"מועצת השלום" שהתכנסה בבית הלבן בראשות הנשיא טראמפ אולי תביא לפירוק חמאס מנשקו, ואולי לא. אם לא, תחל הספירה לאחור לקראת חידוש הלחימה בעזה. גם לגבי המו״מ בין ארה"ב לבין איראן עדיין רב הנסתר על הנגלה. האם יושג הסכם? ואם כן, האם הוא ישים קץ לסיוע העצום של איראן לארגוני הטרור? ובאין הסכם, האם תהיה תקיפה אמריקאית? ואם תהיה תקיפה, מה תהיה השפעתה על חמאס בעזה?
כל אלה שאלות מסקרנות וכמובן חשובות, אבל מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל נקבעת בראיה כוללת, ולא בהמתנה להתפתחות כזו או אחרת. כעת, כשנתיים וחצי לאחר טבח ה-7 באוקטובר, וכלקח עיקרי ממנו, על מדינת ישראל להיערך לאיומי העתיד באופן ביקורתי ומפוכח מאי-פעם. אני מזהה יותר מדי טפיחה עצמית על השכם בעקבות הישגי המלחמה. היו הישגים עצומים, אבל התמונה אינה חד מימדית. בעיקר בעיניי האויב. בעיקר אין להתעלם מכך שמעבר להצלחות הטקטיות של אויבינו ב-7/10, מתקפת הפתע של חמאס צברה גם הישגים אסטרטגיים.
חובה להביט במציאות בעיניים פקוחות, גם אם היא מתסכלת, לפעמים אפילו מייאשת. אציין ארבע התפתחויות אסטרטגיות בעייתיות שנוצרו כתוצאה ישירה או עקיפה מאירועי המערכה, ומסקנה קריטית חשובה שיש להסיק מהן.
אלה הן ההתפתחויות השליליות שאירעו כתוצאה מהצלחת חמאס להפתיע את ישראל:
המלחמה סיכלה את תהליך הנורמליזציה בין ישראל לבין ערב הסעודית. בשנה שקדמה ל-7 באוקטובר, התקיימו מגעים אינטנסיביים במשולש וושינגטון-ירושלים-ריאד. ממשל ביידן ניהל שיח מתקדם ומעשי עם ישראל ועם ערב הסעודית ונערך להביא הסכם פורץ דרך לאישור הסנאט האמריקאי. תגובתה התקיפה והמוחצת של ישראל לטבח האכזרי טלטלה את דעת הקהל הערבית. בעקבות כך נאלץ בית המלוכה הסעודי לגנוז את חזון ההצטרפות ל״הסכמי אברהם״. עמדתו זו לא צפויה להשתנות בקרוב.
בשנים שקדמו למתקפת ה-7 באוקטובר נדחקה סוגיית המדינה הפלסטינית לקרן זווית, לא רק בישראל. גם מנהיגים בינלאומיים שתמכו בלב שלם ב"חזון שתי המדינות" לא הסתירו את הערכתם שאין מדובר ברעיון בשל ליישום. אפילו נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן, מגדולי התומכים בהקמת מדינה פלסטינית, ציין בנאומו בפני העצרת הכללית של האו״מ בשנת 2021 כי מדובר בפיתרון רחוק. טבח ה-7/10 ובעיקר מראות החורבן והקטל ברצועת עזה, הציפו מחדש את הדרישה לוויתורים ישראלים על מנת לסיים את הסכסוך.
המלחמה בעזה הולידה אויב בלתי צפוי ובלתי נשלט מכיוון תימן. החות׳ים הציבו איום מתמשך על נתיבי השיט לישראל, השביתו לחלוטין את פעילותו של נמל אילת, שיבשו את התנועה האווירית לישראל ושיגרו מאות כטב״מים וטילים בליסטיים אל העורף הישראלי. כעת מובן כי זו זירה שלא תיעלם אלא רק תסלים בעימות עתידי. החות׳ים התאהבו במעמדם כגורם הלוחמני ביותר בציר השיעי. יש לקבוע כהנחת עבודה כי למרות שספגו פגיעה כואבת כתוצאה מתקיפותיו של חיל האוויר, החות׳ים לא יירתעו להתעמת שוב עם ישראל. על צה"ל להיערך מול האיום החדש בכל המימדים, המודיעיני, ההגנתי וההתקפי, לרבות לאתגר של פשיטה קרקעית מצד החות׳ים.
