מוקדם עדיין להעריך כיצד יוכרע מאבק הירושה באיראן בעקבות חיסול מנהיג איראן, עלי חמינאי. מותו עשוי לעורר מאבקים פוליטיים ואידאולוגיים ולהשפיע על יחסי הגומלין בין מוקדי הכוח השונים ברפובליקה האסלאמית. מה שברור כבר עתה הוא שסילוק חמינאי מן הבמה לאחר 37 שנות שלטונו – אף שהיה הישג מודיעיני ומבצעי משמעותי – הוא רק השלב הראשון והפשוט יחסית בדרך לחולל שינוי מהותי ברפובליקה האסלאמית ולהכשיר את הקרקע למעבר למודל שלטוני חלופי.
מאז המהפכה האסלאמית מתאפיינת המערכת הפוליטית באיראן במורכבות הנובעת מקיומן של שתי מערכות פוליטיות מקבילות: המערכת הרפובליקנית, הכוללת שורה של מוסדות הנבחרים על ידי הציבור, ובראשם הנשיא והפרלמנט (מג'לס), שאמורים לבטא את ריבונות העם, והמערכת המהפכנית-אסלאמית הכוללת שורה של מוסדות שהוקמו לאחר המהפכה שאינם נבחרים על ידי הציבור. במתח שבין המוסדות הפוליטיים הנבחרים לבין המוסדות שאינם נבחרים בולטת מאז המהפכה בבירור עליונותם של המוסדות שאינם נבחרים, ובראשם המנהיג המשמש כראש המדינה ומרכז בידיו את עיקר סמכויות ניהול המדינה.
עם זאת, בשונה ממשטרים טוטליטריים, כדוגמת עיראק תחת סדאם חוסיין או סוריה תחת שלטון אסד, השפעת מנהיג איראן אינה מתבטאת לרוב במעורבות ישירה בניהול ענייני המדינה השוטפים אלא בניצול המוסדות ומוקדי הכוח הנתונים למרותו כדי לאכוף את האסטרטגיה שלו. אף שלא ניתן לקבל החלטות מרכזיות ללא הסכמתו, הוא אינו מקבל החלטות ברמה הלאומית בכוחות עצמו.
לצד המנהיג פועלים כמה גופים המסייעים לו לממש את סמכויותיו, בהם "מועצת שומרי החוקה", מועצה בת 12 חברים שבסמכותה לפסול חוקים ולסנן מועמדים בבחירות למוסדות הנבחרים. כמו כן, קיימת "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", המשמשת בין היתר כגוף מייעץ למנהיג בסוגיות הקשורות לניהול ענייני המדינה.
מאז שמונה למנהיג פעל חמינאי להשליט את מרותו על הממסד הדתי. מתוקף תפקידו כמנהיג הפעיל מערכת פטרונות רחבת היקף באמצעות מינויים של אנשי דת בגופי השלטון ובמנגנוני פיקוח רבים בכל הדרגים ובכל אזורי המדינה. בין היתר מינה אלפי נציגים אישיים במשרדים ובגופים ממשלתיים, וכן במוסדות דת, חינוך ותרבות, המשמשים כמעין "קומיסרים דתיים". אלה מהווים לצד דרשני תפילות יום השישי במסגדים, הממונים אף הם על ידי המנהיג, רשת פיקוח נרחבת המאפשרת לו לאכוף את סמכותו, לשמר את שליטתו ולהבטיח את מימוש מדיניותו ברחבי המדינה.
"בוניאד-הא"
חמינאי ביסס את שליטתו גם על קרנות הצדקה באיראן ("בוניאד-הא"). קרנות אלה קמו בעיקר בשלב הראשון של כינון המשטר לאחר המהפכה ונטלו על עצמן סמכויות לקידום מטרותיו בתחומים שונים. כמה מן הגופים הללו, שריכזו את הרכוש המוחרם של אנשי המשטר הקודם וכן את רכוש העשירים שנמלטו מאיראן, הפכו למרכזי עוצמה פוליטית וכלכלית ולמכשיר חשוב לפיקוח חברתי. חשיבותן נובעת משליטתן המשמעותית בנתחים נכבדים מן הכלכלה האיראנית ומהפיכתן לרשת פטרונית מסועפת הנתונה בידי המנהיג. מוסדות אלה נהנים מתקציבים גדולים, זוכים לרוב לפטורים ממס ואינם נתונים לפיקוח פרלמנטרי או פיננסי.
