במשפט חפוז בסרטון מוקלט, בחסות האזעקות ורעש התותחים, כמעט בלחישה, בניגוד מוחלט להצהרות הפומפוזיות של נתניהו על "מתווה היסטורי אשר יגייס 23 אלף חרדים", חוק הגיוס או כפי שכונה "חוק הפטור", נקבר קבורת חמור בקדנציה הנוכחית. החרדים מתעקשים כי החקיקה תושלם בקיץ, אך רגע לפני בחירות, הסיכוי לכך נמוך מאוד. דיו רב עוד יישפך על הנושא ועוד לא נאמרה בו המילה האחרונה. עניין גיוס החרדים צפוי להמשיך להשפיע על חיי רבים מאזרחי ישראל ולהיתקע כעצם בגרון למערכת הפוליטית, אך כיאה להלוויה ומפאת קוצר היריעה, שלוש נקודות להספד הגיוס או אולי הספד ביניים לשוויון בנטל.
ראשית, רבים שמחו בהורדת החוק מסדר היום ובצדק. החוק נולד כפתרון לבעיה פוליטיות ולא מתוך מוטיבציה אמיתית להקל את העומס על המשרתים, ובדומה לכך הוא גם נפל משיקולים פוליטיים – לאחר שהחרדים הבינו כי דרישותיהם לחוק מקל לא מתכתבות עם תנאי הסף של הייעוץ המשפטי בכנסת להגנה בפני ביקורת של בג"ץ. לצד זאת, מאבק ציבורי של ארגוני משרתי מילואים ומשפחותיהם הצליח לייצר גרעין התנגדות מבית בתוך הקואליציה ולהקשות על קידום החוק והיתכנות העברתו.
כאמור, השמחה על סור מרע מוצדקת, אך ככל הנראה המעשה הטוב לא נראה באופק. שנתיים וחצי של מלחמה, עשרות שעות של דיונים בכנסת ומחוץ לה בוזבזו וככל הנראה רק הממשלה הבאה תידרש שוב לסוגיה זאת. אין חשש כי החרדים ינהרו כעת לבקו"ם, אולם כפי שהייתה עלייה קלה בגיוסים האחרונים, יש סבירות כי כאשר לא ברור מתי יוסדר חוק, ותקוותם לביטול הסנקציות המוטלות עליהם התנפצה כעת מכוח פסיקת בג"ץ, רבים מהם ישכילו להיכנס תחת האלונקה.
שנית, החוק ז"ל עוד צפוי לעורר תמורות פוליטיות. נתניהו לא באמת מתעניין בגיוס חרדים, המוטיבציה המרכזית שלו להסדיר את הנושא הייתה צופה פני עתיד ומשני טעמים. האחד, להימנע מסדקים ובעיות בתוך הגוש, הוא לא רצה לצאת לבחירות כאשר המפלגות החרדיות מרגישות כי הן נותרו יתומות במה שהייתה אמורה להיות ממשלת החלומות שלהם. שנית, כדי להימנע מכך שנושא השוויון בנטל יהיה חלק מקמפיין הבחירות של בוחריו ויעבור מספיק זמן מהעברת חוק הגיוס כך שניתן יהיה לשנות את סדר היום.
שנתיים וחצי של מלחמה, עשרות שעות של דיונים בכנסת ומחוץ לה בוזבזו וככל הנראה רק הממשלה הבאה תידרש שוב לסוגיית הגיוס
בהיבט של תחזוק הגוש, נתניהו יצא בהפסד. שותפיו ממורמרים, ואם יקים איתם שוב ממשלה הוא שוב יידרש לסחרור הגיוס כדרישה מקדימה עוד לפני החתימה על הסכמים קואליציוניים. בהיבט של קמפיין הבחירות הוא יצא נשכר יחסית. אמנם הזיכרון לא עד כדי כך קצר, אך בפוליטיקה, אין באמת ציונים על הדרך. כמו עם רע"מ, נתניהו רצה לשבת עם עבאס אך לא עשה זאת בסוף, גם בהיבט הגיוס הוא יטען כי לא העביר חוק מקל לחרדים למרות שכולם יודעים כי הסכים לכך. אמת לשעתה.
אמיר אטינגרושלישית, ניתן לאבחן תהליך מעניין בתוך הימין הישראלי סביב נקודת השבר בנושא החרדים. תומכי נתניהו הנלהבים בממשלה, בקואליציה ובתקשורת, השקיעו משאבים רבים בכדי לסמן את מתנגדי החוק לאויבי הימין. "אידיוטים שימושיים של השמאל", "רקדני מה יפית" "קפלניסטים בתחפושת", שלל כינויים מסוג זה הודבקו לאנשי ונשות מילואים שנאבקו נגד החוק, רובם בני הציונות הדתית וגם חברי ליכוד, בשר מבשרם של המחנה הלאומי, לצד רבים שאינם מתומכי הממשלה. גם חברי הכנסת מתוך הקואליציה שהתנגדו ספגו ביקורת קשה, בראשם יו"ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר, ח"כ אדלשטיין, ששילם בתפקידו. לצידו התנגדו בתוקף גם השר סופר, ח"כ שרן השכל וח"כ דן אילוז. "הם מסכנים את ממשלת הימין", נאמר להם תוך ביקורת על איך הם מוכנים לסכן את הברית האסטרטגית עם החרדים. אז הנה החוק ירד מסדר היום והממשלה לא נפלה, וגם אם הייתה נופלת, כל חטאם היה כי הם שמו את האידיאולוגיה לפני שלמות הגוש. למרות ההכפשות, בינתיים הם ניצחו.