בית הדין הבינ״ל הפלילי בהאג הוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון לשעבר. למרות המערכה הבלתי מתפשרת של ממשל טראמפ נגד מהלך שערורייתי זה, הצווים נותרו בעינם. ייתכן שהוצאו צווים נוספים נגד בכירים ישראלים, בדרג המדיני ובדרג הצבאי, שטרם פורסמו. הדבר מטיל מגבלות חמורות על חופש התנועה והפעולה של אישי מדינה מרכזיים, ועלול להתרחב בהמשך גם כלפי בכירים בזרועות הביטחון.
מה המשמעות של התפתחויות אסטרטגיות אלה, שנרשמו לחובתנו, והאם הישגיה הדרמטיים של ישראל במלחמה אינם מאפילים עליהן?
במשך שנים נרקמה בחשאי התוכנית להשמדת ישראל, בשיח ממודר של מנהיגי איראן ושלוחותיה האזוריות. החלטת חמאס לפעול לבדה ולא להמתין עוד לשותפיה לציר הרשע, הקלה על ישראל להדוף בתוך ימים ספורים את הפשיטה המסיבית ולצאת למתקפת נגד עוצמתית. הבחירה בתמרון קרקעי בזירה העיקרית ובהגנה בזירה המשנית, אפשרה לצה״ל להתמקד בדרום, לתכנן את המערכה בצפון, ולהיערך לתקיפה מכרעת באיראן. אבל למרות שחמאס ספג מכה מוחצת, חיזבאללה הוכה קשות ואיראן איבדה נכסי גרעין יקרי ערך, על ישראל להבין שהאויבים שלנו תמיד יאמינו שהם הם אלה שייצאו מן המלחמה כמנצחים. זה מקומם, זה מופרך, אבל לאור הישגיהם האותנטיים של ארגוני הטרור כפי שפורטו לעיל, ובעיקר לנוכח מנהגם מאז ומעולם לתאר הישרדות כניצחון, זו צפויה להיות תחושתם גם הפעם. לשיטתם, הם הפתיעו את ישראל וגבו ממנה מחירים כואבים ביותר.
הם גילו יכולת עמידה איתנה ולא נכנעו לאורך שנתיים תמימות. גם התייצבות אמריקאית מובהקת לצד ישראל לא כפתה עליהם להניף דגל לבן. בזכות הקרבתם שוחררו מאות רוצחים שפוטים למאסרי עולם מבתי הכלא בישראל. הם בודדו את מדינת היהודים בקהילייה הבינלאומית והפכו את אזרחיה למטרה לבוז ולפגיעה במדינות רבות. אם זו הפרשנות של האויב לאירועי הטבח והמלחמה, הוא יקום מתוך ההריסות מלא באנרגיה מחודשת.
צחי הנגביצילום: שלו שלוםהעובדה שרבבות אנשים בעזה, בלבנון, באיראן ובתימן איבדו את חייהם לא נתפסת בעיניהם כתוצאה של הימור הרפתקני ומטורף שכשל, אלא כמחיר ראוי בדרך למטרה הנשגבת. אין לחזור על הטעות, שעליה למדנו בדיעבד, בעניין תוצאות מבצע ״שומר חומות״ ב-2021. אז העריכה המערכת כולה, המדינית והביטחונית כאחד, כי המכות שהונחתו על חמאס הותירו אותו מורתע ומוחלש. למדנו בדרך הקשה שפרשנותו של יחיא סינואר לעימות ההוא היתה הפוכה לחלוטין. המסקנה: בשלב כלשהו, אולי מוקדם ממה שאנחנו חוזים, תשוב התוכנית להשמדת ישראל להוות בסיס לתכנון ולפעולה של אויבי ישראל. כדי לסכל אותה בעוד מועד, והפעם לפני שהיא נוחתת עלינו בהפתעה, על הנהגת ישראל להישאר תמיד ספקנית, ערנית, דרוכה, נחושה, לוחמנית, ובעיקר מאוחדת.
