המלחמה בפשיעה החמורה והמאורגנת היא משימה שהפכה בשנים האחרונות למורכבת יותר ויותר. ארגוני הפשיעה התקדמו בעשור האחרון בשיטות הפעולה, בהתחמשות בנשק קטלני, ביכולת הכלכלית וביכולות הטכנולוגיות, כשבמקרה הטוב המשטרה עמדה במקום.
כשכיהנתי כמפכ"ל המשטרה לפני כעשרים שנה, כבר אז זיהינו מאפיינים דומים בין הפעלת ארגון טרור לארגון פשיעה - שרק הלכו החמירו עם השנים. רק בשבוע האחרון ראינו ארגון פשיעה מטיל רימונים מרחפן על חצר בית. אפילו לצה"ל ולחיל האויר אין יכולת להתמודד עם פעולה שכזו.
בתקופת המפכ"לים דודי כהן, יוחנן דנינו ורוני אלשיך שמו דגש על כלים טכנולוגים - בין היתר בשימוש ברוגלת "סייפן" מבית היוצר של רוגלת ה"פגסוס". לימים, נטען בתחקיר של כלכליסט כי משטרת ישראל לכאורה עשתה שמוש ברוגלה זו בניגוד להיתרים שניתנו לה ועקבה באמצעותה אחרי דמויות מפתח בעולם העסקים ובעולם הפוליטי. היו גם גורמים שמטעמם דאגו גם להדהד את הפרשה מעבר לגודלה האמיתי. כיוון שהשימוש ברוגלה טרם נחקר (למעט דו"ח של מבקר המדינה ונסיון של וועדת מררי שלא הגיע לפרקו), לא ניתן לאשש או להפריך את הטענות.
כך או כך, העובדה שמזה שלוש שנים נטלו מהמשטרה יכולת טכנולוגית, לא רק שהשאירה אותה במקום, אלא אפילו הסיגה אותה לאחור לנוכח ההצטיידות של ארגוני הפשיעה בטכנולוגיה מתקדמת.
עבודת המשטרה היא מורכבת וקשה. נדרשים לה מנהיגות, מקצועיות, וגם כלים - בהם הכלים הטכנולוגיים שניתן להשיג בחקיקה ובאמצעות הפרקליטות ובתי המשפט. נהוג לומר שכאשר יש שרשת חלשה כדאי לחזק את החוליה החלשה, אבל מה עושים שכל החוליות בשרשרת חלשות?
לאחר שסוף סוף הונחה הצעת חוק שתאפשר למשטרה להפעיל כלים טכנולוגים, בתמיכת היועצת המשפטית לממשלה - היו אלה שר המשפטים והשר לביטחון לאומי שביקשו להוסיף תיקונים לחוק, כך שיחריג בפועל נבחרי ציבור בעבירות המאפיינות שחיתות שלטונית.
עד שנת 2022 המשטרה הפעילה את הכלים הטכנולוגיים בעבירות מסוג "פשע", שהעונש הקבוע עליהם בחוק הוא מעל שלוש שנות מאסר. כיום המחוקק מבקש להפעילם רק בעבירות פשע שעונשם מעל 15 שנות מאסר - רק מה לעשות שרוב עבירות הפשע בחוק העונשין הן בין שלוש ל-15 שנות מאסר? אז למה? התשובה פשוטה! כדי להגן על נבחרי ציבור שהעבירות שמאפיינות אותם נמצאות בטווח זה.
"הבה נתחכמה לו"
הצעה זו אינה משפרת את יכולת המשטרה לחקור, אלא אף הופכת את המצב לגרוע משהיה עד 2022. היועמ"שית הבינה מהר מאוד, ובצדק, כי יש כאן ניסיון של "הבה נתחכמה לו", והתנגדה בצדק ל"הנחות סלב" במלחמה בפשיעה. אתמול, כשזומן דיון בנושא הפעלת הרוגלות, החליט השר לבטחון לאומי איתמר בן גביר "לגרש" את ראש אגף החקירות ניצב בועז בלט, נציג המשטרה שנשלח לייצגה על ידי המפכ"ל.
התנהגות שכזו מעלה מספר תהיות: הייתכן שלשכת שר לא בודקת קודם לדיון מי המוזמנים ומעדכנת את השר? וודאי שכן - השר היה יכול לבקש את מהמפכ"ל למנוע את הגעתו של בלט. אבל הוא רצה לייצר מבוכה, שכל תכליתה חיזוק מעמדו בקרב בוחריו.
המפכ"ל, כשמתקבל זימון להשתתפות בישיבת ממשלה, הוא היחיד שיקבע מי נציגו. נכון החליט המפכ"ל לשלוח לדיון מסוג זה את ראש אגף החקירות ויותר מכך נכון שהחליט לסרב להופיע במקומו לישיבה כפי שפורסם בתקשורת. היום ראינו שוב שפוליטקאים העדיפו להפקיר את משטרת ישראל ביכולותיה להתמודד על הפשיעה החמורה והמאורגנת והעדיפו אינטרס פוליטי על פני ביטחון האזרחים.
משה קראדיצילום: עמית שאבימזה כשלוש שנים מפקיר המחוקק הישראלי בהובלת השר הממונה על המשטרה את אזרחי המדינה, על ידי מניעת החקיקה הנדרשת כדי לסייע למשטרה להתמודד מול התופעה.
המחזה שהתגלה לעינינו מתאים יותר לספר "מעשה בחמישה בלונים". השר לביטחון לאומי מפריח סיסמאות, משל היו בלונים על ריבונות ומשילות מעל לכל במה. אתמול, פוצץ בלון נוסף המכונה ריבונות ומשילות. פעם נוספת, גילינו שלא יכולותיה של משטרת ישראל מענינות את השר וגם לא ביטחונם של אזרחי ישראל, אלא עוד סיבוב של תעמולת בחירות תוך שימוש במשטרה לצרכיו הפוליטים. בבקשה, תנו למשטרה לנ
