שבוע לאחר תחילת המערכה הצבאית המתואמת של ארצות-הברית וישראל על אדמת איראן, ממשיכים הכוחות האמריקאיים והישראליים לצבור הישגים אופרטיביים משמעותיים. בשונה ממערכת עם כלביא ביוני 2025, ישראל וארצות-הברית אינן מסתפקות בגריעת היכולות האסטרטגיות האיראניות, בעיקר בתחומי הגרעין והטילים, אלא מעמיקות את הפגיעה בצמרת השלטון, בסמלי המשטר ובכוחות הביטחון, ובראשם משמרות המהפכה והבסיג'. המערכה אינה רק כותשת את מערכי ההגנה האווירית, הטילים ויכולות הייצור הצבאיות, אלא גם משבשת בהדרגה את יכולות הפיקוד והשליטה של איראן.
עם זאת, השלכות המלחמה על שוק האנרגיה העולמי ועל הכלכלה האמריקאית, לצד הפגיעות המתמשכות במדינות המפרץ החשופות יותר למתקפות הטילים והכטב"מים, מעוררות ספק באשר ליכולת להמשיך במערכה מעבר לשבועות ספורים. גם אם יצליחו ארצות-הברית וישראל להעמיק את הפגיעה במערכים הצבאיים האיראניים וביכולת לשקמם - ואולי אף לערער את יסודות המשטר – ספק אם יהיה די בכך כדי להביא לקריסתו ולכינונה של הנהגה חדשה שתוביל תפנית אסטרטגית במדיניות הרפובליקה האיסלאמית מאז המהפכה ב-1979.
1 צפייה בגלריה
נשים איראניות עם תמונתו של חמינאי ליד בית חולים בטהרן שנהרס בהפצצות
( | צילום: Majid Saeedi , גטי אימג'ס)
בספרו "מפסידים במשחק הארוך: ההבטחה הכוזבת של שינוי משטר במזרח התיכון", הצביע הדיפלומט וחוקר היחסים הבינלאומיים פיליפ גורדון על הסיכויים והסיכונים שבניסיונות אמריקאיים לקדם שינויי משטר במזרח התיכון. בחינת עשרות מקרים מאז שנות ה-50 הובילה אותו למסקנה כי ארצות-הברית כשלה ברוב המקרים בהשגת התוצאות הרצויות, וכי שינוי משטר יעיל מתרחש לרוב ביוזמה מקומית ולא כתוצאה מהתערבות חיצונית. גם קריסת המשטר האיראני אינה מבטיחה כינון משטר דמוקרטי, משום שאין ערובה שלכוחות הדמוקרטיים – בתוך איראן או בקרב האופוזיציה הגולה - יש היכולת והאמצעים לכך.
יתרה מכך, שלטון צבאי בהנהגת משמרות המהפכה עשוי להיות אוטוריטרי ורדיקלי אף יותר. רבים מיוצאי הארגון מזוהים עם המחנה השמרני-רדיקלי ומאמצים גישה ניצית ומתריסה כלפי המערב וישראל. מפקדו החדש של הארגון, אחמד ווחידי, ששימש בעבר מפקד כוח קודס והיה מעורב בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס-איירס ב-1994, ממחיש מגמה זו. עם זאת, ניתן לטעון כי משמרות המהפכה עשויים להיות מחויבים יותר לאינטרסים הארגוניים שלהם מאשר לאידיאולוגיה מהפכנית, וכי בהיעדר דמות סמכותית כמו חמינאי הם עשויים להיות חשופים יותר למאבקי כוח פנימיים.
הכתישה המתמשכת של מרכזי השליטה של המשטר, מיפקדות ובסיסי כוחות ביטחון הפנים עשויה לאורך זמן לערער את יכולת התפקוד שלו, לשבש את שרשרת הפיקוד ולהגביר את הסיכוי לשינוי מאזן הכוחות בין המשטר למתנגדיו
הכתישה המתמשכת של מרכזי השליטה של המשטר, מיפקדות ובסיסי כוחות ביטחון הפנים עשויה לאורך זמן לערער את יכולת התפקוד שלו, לשבש את שרשרת הפיקוד ולהגביר את הסיכוי לשינוי מאזן הכוחות בין המשטר למתנגדיו, במיוחד אם המחאה העממית תתחדש בתום המלחמה. עם זאת, ייתכן כי גם בתום המערכה יצליח המשטר – חלש ככל שיהיה – להמשיך ולהתקיים.
