רס"ל מאהר חטאר ז"ל, לוחם דרוזי ממג'דל שמס, הוא החלל הראשון שנהרג בלבנון מאז תחילת המלחמה הנוכחית. סיפורו הטרגי הוא הרבה מעבר לאובדן האישי של משפחתו ומכריו: הוא מראה את המציאות הכואבת והמורכבת של הדרוזים בגולן. עדות חיה לאתגרים החברתיים, הפוליטיים והביטחוניים העומדים בפני העדה, השואפת למציאות חדשה וטובה יותר.
את מג'דל שמס, העיירה הפסטורלית בגבול הצפוני של ישראל, כמעט כל הישראלים מכירים מטיולים להר החרמון או סתם מסיורים בצפון. בשנתיים האחרונות, היא חוותה טלטלות כבירות: ראשית, האסון הכבד ביולי 2024, כש-12 ילדים נהרגו מטיל חיזבאללה, והותירו משפחות שכולות וטראומות שעדיין לא נרפאו. במקביל, אירועים טרגיים בסווידא ובאזורים דרוזיים בסוריה, שבהם המשטר הסורי החדש ביצע טבח על רקע אתני, שגם הם הותירו צלקות עמוקות, בין היתר בקרב קרובי משפחה של התושבים כאן, שחיים בין שני צידי הגבול.
מותו של מאהר ז”ל הוא טרגי, אך הוא גם סמל לדור שמוכן לקחת אחריות, להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת ולהבין שהישרדות דורשת מעורבות פעילה של העדה כולה
בעבר, הפחד שמדינת ישראל תחזיר את הגולן לסוריה ביחד עם תושביו הדרוזים גרם לרבים לדחות את האזרחות הישראלית, מתוך חשש שהמדינה תוותר עליהם בעת משבר, כפי שעלה מדי פעם בדיונים על עתיד רמת הגולן.
אבל האירועים בסווידא ובאשרפייה סחנאיא הפכו את החשש להכרח פעולה. הצעירים של מג'דל שמס הבינו שאי-אפשר להישאר בצל הפחד אם רוצים לשמור על הבית, על המשפחה, על העדה: חייבים לפעול. הגיוס לצה"ל הפך עבורם לא רק חובה אזרחית, אלא ערובה להישרדות. השירות הצבאי אינו עוד נדבך פורמלי של אזרחות, אלא חלק מתהליך הכרה, שייכות והגנה על החיים עצמם.
מותו של מאהר חטאר ז"ל הוא טרגי, אך הוא גם סמל לדור שמוכן לקחת אחריות, להתמודד עם גבולות ומציאות ביטחונית מורכבת, ולהבין שהישרדות דורשת מעורבות פעילה. הכאב האישי והקהילתי משתלב עם מחויבות למולדת והופך את סיפורו לזיכרון לא רק של לוחם, אלא של העדה כולה, שמגלה אומץ מול אתגרי החיים בגולן.
עינב חלבי עם הטרגדיות הכואבות של מג'דל שמס
(עינב חלבי)
מאהר חטאר ז"ל לא נפל סתם. הוא הוכיח שאפשר אחרת – שהשייכות לאדמה ולמדינה דורשת פעולה אמיצה, מעבר לאסטרטגיות "אולי" והזהירות שהורינו הכירו. השייכות הזו אינה רק מילה; היא מעשה. היא מחייבת להיות חלק מהמדינה ששמרה על אחינו בסווידא, להגן על הקהילה שלנו ולהוכיח שגם כאשר היא לפעמים לא אוהבת אותנו במלוא עוזה, אנחנו חלק ממנה, חזקים ומחויבים. מאהר הראה, במותו, שהאומץ והמחויבות הם מה שמגדיר את הדור החדש של מג’דל שמס – דור שמוכן לשים את חייו על הכף כדי שהבית שלו ימשיך לעמוד.
