יש הרבה דרכים לגנוב את דעתו של הציבור בזמן מלחמה, אבל ככל שנוקפות השעות ומתרבות התקיפות בשמי איראן, מתברר שממשלת האין-ברירה מעדיפה כמו תמיד דווקא את זאת שעוברת בפרוטוקול הנכתב תחת אש. כי בשעה שישבתם בממ"ד וחישבתם את עוצמת הבום כדי להבין כמה קרובים הייתם למות, היה מישהו מספיק חרוץ ונחוש – חבר כנסת, שר או ראש ממשלה - כדי ליזום דיון בוועדות הכנסת ביום השישי למלחמה במספר נושאים בהולים שחיוניים להצלת המולדת כמו הקמת ועדת חקירה פוליטית לטבח 7 באוקטובר, פיצול תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה ורפורמת התקשורת.
לא לצורך הקמת רשות מיוחדת למיגונם של יותר משלושה מיליוני אזרחים ישראלים חסרי ממ"ד או נטולי יכולת להגיע למרחב מוגן, שמשמשים בלי רשותם כסוכניה של אג'נדת "החוסן הלאומי" המפוברקת. גם לא למטרות הנעתה של מערכת חינוך רדומה שמתקשה להתעורר כמו אחרון המתבגרים למחרת החופש הגדול. ואף לא כדי לתקצב ולתגבר את שירותי הרווחה היכן שמתנקזים נהרות של עוול ושכחה ממסדית של האדם החלש – ילדים, קשישים, עריריים, מתמודדי נפש, אנשים עם מוגבלויות, עולים חדשים, נשים ונוער בסיכון, הלומי קרב, פצועי צה"ל וניצולי שואה – ממש לא. מה שמעניין את נציגיו של הציבור הישראלי בוגר שלוש מלחמות שאחת מהן הארוכה בתולדותיו וכל זה בתוך שנתיים וחצי, זה בעיקר איך לרמות אותו.
כמו אחרון השועלים בכרם
הדיונים שמתוכננים להתקיים ללא קהל – ככה זה בשעת חירום כשחברי פרלמנט כמו אחרון השועלים בכרם בוזזים את אמונו ללא הפרעה – הינם לצורכי המחשה בלבד. מי שמצפה מהאופוזיציה מעוטת היכולת לבלום את תאוות ההפיכה על שם רוטמן, או למצער, מקווה שהציבור הנצור במקלטים יתפנה לקרוא את האותיות הקטנות של תיקוני החקיקה בהצעת חוק התוכנית הכלכלית ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026 וייצא למחות נגד העלאה במסים, לא חי בישראל. כאן אצלנו כשהתותחים רועמים הדמוקרטיה משתתקת, משמאל ומימין שומרים על הרוח הטובה שתשמור ותחזק את הכוחות הלוחמים ותעצים אותם לטובת ניצחונות בשדה הקרב, וממתינים בסבלנות ליום שאחרי.
ואף אחד מהם עוד לא קם ואמר משהו כמו "אני לא מוכן לנצל את הזמן הזה שאמור להיות מוקדש לאחדות, כדי לצבור הון פוליטי", או מעיר אותם עם "אין לכם בושה? המשפחות שלנו במקלטים והילדים שלנו נלחמים ואתם עסוקים בחוק התקשורת?" או סתם מאיים שיפרק את הקואליציה אם לא תתחיל לטפל בבעיות האמיתיות של החברה הישראלית.
אם כבר השמיעו משהו בעל ערך, זה היה יותר בכיוון של אינסטגרם וטיקטוק שם ניתן לצפות בשלל חברי כנסת שזיהו בפורים משהו שמעולם לא ידעו על עצמם, אם זאת השרה לענייני ניסים גלויים עידית סילמן שנתנה קולה בשיר שמילותיו "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" ובליווי גיטרה שבה ניגן אחד מילדיה, אם זאת חברת הכנסת לימור סון הר-מלך שנשאה בידה חבל תלייה כחלק מתחפושת זוגית עם בעלה וקשורה לעונש מוות למחבלים, ואם זה יושב ראש ועדת החינוך בכנסת שהעלה באש את תצלומו של חמינאי המת וזעק למצלמה "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".
הדיונים שמתוכננים להתקיים בכנסת ללא קהל – ככה זה בשעת חירום כשחברי פרלמנט כמו אחרון השועלים בכרם בוזזים את אמונו ללא הפרעה – הינם לצורכי המחשה בלבד
מי מספר להם שככה לא שומרים על חוסן לאומי? ככה מקסימום מזייפים אותו. ביום השלישי למלחמה, בזמן שמאות אלפי אזרחים מסיעים את עצמם מאזור המרכז להורים וקרובי משפחה בפריפריות הלא-בטוחות של ישראל, לוקחים עוד כדור נגד חרדה, מנגבים עוד דמעה של ילד שלא התחפש, הם כבר קצבו את המלחמה ל-12 יום. לקחו לעצמם מרחב תמרון נוח לאורכו ולרוחבו שבו יוכלו לשוט בנחת ולטנף על הפרקליטות, ללהק את היועמ"שית לתפקיד של ושתי ולחלום על שלטון ישראלי מהודו ועד כוש. הם לא ייתנו לאנרכיסטים מקפלן לבלבל אותם עם הישגים מרהיבים על אדמתה ושמיה של איראן, אבל הם ינצלו ועוד איך את הסיטואציה כדי לנהל דיונים פיקטיביים לצורכי חקיקה מהירה, כדי לרתום מצב הישרדות של אזרחים לביצור כוחו של השלטון וכדי למקסם עד הסוף את העייפות הקולקטיבית שמטשטשת את סדרי העדיפות הלאומיים.
מרב בטיטוהחזון המשיחי "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" מעולם לא היה כל כך קרוב למציאות שחלמו עליה, אחרת קשה להסביר את מתקפת האלגוריה הפורימית של עדת מעריצי השלטון, את הזחיחות שבה דהרו אלי מלחמה בעורף דואב מחולשה, ואת המנדט הבלתי מוגבל להגביל את חיינו.
בזמן שרצתם למקלט הם סידרו לעצמם ארגז של טיפקס למחיקת פשעי אוקטובר ודלת ברזל משוריינת שמאחוריה יוכלו לנקות את השר בן גביר מהפסילה של בג"ץ, ובשעה שישבתם במרחב המוגן הם חיפשו דרך לעוד מחטף פוליטי – לוח הזמנים של הכנסת נכבש סופית על ידי הקואליציה, נתראה באזעקה הבאה.
