כשנרנדרה מודי נוחת בנתב"ג, הוא לא מביא איתו רק את המשקל של מיליארד וחצי בני אדם, אלא את המפתח להכרעת עתידה של ישראל במרחב. אחד המנהיגים הכי חשובים במזרח מגיע לשדרג מערכת יחסים חיונית, וכדי להבין את גודל השעה, צריך להבין את השיטה שבה הוא פועל: שיטת "נכד מייסד" על מלא.
מאז נכנס לתפקידו ב-2015, מודי לא הסתפק בניהול הקיים. עוד בקמפיין הוא הבטיח לייסד מחדש את הודו. להכניס אותה לפרק שלישי של ריבונות מאז העצמאות מהקולוניאליזם הבריטי ב-1947 ודור "האבות המייסדים" של הודו המודרנית. מיד בפתח הקדנציה הראשונה שלו ראש הממשלה מודי מימש שורה של צעדים רדיקליים בהם עסק בקמפיין. צעדים שהעבירו את הודו דרך שערים כואבים שאיש לפניו לא העז לפתוח. הוא ביטל את שטרות המזומן הגדולים בן לילה כדי להילחם בשחיתות, והוביל מהפכת זהות חסרת תקדים: בתוך ארבע שנים בלבד, הודו עברה ממצב של כמעט אפס תעודות זהות ביומטריות למעל מיליארד ומאה מיליון איש הרשומים במערכת ה"אדהאר". כל זאת נגד דעת המומחים ותוך תשלום מחירים חברתיים כואבים בטווח הקצר, הכל כדי להניח תשתית מדינתית שתתאים לעולם המשתנה.
הודו של מודי היא כבר לא "מדינת עולם שלישי" מתפתחת, אלא כוח עולמי אדיר. מסמכי האסטרטגיה של הבית הלבן הפנגטון מגדירים את הודו כשותפה החיונית ביותר של ארה"ב במאה ה-21, בעיקר על רקע היריבות והתחרות המתפתחת עם סין. מודי הוא המנהיג היחיד בעולם כיום שמחזיק ערוץ פתוח, ישיר וסימולטני לנשיא פוטין ועומד איתן מול הנשיא טראמפ.
לאחר העימות הצבאי עם פקיסטן אשתקד, התובנה של מודי הייתה ברורה: הודו חייבת עליונות טכנולוגית מוחלטת ועצמאות אסטרטגית. בעיניו, תחרות המעצמות בין ארה"ב לסין היא הזדמנות של פעם באלף שנה, והוא פועל בנחישות כדי לנצל אותה. המספרים מדברים בעד עצמם: רק בשבוע שעבר, במהלך ביקור הנשיא מקרון בניו דלהי, הוכרזה רכישת 26 מטוסי רפאל צרפתיים ב-6 מיליארד דולר. שימו לב – לא מטוסים אמריקאיים.
ישראל השכילה לעמוד לצד מודי בשנותיו הראשונות והקשות, כשהמערב עוד בחר להחרים אותו. מודי הוא אדם שזוכר מי חיבק אותו בתחילת הדרך, והאמון הזה מתורגם היום למיליארדים ברכש ביטחוני ישראלי שהוכיח את עצמו ברגעי אמת מול פקיסטן
לכך מתווספת השקעה של 5.2 מיליארד דולר בשלוש צוללות גרמניות, כחלק מתוכנית ענק של 42 מיליארד דולר לבניית צי ימי שישלוט באוקיינוס ההודי ומסגרת רכש של כ-7 מיליארד דולר מול ישראל ב-2026 שהוכרזה לפני מספר שבועות. חשוב להבין, שמבחינת מדיניות החוץ ההודית העדכנית, ישראל נמצאת באזור אסטרטגי אותו הגדיר שר החוץ, סוברהמניאם ג'אישנקר בנאומו בוועידת מינכן לאחרונה כ"מערב אסיה"מרחב שמתחיל בניו דלהי ומסתיים בישראל ובקרן אפריקה.
ישראל השכילה לעמוד לצד מודי בשנותיו הראשונות והקשות, כשהמערב עוד בחר להחרים אותו. מודי הוא אדם שזוכר מי חיבק אותו בתחילת הדרך, והאמון הזה מתורגם היום למיליארדים ברכש ביטחוני ישראלי שהוכיח את עצמו ברגעי אמת מול פקיסטן.
"ידידות המבוססת על אמון הדדי"
בראשית השבוע, במסר לראש הממשלה נתניהו, מודי הבהיר את עומק השותפות: "מסכים לחלוטין באשר לקשר העמוק... הודו מייחסת חשיבות רבה לידידות האיתנה, הרב ממדית והמתמשכת עם ישראל. ידידות המבוססת על אמון הדדי, חדשנות, ושאיפה משותפת לשלום ולקדמה". אלו אינן מילים דיפלומטיות ריקות; זו הצהרת כוונות אסטרטגית שמהותה שדרוג מערכת היחסים בין המדינות הרבה מעבר למרחב הביטחוני. יש לצפות לחדשות מעניינות בתחומי התשתיות, המדע ויחסי המסחר.
יהוונתן אדיריהתובנה האסטרטגית עבורנו חייבת להיות חדה: הודו, ולא סעודיה, היא המעצמה שמגדירה את האסטרטגיה האזורית של ישראל. היא העוגן המזרחי של מה שנראה כמו מעיין "ארכיטקטורת יהלום" – מדינות מכל צידיה של ישראל המשמשות כבנות בריתה הביטחוניות. הדוקטרינה הזו היא המסמר האחרון בארון הקבורה של רעיון ה"ווילה בג'ונגל" המבודדת.
במפה החדשה הזו, הודו היא עוגן הליבה במזרח, אזרבייג'ן בצפון, אתיופיה בדרום, ויוון וקפריסין במערב. זוהי הרשת האסטרטגית שתבטיח את שרידותה ושגשוגה של הריבונות היהודית בארץ ישראל לקראת שנת ה-100 שלה. מודי לא בא רק לבקר; הוא בא לאשר את הקואורדינטות של המנח הישראלי החדש במרחב.
