רגע לפני חגיגות השנה לכהונת הרמטכ"ל, ב"אולפן שישי" (חדשות 12) העניקו לו שי לא צנוע: מונולוג נימוח באורך ארבע וקצת דקות, 99.7 אחוז מתוכן מחמאות לצד הערה כללית על כך שהיו גם "טעויות", ובראשן שרב-אלוף אייל זמיר לא קורא במפורש להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הדובר – תרתי משמע – היה ניר דבורי, זה שרק לאחרונה היכה בספרו על כך ש"לא הייתי מספיק ספקן" כלפי הצבא טרום 7 באוקטובר.
במציאות, כלומר זאת שלא עוברת דרך הפילטרים העבים של דובר צה"ל והסחבקייה בקריה, אפשר להכניס חטיבת חי"ר בפער שבין ההבטחות הפיוטיות עם כניסת הרמטכ"ל ("עת הזמיר הגיע") לבין מה שקורה בפועל בתחומים שונים. זה נכון גם בניכוי העובדה שהוא פועל בסביבה פוליטית רעילה, תחת ראש ממשלה שגמר אומר לגלגל כל אחריות על הצבא ושר ביטחון שמתעסק יותר בביטחון הפריימריז מאשר בביטחון המדינה: ספק אם מישהו ידע יותר טוב מזמיר, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה בעבר ומנכ"ל משרד הביטחון תחת השר המודח יואב גלנט, מה מידת החום במטבח ומה קורה לכל מי שנכנס אליו.
בראש ובראשונה, זמיר תמך בהחלטה להפר את הפסקת האש במרץ 25', לצאת למבצע "מרכבות גדעון", להפסיק את כניסת הסיוע ההומינטרי ולחדשו בפרויקט חלוקת המזון מופרך, מה שהביא לתוצאות צבאיות שנויות במחלוקת ובעיקר הסתיים בפיאסקו בינלאומי שאת מחירו העצום תשלם ישראל עוד שנים. למעשה, עד שעמד איתן נגד הכוונה לכבוש את כלל הרצועה – ועורר אכזבה מובנת בקבינט, לאור דברים שנשמעו ממנו ערב מינויו – הוא היה שותף מלא לדוקטרינת ה"רק לחץ צבאי יחזיר חטופים". גם בפרשת התקיפה הכושלת בקטאר, ללא כינוס קבינט, זמיר אינו בגדר סטטיסט. ואפילו לגבי המלחמה באיראן, מותר לשאול מה באמת הושג מעבר לביצועים מאוד מרשימים, אם תוך שמונה חודשים גם הצבא דוחף לעוד מלחמה.
לא פחות חשוב מכך: המשבר הנוראי בצה"ל ובאמון הציבור בעקבות המחדל החמור בתולדותיו לא היה נולד אלמלא פשתה בארגון תרבות ארגונית רקובה, שהתבטאה בין השאר בדיווחי שקר, תחקירים גרועים והתעלמות מהדין הצבאי והבינלאומי. זמיר מונה כדי לתקן גם את זה, אך הישגיו בתחום מסתכמים במילים. בפרשת מותו של גור קהתי ז"ל הוא לא מילא אחר הבטחה שנתן למשפחה, והסיפורים על 50 גוונים של הפקרות בשטחי הלחימה זרמו כמו סחורות מוברחות לרצועה. על מאמצי אכיפה נגד שורה של חשדות לפשעי מלחמה בכלל אין מה לדבר: אף בטן לא תעמוד בצחוק כל כך רם, שיהפוך לבכי כשיגיע שלב הטריבונלים.
וזה עוד לפני שמגיעים לגדה המערבית, שם גם צה"ל תורם את חלקו – למה שהמשטרה והשב"כ יישאו לבד בנטל? - לאוזלת היד נגד הטרור היהודי. רק ביום חמישי האחרון נהרג פלסטיני מירי של רעולי פנים. נכון לעכשיו לא רק שאין עצורים: בפיקוד המרכז, כפי שנהוג באחרונה, אפילו לא הוציאו הודעה מטעמם בנושא, כפי שדיווח רועי שרון מכאן 11. "אסור לעמוד מנגד", הכריז זמיר בראשית החודש באותו עניין. אם ככה זה נראה אחרי שהרמטכ"ל מוריד פקודה ועוד בפומבי, כנראה ש"עת הזמיר" הוא לא בדיוק תור הזהב.