ההנהגה האיראנית בעידן שלאחר מות חמינאי עשויה לבחור באחד משני כיוונים. מצד אחד, היא עשויה לשקול התאמות מסוימות במדיניות המשטר - גם אם לא בהכרח לסגת מתפיסות היסוד של הרפובליקה האיסלאמית, לרבות בכל הנוגע לשאיפותיה בתחומי הגרעין, הטילים, המדיניות האזורית והיחס כלפי ארצות-הברית וישראל. בתום מלחמת 12 הימים הדגישו גורמים פרגמטיים יותר במערכת הפוליטית בטהרן את הצורך להתמודד עם המשברים החמורים באמצעות רפורמות משמעותיות במדיניות הפנים והחוץ. הנשיא לשעבר חסן רוחאני, למשל, קרא למימוש תפיסת "איראן תחילה" – התמקדות בשיקום ובפיתוח כלכלי, הסדרה עם המערב בסוגיית הגרעין, הפגת מתיחויות אזוריות וצמצום הפער בין המשטר לציבור.
ייתכן כי ההנהגה האיראנית החדשה תהיה מוכנה לאמץ מדיניות פרגמטית יותר ואף להסכים לוויתורים משמעותיים, לרבות בתחומי הגרעין והטילים, שלהם סירב חמינאי. עם זאת, לא מן הנמנע כי לפחות בעתיד הנראה לעין תנסה הצמרת האיראנית – אם תשרוד את המערכה - להפגין המשכיות מסוימת למדיניותו של המנהיג שחוסל ולא תהיה מוכנה להיענות לכל דרישות הממשל האמריקאי. בתרחיש שבו יועברו מושכות השלטון לידי איש דת קיצוני אחר ושעלול להיות נתון בלחץ כבד אף יותר מצד משמרות המהפכה, קשה לצפות לשינוי אסטרטגי במדיניות האיראנית.
לפיכך, על ישראל וארצות-הברית לנצל את פרק הזמן עד לסיום המערכה הנוכחית כדי לממש שני יעדים מרכזיים. הראשון הוא המשך פגיעה לא רק ביכולותיה האסטרטגיות של איראן אלא גם ביכולתה לשקם את מערכיה הצבאיים, בעיקר מערך הטילים הבליסטיים, באמצעות פגיעה ביכולות הייצור ובתשתיות התת-קרקעיות המשמשות לאחסון הטילים. היעד השני הוא המשך שחיקה של יסודות המשטר, לרבות ההנהגה, משמרות המהפכה וכוחות ביטחון הפנים, כדי להעמיק את התנאים להחלשתו גם לאחר סיום המערכה.
שימורה של איראן כמדינה כושלת המתקשה לתפקד, ובמיוחד לשקם את יכולותיה הצבאיות, לא יספק אמנם את היתרונות האפשריים הטמונים בשינוי משטר כולל. עם זאת, עד להתרחשותו של שינוי כזה ניתן יהיה להמשיך גם לאחר המלחמה בצעדים שיחלישו את המשטר אף יותר ויצמצמו ככל האפשר את יכולתו להציב איומים על ביטחונה הלאומי של ישראל
שימורה של איראן כמדינה כושלת המתקשה לתפקד, ובמיוחד לשקם את יכולותיה הצבאיות, לא יספק אמנם את היתרונות האפשריים הטמונים בשינוי משטר כולל. עם זאת, עד להתרחשותו של שינוי כזה ניתן יהיה להמשיך גם לאחר המלחמה בצעדים שיחלישו את המשטר אף יותר ויצמצמו ככל האפשר את יכולתו להציב איומים על ביטחונה הלאומי של ישראל. צעדים אלה עשויים לכלול מהלכים מדיניים, כלכליים, תודעתיים ומודיעיניים, שיוכלו גם להעצים את הכוחות הפנימיים התומכים בשינוי.
12 שנים חלפו בין מלחמת המפרץ בשנת 1991, שכתשה את יכולותיו הצבאיות של משטר סדאם חוסיין בעיראק, לבין הפלתו בעקבות הפלישה האמריקאית במארס 2003. 13 שנים חלפו בין פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה במארס 2011 לבין קריסת משטר אסד בדצמבר 2024. ניתן לקוות כי הרפובליקה האיסלאמית במתכונתה הנוכחית לא תחזיק מעמד פרק זמן כה ממושך. עם זאת, יש להבטיח כי בתום המערכה הנוכחית ייווצרו לכל הפחות תנאים שימנעו את הצורך בסבב לחימה נוסף עם איראן בעתיד הנראה לעין.
ד"ר רז צימט הוא ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
