לאורך מלחמת 7 באוקטובר מוכח שוב ושוב שנשים הן כבר לא רק תומכות לחימה, אלא מהוות חלק בלתי נפרד משדה הקרב ומהלחימה עצמה, וכך כמובן גם במהלך מבצע שאגת הארי, שעושה היסטוריה לא רק מהבחינה הצבאית, אלא גם מהבחינה המגדרית.
במבצע המרשים המתנהל בשמי איראן לוקחות חלק כ-30 לוחמות צוותי אוויר, שמרסקות מלמעלה כל תקרת זכוכית אפשרית. נשים שהן טייסות קרב שסוגרות חופה, טייסות תובלה שתופרות בשמיים אלפי קילומטרים, קצינות מודיעין שמזהות מטרות, קצינות שליטה בבור שמאשרות שיגורים, טכנאיות חימוש שמעמיסות פצצות, ולצידן נשים במערכי השליטה והבקרה, ביחידות המודיעין האווירי ועוד.
המציאות, וזאת אנו יודעים, משתנה הרבה לפני הנורמות, וכך בעוד בפוליטיקה הישראלית עדיין יש בכירים חלולי מוח שמעיזים לפקפק בנחיצותן וביכולותיהן של נשים לוחמות, הרי שבשטח, 40 אחוזים ויותר מהכוח הסדיר בצה"ל וכשליש מהקצונה הן נשים, ו-90 אחוז מהתפקידים בצבא פתוחים עבור נשים - כולל מפקדת סטי"ל ראשונה בצה"ל - רס"ן ר' שנכנסה לתפקיד בפברואר, ותהיה האישה הראשונה למלא אותו, וכמובן לא האחרונה.
אלא שעדיין, גם אל מול המציאות מעוררת הגאווה הזו והדרך המופלאה שעשו נשים ישראליות לוחמות – באוויר, בים וביבשה – הנוכחות הנשית מתפוגגת כמעט לחלוטין כאשר אנחנו מגיעות אל הטיפוס בסולם הפיקוד.
ולכן, חובה לשאול נכוחה איך זה ייתכן שנשים שמשתתפות בתקיפות מורכבות ואסטרטגיות כל כך בשמי איראן - כאלה שגם השותפים האמריקאים משתאים לעומתן - לא מיוצגות באותם השיעורים גם בתפקידים בכירים במטכ"ל? איך זה ייתכן שאנחנו לא מגיעות לדרגות פיקוד גבוהות ולוקחות חלק לא רק בניצחונות, אלא גם בהתוויית הדרך אליהם, סביב השולחנות שבהם נקבעים עתיד וגורלות?
לצערנו, בדרגות הבכירות ביותר בצה"ל של אל"ם ומעלה, עדיין יש מספר מועט עד כאב של נשים, והתמונה זהה בתחומים נוספים באזרחות, כאשר אנחנו רואים מיעוט פרמננטי ומסוכן של נשים בראשות חברות ציבוריות, תאגידים כלכליים, דירקטוריונים, ראשות משרדי ממשלה, ראשות מפלגות ועוד.
רס"ן ש', נווטת קרב בחיל האוויר שהיא מבין עשרות הנשים שלקחו חלק בתקיפות בשמי איראן, אמרה שמרגע ההמראה לעבר היעד, כל אלפי השעות של התדריכים והאימונים נדרכות לכדי משימה אחת: החובה להגן על הבית. אלא שלהגן על הבית זה גם לוודא שהלוחמות המרהיבות הללו ודומותיהן יחדלו מלהיחבט בתקרת הבטון של הטייסת או של המשרד במטכ"ל.
הצעירות של חיל האוויר היו אלה שהשבוע, בגובה של 30 אלף רגל, כתבו בשמיים את ההיסטוריה של השוויון בין נשים לגברים בישראל של 2026
הצעירות של חיל האוויר היו אלה שהשבוע, בגובה של 30 אלף רגל, כתבו בשמיים את ההיסטוריה של השוויון בין נשים לגברים בישראל של 2026. כעת, האחריות האדירה של כלל הנשים, גם עבורנו אבל בעיקר עבור המחר של הבנות והנכדות שלנו, היא לסגור את הפער שבין הוכחת התפקוד בשטח, לבין הייצוג במוקדי ההשפעה, ולוודא שאף אחד כבר לא יצליח להסיט את ההישג הזה לאחור.
