כל המסכות נפלו. מהרגעים הראשונים של התקיפה באיראן עלתה המתיחות בלבנון, אך בהתחלה המדינה עצמה לא הייתה חלק מהלחימה. לבנון חששה מכניסה לעימות נוסף שיפגע בה יותר, כלכלית, חברתית, פוליטית, ויעצור את ניסיונות ההתקדמות שלה בחודשים האחרונים.
ההנהגה הלבנונית, בראשות נשיא לבנון ג'וזף עאון וראש הממשלה נואף סלאם, שניסתה להביא לשינויים אמיתיים במדינה בחודשים האחרונים, הסתכלה תחילה מהצד, על המזרח התיכון הבוער, אך לא עבר זמן רב עד שארגון הטרור חיזבאללה החליט להתערב.
חיזבאללה יודע טוב מאד מדוע הוא צריך להצדיק עכשיו בהודעותיו הרשמיות את כניסתו למלחמה. עד הדיווחים המאומתים על חיסול מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי, לא היה ברור בדיוק אם חיזבאללה יתערב. מזכ"ל הארגון אמנם הבהיר בעבר, במסגרת נאומיו, כי חיזבאללה לא יישאר ניטרלי במקרה של מלחמה, ובכירי ארגון הטרור אמנם דורשים בחודשים האחרונים שההנהגה הלבנונית תעשה יותר נגד ישראל ופחות נגדם וטוענים כי לכל סבלנות מצדם יש סוף, אך חיסולו של חמינאי, ראש הציר שמממן ומכווין את ארגון הטרור הלבנוני, העמיד את הארגון במבחן הפנים לבנוני הקשה ביותר שהוצב לו תחת "לבנון החדשה". חיזבאללה נכשל במבחן כישלון חרוץ.
הארגון עמד בפני שתי אפשרויות: להיכנס למערכה, שוב, לצד ציר האיראני-שיעי, במסגרת מלחמת "תמיכה", כפי שטען בעבר שהוא מנהל עבור רצועת עזה, או פעם אחת באמת לאפשר לממשל הלבנוני החדש להוביל, למרות שהדבר סותר את כל עקרונות ארגון הטרור, ולהוכיח שמדינת לבנון מעל הכל. הארגון החליט להתערב, לגרור את תושבי לבנון למלחמה נוספת, ולהביא חורבן נוסף על המדינה. הוא לקח מההנהגה הרשמית הלבנונית את ההחלטה שהייתה עבורה החשובה ביותר – ההחלטה על מלחמה ושלום והוכיח במעשים בשטח כמה "כבוד" הוא רוחש באמת לנשיא ולראש הממשלה.
ליאור בן אריהתגובה של הגורמים הרשמיים לא איחרה לבוא. מיד אחרי הצטרפות חיזבאללה למערכה, סלאם הודיע על איסור מיידי של פעילותו הביטחונית והצבאית של הארגון, הפועל מחוץ לחוק, ועל חובת הארגון למסור את נשקו ולהגביל את פעילותו לתחום הפוליטי. סלאם גם ביקש מכוחות הביטחון למנוע כל התקפה משטח לבנון וביקש מהצבא ליישם באופן מיידי את החלטת ריכוז הנשק באזור הצפוני לנהר הליטאני. אם עד עכשיו סוגיית ריכוז הנשק של חיזבאללה בלבנון טופלה בצורה עדינה, כדי לשמור על המרקם הפנים לבנוני הרגיש ולמנוע מתיחויות, כעת הדברים השתנו. חיזבאללה מהווה איום על לבנון.
הארגון יכול להמשיך לטעון בהודעותיו כי הלחימה מול ישראל לגיטימית, "פעולת הגנה", וכי יש להתמקד בהפסקת התקיפות הישראליות, שלטענתו הן הסיבה הישירה לכל מה שקורה בלבנון, אך מי יקשיב לו כעת, ישתף עמו שוב פעולה, או ינהל עמו משא ומתן כזה או אחר. חיזבאללה אחראי להרס הנרחב כעת בדרום לבנון, באזור אל-בקאע במזרח המדינה ובדאחייה, לעשרות אלפי עקורים ולמותם ופציעתם של לבנונים, שנטש לטובת איראן. המבחן כעת הוא על ההנהגה הלבנונית הרשמית – כיצד היא תפעל מול הארגון, שהוכיח מי חשוב לו באמת.
