למה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ טרם פקד על צבאו לפתוח במתקפה על איראן? לשאלה זו ניתנו תשובות אסטרטגיות רבות. אני נוטה להסבר מתחום אחר: טראמפ ממתין משום שאין לו לגיטימציה לתקיפה, לא לאומית ולא בינלאומית. בלשון פשוטה, מפני שאין לו מענה משכנע לתהייה מדוע ארה"ב צריכה לתקוף את הרפובליקה האסלאמית של איראן?
הבה נסתכל תחילה על ההיסטוריה של פעולות צבאיות אמריקאיות אחרונות במדינות מוסלמיות.
- במלחמת המפרץ הראשונה בינואר 1991 פלשה ארה"ב (בפיקודו של הנשיא הרפובליקאי ג'ורג' בוש האב) לעיראק של סאדאם חוסיין אחרי שצבא סאדאם כבש את כווית, ולא נסוג עד תום אולטימטום אמריקאי רב-חודשים. לקראת הפלישה כונן ממשל בוש קואליציה בינלאומית שבה עשרות מדיניות, כולל ערביות ומוסלמיות. הלגיטימציה לארה"ב במלחמת מפרץ ראשונה היתה גורפת.
- מלחמת אפגניסטן פרצה באוקטובר 2001 כחודש אחרי הפיגוע של אל קאעידה במגדלי התאומים בניו-יורק ובמשרד ההגנה בוושינגטון. אלפי אמריקאים נהרגו. המודיעין האמריקאי קשר בין הפיגוע לבין משטר טאליבן באפגניסטן שתחת חסותו צמח והתעצם ארגון הטרור. 24 מדינות שלחו את חייליהן, לצד ארה"ב, לאפגניסטן לחסל את אל קאעידה והטאליבן.
- את מלחמת המפרץ השנייה שפרצה במארס 2003 (במרוצתה הופל משטרו של סאדאם חוסיין) התאמץ הנשיא ג'ורג' בוש הבן להצדיק באמצעות הוכחות מודיעניות לפיתוח נשק השמדה המונית (בעיקר כימי) על-ידי אותו המשטר. לאחר המעשה התברר שהיו אלו הוכחות סרק - אבל הן הוצגו למועצת הביטחון של האו"ם כדי לזכות בברכתה לפעולה. גם כאן אמריקה לא יצאה להרפתקאה המלחמתית לבדה. השתתפו בה עוד 35 מדינות.
- בכהונתו הראשונה כנשיא שלח טראמפ יחידות מובחרות של צבא אמריקאי לבלימת ארגון הטרור דאעש כשזה התקרב לכיבוש עיראק וחלקים מסוריה. לצד האמריקאים לחמו גם חיילים מכמעט כל צבא של מדינה ערבית ומוסלמית.
- בכהונתו השנייה כנשיא שלח טראמפ את המפציצים הכבדים לשמי איראן לתקוף מטרה ממוקדת: שני מתקנים מבוצרים להעשרת אוראניום לרמה אסורה, קרובה לזו המשמשת לייצור נשק גרעיני. ההפצצה הכירורגית לא נועדה להפיל את משטר הרודנות האסלאמיסטי בטהרן.
אף לא אחד מהתנאים העשויים לספק נימוק וגיבוי גלובלי למתקפה צבאית אמריקאית רחבה נגד המשטר האיראני קיים עכשיו בשטח
אף לא אחד מהתנאים העשויים לספק נימוק וגיבוי גלובלי למתקפה צבאית אמריקאית רחבה נגד המשטר האיראני קיים עכשיו בשטח. שליטי איראן מצהירים על נכונותם לחדול מהעשרת אורניום מעבר לרמה סמלית ולוותר כליל (מחוסר ברירה ואמצעים) על חתירה למיזם גרעיני צבאי. לעומת זאת, אין איסור בינלאומי על מדינה כלשהי להצטייד בטילים בליסטיים שאינם בין-יבשתיים. ההצטיידות בהם אינה Casus Belli, עילה למלחמה מצד מעצמתֿ-העל האמריקאית שתקציב הביטחון השנתי שלה שווה ל-90 תקציבי ביטחון שנתיים של איראן. לכן טראמפ מתעלם מאיום הטילים, למרות הלחץ של נתניהו.
וטבח המפגינים באיראן, האם הוא לא סיבה מספקת להתערבות צבאית? כנראה שלא. ה"עזרה בדרך" שהבטיח טראמפ למפגינים מתעכבת זמן כה רב עד שהפכה לאמירה ריקה. לא פעם ראשונה במדיניות אמריקאית; הנשיא הליברלי ברק אובמה השלים עם הרג 300 אלף סורים על-ידי חייליו של אסאד, וסלח לו על שימוש בנשק כימי.
העבר המדיני-צבאי הזה מוכר היטב לסביבת טראמפ. סביר לכן להניח שכמו הנשיאים שקדמו לו, גם הוא לא יזדרז לפקוד על מבצע צבאי מסיבי במדינה מוסלמית עד שיוכח שהתנהלות שליטיה מסכנת אינטרסים אמריקאיים ועד שתהייה לו לגיטימציה מקומית ובינלאומית להורות על המבצע.
מצד שני, החלטות בלתי-צפויות ואפילו בלתי-רציונליות הן סימן ההיכר המוביל של טראמפ.
