אחרי השנים הקשות שעברו ילדי ישראל, הם קיוו שאולי את פורים של השנה ניתן יהיה לחגוג כמו בימים הרגועים, אלה שכבר שכחנו. אולם גם החג הזה עובר במקלטים ובממ"דים, בלי מסיבות, ובמשפחות רבות מתווספים גם הגעגועים והדאגה לאבא או לאמא שהוקפצו בצו 8 למילואים - יותר מ-100 גיוסו עקב מבצע "שאגת הארי".
"נחגוג כשאבא יחזור" (משפחת ריזמוביץ, ירושלים)
תמר ריזמוביץ מירושלים, חברה בפורום "נשות המילואימניקים", נשואה לאריה, לוחם בחטיבת יפתח. יש להם חמישה ילדים: דביר (10), הדר (8), שחר (4) והתאומים איתן ונטע (שנתיים). עם פרוץ המערכה מול איראן שוב הוקפץ אריה למילואים, אחרי שכבר שירת 250 יום מתחילת מלחמת חרבות ברזל.
"אנחנו מנסים לאפשר את שמחת החג", אומרת תמר, "הילדים מארגנים פעילויות והפעלות, עושים משלוחי מנות אחד לשני, אבל בכל התרעה כולם רצים ישר לממ"ד. מציאות הזויה".
אריה נקרא למילואים כבר בשבת, יום מתקפת המנע. "האזעקה הראשונה תפסה את אריה ודביר בבית הכנסת", משחזרת תמר, "אנחנו שומרים שבת, אבל הסתכלתי בטלפון וראיתי שהתחילה מתקפה. ידעתי שאריה בכוננות והבנתי שיקראו לו. הסתכלתי בנייד שלו וראיתי איתותים שהוא צריך להתייצב. כשהוא חזר, אמרתי לו. ניסינו להספיק סעודת שבת והוא יצא לבסיס".
לצד ההקפצה למילואים, החלו להגיע גם העדכונים על ביטול החגיגות לילדים. "10 דקות אחרי האזעקה הראשונה בשבת כבר הודיעו שלא יהיו לימודים. הילדים החלו מיד לבכות, הם הבינו שלא יתחפשו אחרי שהשקענו המון בתחפושות. דביר אמור היה להיות חייזר, הדר חד-קרן, שחר כוח פיג'יי, והקטנים מיקי ומיני. שחר אמר לי: 'אמא, אל תדאגי, אבא יחזור מהמלחמה ונעשה מסיבת תחפושות בגן'. מבחינתו זה יקרה גם אם יעברו עד אז שבועות".
ומה יש לילדים להגיד על פורים של השנה? "זה מבאס", אומר דביר, "לא נעים שזה קורה". הדר: "מצד אחד אנחנו עושים מסיבת תחפושות בבית, אבל מצד שני לא באנו עם תחפושות לחגיגת בית ספר עם החברים. קשה לי שאבא במילואים, אני מתגעגעת אליו". שחר: "אמרתי לאבא שיחסל את כל הרעים ויחזור אלינו הביתה".
תמר מוסיפה כי "במהלך היום אני כל כך עסוקה בהישרדות ובילדים, אז אני חושבת פחות על המילואים. אבל בלילה הכל שוקע. רק התחלנו ואני מקווה שזה יהיה קצר ובטוח. חוסר הוודאות, עם חמישה ילדים בבית, הוא הדבר הכי קשה מבחינתי. אני לבד כאן, אין עם מי לחלוק. שחר אומר כל הזמן: 'אמא, אבא יחזור הביתה ולא יהיו לו יותר מילואים'. זאת התקווה שלו. משפטים שאומר בישראל ילד בן ארבע".
"למה אתה שוב הולך" (משפחת מרדכי, נורית)
נדיה מרדכי מהיישוב נורית נשואה לעמרי ויש להם שלושה ילדים - רוני (9), עידו (8) ואורי (שנה וחצי). עמרי השלים יותר מ-500 ימי מילואים לאורך המלחמה כמפקד בגדוד 5033. בשבת הוקפץ לסבב נוסף, ללא תאריך סיום.
"אני מבינה שאין ברירה. ישר עליתי להכין לו את התיק, הכל כבר מסודר", משחזרת נדיה, "יש כבר נרמול של הסיטואציה של הקפצת מילואים, כאילו זה ברור מאליו, שגרה. אגב, לגדוד יש כבר צו נוסף לקיץ ולא ברור מה יהיה גם איתו".
