תנועת ההיפרדות של הקואליציה מבסיס האם של ערכי המולדת, הכפילה השבוע את מהירותה ורשמה שיא חדש של סטיית תקן דמוקרטית לפי כל גרף מערבי מוכר: מהשר איתמר בן גביר על שלל חקיקותיו המטרילות, עד השליח לענייני סידור הפטור, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט עם סך כל דיוניו העקרים, משר החינוך יואב קיש שטעון לעייפה בחסכים פדגוגיים, ועד חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן יושבת ראש הוועדה לשינוי חוק התקשורת שסוחבת על גבינו את זיכרון כישלונותיה המקצועיים. סוכני רה"מ בעיצומה של דהירה לעבר האינסוף הליכודי ואין עוצר מבעדם.
כלומר יש מי שיעצור, הוא פשוט לא מעוניין. עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו בני אדם, ובמיוחד פוליטיקאים, נועדו כדי לשמר את השלטון, וכל מה שהוא צריך זה להפעיל או להשבית אותם. כמו כפתור שרשום עליו איתמר בן גביר ויש לו שני מצבי הפעלה, שרגע אחד אתה שם ב-on ולא ממש אכפת לך שהוא מקדם עונש מוות, או סתם מלבה את הרוחות ורודף קצינים שלא הצליח עדיין לקרנף לטובתו, וברגע שלאחר מכן הוא ב-off כי החלטת לא להעביר לידיו את המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, אחרי שיושב ראש השלטון המקומי ואפילו שר המשפטים הבהירו לך כמה שזה מסוכן. רגע אחד הוא ב-on נגד עסקת חטופים ובעד הזיות משיחיות על שכונת שוטרים בחוף עזה, ולמחרת הוא ב-off מוחא כפיים לטראמפ שהביא את אותה עסקת חטופים לממשלה שהפסידה מזמן את הכבוד הלאומי שלה.
כולם עבדיו הנרצעים, גם חברי הקואליציה שהצליחו לפני יומיים לבלום את צעדיו הגסים של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ואף זכו ממנו בתמורה לשם החיבה "קומץ קומוניסטים מהליכוד". הם אולי מרגישים נועזים, אבל זה רק בגלל שקיבלו הפסקה קלה מעבודת הפרך בחצר של ביבי, וזכו פתאום לאישור קצר מועד להפעלת חשיבה עצמאית שמצד אחד לא ממש תסכן את הממשלה, אך מהצד השני תאפשר מצג שווא של אוטונומיה מגוונת. כך הם מפאס של כמה שעות מחוץ למחנה המעצר המכונה מפלגת השלטון.
הניתוק מהעולם הערכי כואב, אבל זרועותיה החמימות של השררה מקהות אותו: פעם הם היו אנשים שהאמינו באלוהים, היום הם מאמינים בנתניהו
ברצונו מאריך וברצונו מקצר - נתניהו לא משחרר יותר מדי את הרצועה. הוא צריך אותם צייתנים ועדיף נטולי מוסר ובעלי אפקט עוצמתי כמו שר חינוך שמגיע להתראיין לערוץ ממלכתי ולא מתבייש להשתפן ולחזל"ש כשהוא מגלה שהנושא מפחיד אותו. מה זה נוגע לו שב-60 אחוזים מהכיתות בישראל מוחרמים ילדים, שאחד מכל חמישה תלמידים בישראל סובל מנידוי מאורגן ושמאז פרוץ המלחמה נרשמה עליה חדה של 70 אחוזים בדיווחים על אירועי חרם? הוא יותר בעניין של מורשת יהודית וגיבורים מהתנ"ך שעושים טוב בלב של הורים וסותמים את הפה למפקחים.
אל השלטון האינסופי
הם טסים אל השלטון האינסופי, מקום שבו אין אידיאלים מיותרים לעבוד אותם. היכן שביסמוט יוכל לנסח עבור צה"ל מטרות שכבר נוסחו, לנצח מלחמות שהופסדו, ולמלא את האוויר בהבל פה חם שניתן יהיה לכנות אותו אחר כך "דיונים", היכן שאטבריאן תמצא מזור להחמצות העיתונאיות שלה ואולי גם מעט שלווה לנפשה הדאוגה מפאת בני אנוש שאינם חושבים כמוה. הברית הגלויה בינה לבין הדוקטור קרעי שדאג למנות אותה לשומרת הסף החדשה של העיתונות בישראל, עשויה לעמוד לצידם כשיגיעו לגלקסיית האומללים שבאו להתנקם בתקשורת השמאלנית, ואם אתם לא מאמינים חפשו את חברת הכנסת קארין אלהרר ואת ההורים המרוקאים שלה.
הניתוק מהעולם הערכי כואב עד מאוד, אבל זרועותיה החמימות והעוטפות של השררה משככות ומקהות אותו: פעם הם היו אנשים שהאמינו באלוהים, היום הם מאמינים בשליחו נתניהו. הם יפנו עורף לילד המוחרם לפני שיפנו עורף לאדונם, יתנכרו לשליחותם הציבורית לפני שיתנכרו לשליחותם הפוליטית, יתכחשו לאמת צרופה לפני שיתכחשו לשקרים ומניפולציות.
עד שהאופוזיציה תנער מעלפונה, ועד שחיילי מילואים יתאוששו משיברונם, ועד שהורים יתנערו מאבלם וילדים מנידויים, כבר נתחיל להתרגל. זה ישמע לנו לגמרי הגיוני שעריקים חרדים עובדים בשכר בתוך בסיסי צה"ל כמשגיחי כשרות על חשבון כספי ציבור. ששר חינוך מוותר על לימודי גיאוגרפיה לטובת לימודי פיננסים וקורא לראיון בנושא מדמם "אמבוש". כששר למורשת ישראל נואם במליאה נגד עיתונאית ישראלית שאמרה 'אינשאללה' בערב שבת יום אחרי שבריוני החולצות הצהובות הגיעו לביתה. נהיה מספיק מנומנמים וכהי חושים מכדי לקלוט שהכנסת אישרה השבוע להקים מחדש את הוועדה לתיקונים בחוק יסוד: הממשלה, כדי לחסום את בג"ץ מלהורות על פיטורי בן גביר.
כשנסתכל אחורה כבר נהיה רחוקים מדי. נתקשה לראות פרטים קטנים ומשעממים של אירוע פרלמנטרי מסוג "חוק בן גביר", לזהות את הדמיון המבהיל בין הוועדה המיוחדת להצלתו של איתמר בן גביר לבין אותה ועדה מ-2023 לטובת אריה דרעי, או סתם להזדעזע מהאפשרות של הפיכת חוק יסוד לחומת משטר שתגן על המשלה מפני בית המשפט העליון.