לצורך עבודתו השוטפת נעזר חמינאי בלשכה, המשמשת למעשה כזרוע הביצועית שלו. מאז מונה למנהיג הרחיב את מעמדה, גודלה ועוצמתה של לשכתו והפך אותה למוסד המשלב בין ארגון מסורתי – המשמש אנשי דת בכירים לצורך איסוף מיסים דתיים, מתן תשובות לפניות ולצרכים של אזרחים וטיפול בעניינים הקשורים בתלמידי הדת שלהם – לבין ארגון ביורוקרטי מודרני.
במסגרת פעילות "המדינה העמוקה" (דיפ סטייט) נודעת חשיבות מיוחדת למשמרות המהפכה. משימתם המרכזית לאחר הקמתם חודשים ספורים לאחר המהפכה האסלאמית הייתה להגן על המשטר החדש
שליטתו של מנהיג איראן במוסדות המדינה מתאפשרת גם בזכות כפילות מוסדית בין מוקדי כוח שונים הנאבקים ביניהם כדי להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. כפילות זו מהווה מאפיין בולט של המערכת הפוליטית ומאפשרת למנהיג לעודד תחרות בין גופים שונים בעלי תחומי אחריות חופפים, קבוצות אינטרסים ומעגלי השפעה רשמיים ובלתי-רשמיים. כך, למשל, הכוחות המזוינים מתאפיינים בכפילות ובמידה מסוימת של חפיפה בין הצבא הסדיר למשמרות המהפכה, אף ששני גופים אלה כפופים ישירות למנהיג. גם המערך המודיעיני האיראני מתאפיין במאבקי כוח, בעיקר בין ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, הכפוף למנהיג העליון, לבין משרד המודיעין הכפוף לנשיא.
במסגרת פעילות "המדינה העמוקה" (דיפ סטייט) נודעת חשיבות מיוחדת למשמרות המהפכה. משימתם המרכזית לאחר הקמתם חודשים ספורים לאחר המהפכה האסלאמית הייתה להגן על המשטר החדש. עם זאת, במהלך השנים צבר הארגון עוצמה משמעותית. לצד מעמדם הבכיר כארגון צבאי, פיתחו משמרות המהפכה גם עוצמה פוליטית וכלכלית. הם הגבירו את פעילותם הכלכלית בעיקר באמצעות תאגיד הבינוי של הארגון, "ח'אתם אל-אנביאא'". מאז הקמתו לאחר מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80, נמסרו לידי התאגיד מאות פרויקטים כלכליים גדולים והוא מעסיק כיום אלפי חברות וקבלנים ולמעלה מ-150 אלף עובדים. התאגיד מהווה את "חוד החנית" במעורבות הכלכלית של משמרות המהפכה, שאנשיו שולטים על נתח מרכזי מן הכלכלה האיראנית. באחריות משמרות המהפכה נמצאת גם המיליציה העממית "בסיג'" ("גיוס") המסייעת באכיפת החוק, באינדוקטרינציה אסלאמית, בקידום פרויקטי פיתוח כלכליים ובהתמודדות עם מצבי חירום. פרישתה הגיאוגרפית הרחבה בכל מחוזות איראן ואחיזתה העמוקה במגזרים חברתיים שונים (נשים, סטודנטים, מורים וכיו"ב) הפכו אותה למנגנון פיקוח ודיכוי משמעותי בידי המשטר בשגרה ובחירום.
רז צימט בסיכומו של דבר, מותו של חמינאי מהווה טלטלה עמוקה עבור הרפובליקה האסלאמית ועשוי להכשיר את הקרקע לערעור יסודות המשטר. עם זאת, המערכת האיראנית התגבשה במשך 47 שנים לכדי מערכת ממוסדת ומאורגנת, שנועדה לתפקד גם במצבי משבר, לרבות חילופי מנהיג. לפיכך, תפנית פוליטית משמעותית – ועל אחת כמה וכמה שינוי משטר – מחייבת פירוק של המערכת המדינתית-ביורוקרטית העמוקה הנשענת על מאות אלפי בני אדם. משימה זו עלולה להתגלות בשבועות ובחודשים הקרובים כמורכבת הרבה יותר למימוש מאשר חיסולו של המנהיג.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