לדבריה, "הייתה פה קצת היסטריה: 'למה אתה שוב הולך?' זה שובר את הלב כל פעם מחדש. זה תמיד קשה כשבן הזוג עוזב הכל ויוצא למשימה. אני חושבת שאף אחת לא באמת מתרגלת לזה. גם הקטן הבין את הסיטואציה, הוא בכה כשעמרי הלך. רוני ועידו ביקשו עוד חיבוק, עוד נשיקה, התחננו שישלח הודעות וידבר איתם. הם גם מבינים את הסכנות".
גם אצלם חגיגות פורים בוטלו, ונדיה עושה כל שביכולתה לייצר עבור הילדים אווירה חגיגית. "רוני אמורה להתחפש לברבי, עידו לבריין-בוט ואורי אמור היה לקבל מקיבוץ עין חרוד את התחפושת של האפרוח, אבל אני אאלתר לו משהו פה בבית", אומרת נדיה, "אתמול הכנו אוזני המן ביתיות, היום נעשה תחרות תחפושות. אני עובדת במקביל במשרה מלאה בחברת הייטק, גם בזמן שאני עם הילדים. מזל שיש לי סביבה תומכת שעוזרת לי לעבור את הימים האלו".
הבת הבכורה, רוני, מתקשה לשמוח בפורים של 2026: "עצוב מאוד שאבא לא פה. אני אחכה שהוא יחזור ואז נתחפש כולנו".
"גם אזעקה וגם אמיל הוקפץ" (ימית, אמיל, ריף, רועי, אדל ואילון, עפולה)
לימית ואמיל ארבעה ילדים - ריף (22), התאומים רואי ואדל (12) ואילון (9). אמיל, המשרת כמפקד בגדוד 5034, השלים כ-600 ימי מילואים, ובאזעקה הראשונה שנשמעה - הוקפץ בצו 8.
"הפעם, בשונה מסבבים קודמים, כשהתחילו האזעקות הוא אפילו לא נכנס איתנו לממ"ד - הוא נפרד מאיתנו, ויצא לדרך", משתפת ימית. "לילדים זה לא היה פשוט. גם אזעקה וגם אבא הלך. צריך טיפולים נפשיים עם כל מה שעברנו מאז 7 באוקטובר. אני מרגישה שאנחנו בתור משפחה ברגרסיה קשה".
על החירום שהפך לשגרה היא אומרת כי "במקביל לכל, אני מנהלת פרויקט ארצי בצבר רפואה. אנחנו עובדים מרחוק. הצוות שלי ואני מנסים לעשות מה שאפשר מהבית, בין אזעקה לאזעקה. אין יום ואין לילה".
ועכשיו היא גם נאלצת להתמודד עם האכזבה של הילדים, אבל עושה הכל כדי שירגישו פורים. "אדל תיכננה להתחפש לסמוראית, רואי ואילון לכדורגלנים. היום התחפשנו בבית, ומחר נעשה יחד יום אפייה ונכין משלוחי מנות. פורים זה חג של ילדים. הם חיכו לו שנה שלמה. אצל אילון הם תיכננו שכל בן בכיתה יתחפש לשחקן אחר, חילקו את הכל ביניהם, ובסוף זה לא קרה. אדל תפרה לעצמה את האביזרים לחליפה, שבסוף היא לא תלבש. בשישי ישבנו ותפרנו כל היום, הכנו אפילו תחפושת משפחתית של אליס בארץ הפלאות. אני מקווה שכאשר המצב יירגע ואמיל יחזור אפשר יהיה לחגוג. גם אם לא בפורים, נחגוג בפסח", היא אומרת.
אילון מחכה כבר שאמיל יחזור: "אני פוחד. אבא לא בבית וכל פעם שיש אזעקה אני בלחץ מזה שאחרי שנצא החוצה נראה בניינים הרוסים. אני מקווה שנצליח לחגוג אחרי שהכל יירגע". אדל לא מסתירה את אכזבתה: "התבטלה לי מסיבת התחפושות. זה מבאס. אולי אחרי שהכל ייגמר המסיבה בכל זאת תתקיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.03.26
