תיאוריית החלונות השבורים נוצרה בשנות ה-90 בעיר ניו-יורק כאשר ראש העיר רודי ג'וליאני הוביל מדיניות שאמרה דבר פשוט: אם מתעלמים מחלון שבור אחד, מהר מאוד הרחוב כולו ייראה כמו שטח הפקר ופרצה, כידוע, קוראת לגנב. אבל אם מטפלים מיד בכל סימפטום קטן של הזנחה, הפשיעה הגדולה מתקשה לצמוח. את השיטה הזו מעולם האכיפה של פשיעה עירונית אפשר וצריך להעתיק לתפיסת הביטחון של ישראל.
במבט אסטרטגי רחב, איראן היא ללא ספק האיום המרכזי על ביטחון המדינה. משטר האייתוללות בטהרן בנה במשך שנים טבעת אש סביב ישראל – פרויקט הגרעין, טילים בליסטיים, רחפנים מתאבדים וארגוני טרור שפועלים בשליחותו – ולכן ההתמקדות באיראן מוצדקת לחלוטין. זה מאבק על עתיד המזרח התיכון ועל עתיד מדינת ישראל.
בהקשר הזה חשוב לומר מילה של הערכה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמוביל כבר חצי יובל שנים את המערכה המדינית והבינלאומית מול איראן. בזירה הדיפלומטית, בהסברה עולמית ובבניית שיתופי פעולה אזוריים, נתניהו הציב שוב ושוב את האיום האיראני בראש סדר היום הבינלאומי. ההתעקשות הזו, לעיתים מול ספקנות עולמית, היא חלק חשוב מהיכולת של ישראל להתמודד כיום עם האיום הגדול ביותר על ביטחונה.
אבל בתוך המבט האסטרטגי הזה אסור לנו לשכוח את "החלונות השבורים" הקרובים לבית. במשך שנים התרכזנו בצדק במאבק מול איראן, אך במקביל נוצרה הזנחה מסוימת בזירות הפרוקסי הקרובות יותר: חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון. המחיר של ההזנחה הזו ושל תפיסת ההכלה השגויה נגבה מאיתנו ב-7 באוקטובר בדם רב, והזכיר לנו שגם ארגוני טרור מקומיים יכולים להפוך לאיום אסטרטגי כאשר הם מקבלים זמן, נשק ותשתיות. אותו עיקרון נכון גם ביהודה ושומרון. מי שמסתכל על המצב ביו"ש עלול לחשוב שהשטח רגוע יחסית. האמת מורכבת הרבה יותר. צה"ל פועל בערים הערביות יום ולילה, באומץ רב. לוחמים נכנסים לכפרים, עוצרים מחבלים, מחרימים נשק ומסכלים פיגועים. העבודה הזו מתבצעת במסירות ובמקצועיות, מונעת לא מעט טרור, אבל ברוב המקרים מדובר בעבודה טקטית, טיפול נקודתי באירוע, בחוליית טרור, בתשתית מקומית. ובלי שינוי עומק תפיסתי – הבעיה נשארת כאן.
כל עוד הרשות הפלסטינית ממשיכה במדיניות כפולה של הסתה לטרור, חינוך לשנאת יהודים ותשלומי משכורות למשפחות מחבלים, הטרור לא ייעלם. הוא אולי ייחלש לפרקים, אבל תמיד יחפש את ההזדמנות הבאה. לכן, מי שחושב שהסטטוס קוו הוא פתרון, טועה ומסכן את ביטחון ישראל.
ללא שינוי גישה עמוק, הסכנה תמשיך לרחף מעל כולנו. דווקא עכשיו נוצר חלון הזדמנויות נדיר. איראן נמצאת תחת לחץ משמעותי והמערכת האזורית משתנה. במקביל, לישראל יש גיבוי אמריקאי ברור במאבק מול הטרור. במציאות כזו, ישראל יכולה וצריכה לחשוב גם על טיפול שורש בתשתיות הטרור והאמל"ח ביהודה ושומרון. זה לא עניין של אידיאולוגיה או פוליטיקה. זה עניין של ביטחון.
זה בדיוק הזמן לחשוב על מהלך עמוק ויסודי יותר, שיטפל בתשתיות הטרור, במחסני הנשק ובמערכי ההברחה שמאיימים להתפוצץ בעתיד. כמות האמל"ח שנמצאת בידי ערביי יו"ש היא דמיונית
בראש פיקוד המרכז עומד כיום אלוף אבי בלוט, אחד המפקדים הערכיים והמוצלחים שידע אזור יו"ש. יש לו ניסיון, הבנה עמוקה של השטח ויכולת פיקודית ומבצעית מוכחת. זה בדיוק הזמן לחשוב על מהלך עמוק ויסודי יותר, שיטפל בתשתיות הטרור, במחסני הנשק ובמערכי ההברחה שמאיימים להתפוצץ בעתיד. כמות האמל"ח שנמצאת בידי ערביי יו"ש היא דמיונית.
חשוב לומר: זה לא מהלך עבור ביטחון תושבי יו"ש בלבד. כאשר טרור מתבסס ביהודה ושומרון, האיום לא נעצר באלון מורה או בקריית ארבע. הוא מגיע לראש-העין, כפר-סבא, עמק חפר ונתניה. הלקח מתיאוריית החלונות השבורים ברור: מי שמטפל מוקדם בבעיה קטנה מונע את הפשע הגדול. החלון הקטן בג'נין חשוב לא פחות מהמאבק הגדול בטהרן.
