי שחלקים ממנו מתבדלים מהמדינה ואינם נענים לאותה מערכת חוקים, אינו סממן של שלטון ריבוני. מה שראינו השבוע בבני-ברק הוא פגיעה קשה בריבונות מצד חלק בחברה החרדית, אשר לא מסתפק בהתנגדות לקחת חלק בביטחון מדינת ישראל, אלא גם תוקף את נציגי המדינה.
לכל אלה נוספת הימנעות ארוכת שנים של כל ממשלות ישראל מקבלת החלטה בדבר החלת הריבונות ביהודה ושומרון. אי-הכרעה מתמשכת בשאלת המעמד המדיני והמשפטי של האזור יוצרת פער בלתי נסבל בין המדיניות המוחלת דה פקטו, להסדרתה דה יורה. כאשר המדינה נמנעת מלקבוע מהו היקף שליטתה ומהו הדין החל, היא למעשה מותירה את ריבונותה מעורפלת ומוגבלת.
הגיעה השעה שבה מדינת ישראל צריכה לשלב בין זכותה להחיל את ריבונותה ביהודה ושומרון, לבין הצורך להציג תוכנית מדינית שתיתן מענה לאוכלוסייה הפלסטינית. פתרון של אוטונומיות מוניציפליות פלסטיניות יאפשר לישראל להימנע מהפיכתה למדינה דו-לאומית, לשמר את השליטה הביטחונית באזור כולו ולשים סוף להיותם של תושביו היהודים של האזור ילדים חורגים של המדינה.
בריתות כן, תלות לא
ומה בדבר הריבונות החיצונית? דומה שגם כאן המציאות שנחשפנו אליה מאז תחילת המלחמה מחייבת תיקון עומק. אמברגו הנשק של ממשל ביידן חייב להיות קריאת השכמה לכולנו. ביטחונה של ישראל מחייב אמנם בריתות וקשרי גומלין עם מדינות נוספות, בוודאי עם ארצות-הברית. עם זאת, איננו יכולים להיות הכוכב ה-51 בדגל האמריקאי ולהפקיר את ריבונותנו ואת הגנת אזרחי ישראל לרצונה של מדינה אחרת. על מדינת ישראל לפתח עצמאות חימושית, אנרגטית ותזונתית, על מנת למנוע כל פגיעה עתידית בריבונות המדינה, במיוחד בעיתות חירום.
דני ון בירןבהקשר יחסי החוץ, ראוי לומר שככל שקשרינו עם ארצות-הברית חשובים, עלינו לשרטט קו ברור הנוגע להתערבות מדינות זרות בעניינים פנימיים ישראליים. הדברים יפים גם לדרישת הנשיא טראמפ בנושא החנינה לנתניהו, שאינה סממן של מדינה ריבונית, גם בעיני מי שסבור (כמו הח"מ) שהמשפט הזה חייב להסתיים.
הריבונות איננה מסתכמת באופן שבו המדינה מציגה את עצמה ואת מדיניותה. היא נבחנת בעיקר במה המדינה מסוגלת לעשות בפועל. במבחן התוצאה - משילות, דמוגרפיה, כוח מוסדות השלטון והכרעה טריטוריאלית - ישראל איבדה חלקים משמעותיים מריבונותה, והאתגר המרכזי העומד בפניה הוא לא להצהיר על ריבונות, אלא להשיב אותה.
על ממשלת ישראל להציג תוכנית חירום ללחימה בפשיעה ובהפרות החוק ולהשבת המשילות בכל שטחי המדינה. בסוגיית החלת החוק הישראלי ביו"ש צריך להכריע באומץ. את עיקור השלטון מסמכויותיו צריך לתקן על ידי שינויים הכרחיים במערכת המשפט. את מניעת תלותה של ישראל במדינות אחרות חייבים להבטיח. כל אלה יבטיחו את השבת הריבונות הישראלית, לא רק מן הפה אל החוץ.
תא"ל (מיל') דני ון בירן, יו"ר תנועת "נקראים לדגל"
פורסם לראשונה: 00:00, 20.02.26
