אחד הדברים המאפשרים את הרציפות התפקודית של מטסי חיל האוויר והתקיפות בלב איראן זה היכולת לתדלק מטוסים בדרכם למטרה. מדובר במרחקים ארוכים, והיכולת של חיל האוויר לתקוף נעוצה בדיוק התדלוק.
"ישנה מורכבות שדורשת דיוק מקסימלי", סיפר בריאיון מיוחד ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" רב-סרן במיל' א', טייס בטייסת 120, טייסת התדלוק של חיל האוויר. "התפקיד שלנו הוא לאפשר את הגמישות למטוסי הקרב. אני חלק מתוך שרשרת של רציפות מבצעית. הפקודה יורדת לטייסת ויש אנשים שתפקידם לתכנן את מסלול הטיסה, איזה מטוסים נפגוש בדרך וכמה זמן יש לנו", אמר.
המשימות, הסביר, שונות מאוד מטיסה לטיסה: "צריך לפגוש את המטוסים בנקודה מסוימת ולשחרר אותם בדיוק בנקודה הנכונה, זה חלון תדלוק של דקות בודדות. בדרך יש איומים שאנחנו מתמודדים איתם וגם למזג האוויר יש השפעה. יש זמן מסוים שבו יכול להתרחש החיבור בין המטוסים, זה עניין של שניות".
מבחינת ההליך עצמו, הוא מתרחש בכמה שלבים. לדבריו, "בצוות המטוס שלנו, מטוס יחסית ותיק שנכנס לעשור השביעי של חייו, יש איש צוות אוויר שנקרא 'בומר'. הוא מחבר את הבום - צינור הדלק - בין שני המטוסים. יש לו כמה שניות לדייק את הפעולה הזו. לאחר מכן המטוסים שומרים על מהירות קבועה ותהליך התדלוק נמשך כמה דקות. העניין הוא שהתהליך צריך גם להסתיים בנקודה מדויקת. רק ברגע שזה קורה ממשיכים למטוס הבא או למשימה הבאה".
לפי נתוני צה"ל, חיל האוויר ביצע עד כה כ-550 תדלוקים אוויריים בשמי המזרח התיכון מתחילת מבצע "שאגת הארי", שבמסגרתם הועברו כחמישה מיליון ליברות דלק. היקף המהווה יותר מ-50% מסך התדלוקים שבוצעו בכל מבצע "עם כלביא". ההבדלים בין המבצעים ניכרים לעין ובאים לידי ביטוי גם בפעילות של טייסת 120. "צריך להבין, כמו שאנחנו נערכנו לקרב הזה, גם האיראנים נערכו. הם עשו המון שינויים אחרי 'עם כלביא'", אמר א'. "תמונת המודיעין שהכרנו לא דומה למה שהיה אז. מערך התדלוק קטן בהרבה ממערך התקיפה, לכן כל מטוס תדלוק שלא כשיר פוגע בכשירות של החיל כולו ואסור לנו להקל בזה ראש. ב'שאגת הארי' הכול מתנהל בהספקים גבוהים וזה דורש חדות ומורכבות".
סגן ה', קמב"צית בטייסת 120, סיפרה גם היא על המורכבות הרבה בלחימה הנוכחית: "אין ספק שהימים האחרונים מביאים איתם מורכבויות רבות, ואנחנו עובדים מסביב לשעון. גם עבורי כקמב"צית וגם עבור החיילות זה אומר להיות כל הזמן על המשימה - לצד ההתמודדות עם המצב בבית, כמו שכל אזרחי המדינה חווים. הקשר שלנו עם צוותי האוויר הוא רציף. בכל פעם שהם חוזרים לקרקע אנחנו מתחקרים יחד את המשימה - מבינים מה עבד טוב, מה צריך לשפר, ומה נדרש כדי לשמור על קצב הפעילות ואורך הנשימה לאורך זמן. אנחנו עובדים בקצב גבוה אפילו יותר מבמבצע 'עם כלביא'. הייתה היערכות מוקדמת מאוד משמעותית שאפשרה לנו להיכנס לפעילות בעוצמה".
במטוסי התדלוק פועלים גם טייסים בסדיר וגם כאלה שעזבו את הכול וחזרו למילואים. א' סיפר על תחושת השליחות ועל הקושי לשמור את הסוד בפנים רגעים לפני פתיחת המערכה - גם ממשפחתו הקרובה: "המתיחות הייתה ברורה וקיימת. אבל אין ספק שאתה יודע מה עושים ומתי היציאה למילואים היא אחרת. החיבוק לאישתי ולילדים היה יותר ארוך הפעם, אין ספק".
הוא שיתף גם כי אומנם החשש קיים, אבל תחושת השליחות מנצחת את הכול: "יש מחשבות על מה יקרה, אנחנו נכנסים לשטח אויב וזה מביא איתו את הסיכונים. אבל יש פה תחושה של גאווה וזכות לקחת חלק במבצע כזה, זה מבצע היסטורי שייחקק בהיסטוריה של חיל האוויר. זה נותן דלק ריגשי. אני יוצא למשימה כשמאחור יש אישה וילדים שצריך לדאוג להם. וכשאתה נוחת חזרה ומבין שהמטוסים שתדלקת פגעו באיום והשמידו אותו - אתה מרגיש גאווה וסיפוק".
