חג המולד, השנה החדשה, זיקוקים, שבוע האופנה, פסטיבל הסרטים הברלינאי, ואיתו הדרישה המחודשת של ערפדי התרבות, האמנות, התקשורת והאינטלקטאוליה הגרמנים לנצל את פלטפורמות התרבות שלהם להקזת דם ישראלית (מדובר רק בישראלים: הגרמנים נוהגים בצמר גפן ביהודים המתים. רק הישראלי החדש, זה שמעז לקום ולהגן על עצמו, מביא להם את הג’ננה).
פסטיבל הסרטים לא היה צריך אפילו להיפתח רשמית כדי שהסימפוזיון סביב ישראל יתחיל. ואם בדרך כלל, שאלות ודיונים פוליטיים סבבו סביב סרט בנושא מסוים באותו נושא, הרי שהפעם, עוד לפני שהוקרן סרט אחד, כבר נשאל הבמאי הידוע וים ונדרס, נשיא חבר השופטים, האם בגלל שממשלת גרמניה תומכת בישראל ומצד שני תומכת גם בפסטיבל, היא מעקרת מהפסטיבל את חופש הדיבור והדעה. ונדרס ענה שקולנוענים לא צריכים לערבב בין אמנות לפוליטיקה, וגרר אחריו תגובות נזעמות כולל ביטול הגעתה של ארונדהטי רוי לפסטיבל.
ישראל, עזה, רצח עם, פשעים נגד האנושות – כל אלה הפכו למסמר הפסטיבל. מחנות העבודה לאויגורים בסין? רעב בסודן? מרדף אחרי מיעוטים בסוריה? עשרות אלפי אזרחים שנרצחו באיראן? דממה. בשבת שעברה, במינכן, רבע מיליון איש הגיעו להפגין נגד המשטר האיראני הרצחני. אי אפשר היה למצוא שם אנשי תרבות, אמנות, תקשורת, אקדמאים או גרמנים בכלל. כנראה שאלה היו עסוקים בפאנל אנטי-ישראלי בברלינלה. הגרמנים אובססיבים לפינה אחת קטנה של המזרח התיכון, המקלחת שבה הם רוצים לשטוף את פשעי העבר שלהם.
בינתיים, גם הקונסוליה הישראלית במינכן יצאה בהאשמות על גילויי אנטישמיות וקו אנטי-ישראלי בשל תיאטרון מקומי, בסבסוד עירוני, שהרים פאנל על חייל ישראלי ממינכן שירה למוות בפלסטינים כצלף בצה”ל. הפאנל כלל מנחה וחמישה משתתפים במעין טריבונל ש”נראה כמו ציד מכשפות אחרי משפחתו של החייל”, סיפרה אישה שנכחה בפאנל, “כל חמשת המשתתפים היו בתביעה. לא היה אף אחד שהגן על החייל ומשפחתו”.
ישראל, עזה, רצח עם, פשעים נגד האנושות – כל אלה הפכו למסמר פסטיבל הסרטים בברלין. מחנות העבודה לאויגורים בסין? רעב בסודן? מרדף אחרי מיעוטים בסוריה? עשרות אלפי אזרחים שנרצחו באיראן? דממה
בחזרה לברלין: קולנוע “בבילון”, עוד מוסד במימון עירוני, הודיע כי יארח בסוף חודש מארס שני פאנלים עם פרנצ’סקה אלבנזה, המדווחת המיוחדת של האו”ם לנושא פלסטין. אלבנזה, שאמורה להיות נייטרלית ואובייקטיבית, השוותה בעבר בין ישראל לנאצים, מנסה לשכנע את העולם כי החמאס הוא ארגון רווחה רך לב, רקדה ברחובות איטליה עם גרטה השוודית בהפגנה אנטי-ישראלית וטענה לאחרונה כי ישראל היא האויבת המשותפת של האנושות.
היה אפשר לקבל את כל הנטיות הללו אם היה גם דיון נגדי. אבל הוא לא קיים. יהודים בורחים מברלין. מי שלא בורח, מסתיר את זהותו, בתי יהודים מסומנים, בקבוקי מולוטוב נזרקים לעבר בתי כנסת. אומה שמנסה לאבד את עצמה לדעת פעם אחת, מכה על חטא ומבינה שטעתה ואת הנזק שעשתה לעצמה ולאחרים – מותר למחול לה. אומה שחוזרת שוב על אותם מעשים (בעוד מפלגה פאשיסטית מובילה בסקרים), זה כבר עניין לפתולוגיה פסיכיאטרית. זה מה שגרמניה כקולקטיב זקוקה לו ביחס שלה ליהודים: טיפול פסיכיאטרי תרופתי.
