בעוד שארה"ב מתרכזת במשא ומתן מול איראן בעיקר בסוגיית הגרעין, הנושא הדחוף מבחינת ישראל הוא הטילים הבליסטיים שמייצרת הרפובליקה האיסלאמית. בדיונים האינטימיים בין גורמים בכירים בצה"ל לבין גורמים אמריקנים, הישראלים עדכנו שאיראן ממשיכה להאיץ את תוכנית הטילים שלה, ושהם מעריכים שעד סוף שנת 2027 היא תחזיק בכ-5,000 טילים בליסטיים לפחות. אלמלא שורת פעולות סיכול ובלימה שבוצעו במסגרת מבצע "עם כלביא", המספר עלול היה להתקרב ל-8,000 בסוף העשור. לדברי הגורמים לא מדובר בהערכה תיאורטית, אלא בנתון עבודה שמעסיק מדי יום את אגף המודיעין, חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית.
תיעוד: רגע פגיעת טיל איראני ברמת גן
לפי הנתונים, קצב הייצור עומד על כ-100 טילים בחודש - והוא צפוי לעלות. איראן בונה על כמויות: היא יודעת שלישראל יש את מערכות ההגנה האוויריות הטובות בעולם - חץ, קלע דוד, וכיפת ברזל - אבל למדה שגם למערכות מתקדמות יש יכולת ספיקה מוגבלת מול מטחים רחבי-היקף ומתמשכים. בהיקפי ירי נרחבים וממושכים, הפגיעות בעורף עלולות לגרום לנזק משמעותי, והשאלה היא אם ניתן יהיה לבלום את המרוץ לפני שהמספרים - 5,000, אולי יותר - יהפכו לעובדה מוגמרת שתשנה את כללי המשחק האזוריים.
במהלך ימי "עם כלביא" ביוני 2025 שיגרה טהרן יותר מ-500 טילים בליסטיים וכ-1,000 כטב"מים לעבר ישראל. כ-86% מהטילים הבליסטיים יורטו, אבל את הנזקים הקשים שגרמו אלה שפגעו ראינו בין היתר בתל אביב, רמת גן, בת ים, חיפה ובבית החולים סורוקה בבאר שבע.
2 צפייה בגלריה
(צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון, KHAMENEI.IR/AFP, AP Photo/Ohad Zwigenberg)
בתחום הכטב"מים נרשמו כ-99% יירוט, אך בצה"ל הבינו שגם שיעורי הצלחה גבוהים של יירוט טילים אינם מונעים נזק כשמדובר במאות שיגורים, ולכן במבצע "עם כלביא" עברה ישראל מתפיסה הגנתית למהלך התקפי רחב היקף שכונה במערכת הביטחון "ציד טילים" - פגיעה יזומה במשגרים ובתשתיות שיגור על אדמת איראן. שינוי הגישה הזה בוצע על-ידי חיל האוויר, יחד עם אמ"ן, באופן חסר תקדים של פגיעה במשגרים באופן רציף וקבוע במרחק של 1,500 קילומטרים מישראל, אחרי שהושגה עליונות אווירית תוך 48 שעות.
למעשה, במקביל להפעלת מערכות ההגנה האווירית בישראל, באיראן הופעל מאמץ התקפי ממוקד: תוך ימים בודדים הושמדו כ-120 משגרים ניידים (TELs), הותקפו 35 אתרי ייצור ומאגרי תחמושת, וצה"ל הכריז על עליונות אווירית לאחר פגיעה נרחבת במערכי ההגנה האיראניים. המהלך סימן תפנית אסטרטגית - מעבר מהישענות כמעט בלעדית על יירוט, לשילוב אגרסיבי של סיכול מקורות האש, במטרה לצמצם את היקף האיום כבר בשלב השיגור.
התוצאה: איראן יצאה ל"עם כלביא" עם מלאי של יותר מ-2,000 טילים וסיימה אותו עם כמחצית. עם זאת, בישראל מודים כי אין כיום מענה הרמטי לתרחיש של אלפי טילים בליסטיים. אפשר לצמצם נזק, לשפר שכבות הגנה, לייעל גילוי והתרעה - אבל לא לבטל לחלוטין את הסיכון.
לצד ההתרחבות הכמותית, יש גם פרט מעניין: חלק גדול מהטילים שמיוצרים כעת באיראן הם מונעי דלק נוזלי ולא מוצק. לפי גורמי הערכה בישראל, הסיבה היא הקושי של האיראנים להשיג רכיבים מתקדמים, ובהם מעבדים פלנטריים. המשמעות: פחות תחכום טכנולוגי בכל יחידה - אבל קצב ייצור גבוה יותר. במילים אחרות: איראן מתאימה את עצמה לסנקציות ומוצאת דרכים לייצר הרבה, גם אם לא כפי שהייתה רוצה.
בישראל לא רוצים להצטייר כאלה שגוררים את ארה"ב למלחמה, אבל מנגד איום הטילים הוא דרמטי ואסור לפספס אותו. גורמי המקצוע בקריה עובדים מול הפנטגון וצבא ארה"ב, וניכר - לפי גורמים ישראלים - שיש הבנה מלאה לאיום.
מבחינת ישראל, האיום המיידי אינו תיאורטי - הוא בליסטי. גורם ישראלי אומר שבצד האמריקני יש הבנה גוברת שהטילים אינם בעיה ישראלית בלבד. הם מאיימים גם על בסיסים אמריקניים, על בעלות ברית אזוריות ועל חופש הפעולה של ארה"ב במזרח התיכון.
במקביל, שיתוף הפעולה הצבאי בין ארה"ב לישראל - כך אומרים גורמים בכירים - אינו של "בת חסות" מול מעצמה מגוננת. הוא נשען יותר ויותר על שותפות בין שתי מעצמות, כל אחת בתחומה. הניסיון המבצעי שנצבר ב"עם כלביא" - לרבות הפעלה רב-זרועית, מודיעין בזמן אמת וסיכול עומק - הפך לנכס בדיאלוג הביטחוני בין המדינות.
במערכת הביטחון הישראלית לא תולים תקוות גדולות בפריצת דרך מדינית. גורמי הערכה סבורים שהפערים בין ארה"ב לאיראן גדולים מדי בשלב זה מכדי לאפשר הסכם כולל שיספק את ארה"ב, ובוודאי שלא את ישראל אם הטילים יישארו ללא פיקוח אמיתי.
בינתיים, איראן במצוקה כלכלית ופנימית, אך לדברי גורמים ההערכה היא שהרפובליקה האיסלאמית מסוכנת יותר כשהיא לחוצה. המשטר, שנמצא תחת לחץ כלכלי, בוחר להשקיע יותר בהרתעה צבאית. ההאצה בתוכנית הטילים היא חלק מאותו מהלך.
גם אם עימות צבאי לא יביא להפלת המשטר בטהרן, בישראל רואים במערכה תהליך מצרפי: לחץ מדיני, סנקציות, פגיעה בשרשראות ייצור, עיכוב טכנולוגי. לא מהלך אחד דרמטי - אלא שחיקה מתמשכת.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.02.26
